השער לדרום: מסע לצ'נאי

צֶ'נאי (Chennai), או בשמה הקודם מדראס (Madras), בירת מדינת טמיל נאדו (Tamil Nadu), ידועה בכינויה "השער לדרום". זוהי העיר הרביעית בגודלה בהודו, בת שישה מיליון וחצי תושבים. את חופיה פקדו כבר לפני אלפיים שנה הרומאים, הפיניקים, היוונים, הבבלים והסינים.

יש הסבורים כי הזהב אשר הובא אל המלך שלמה מאופיר הגיע מחבל ארץ זה. בעת העתיקה יוצאו מכאן שנהב, שריון צבים, פנינים, אבני חן ושאר סחורות טובות, ושובצו בעדיים שעיטרו את צווארן של נשות אצולה בארצות רחוקות וברומא בירת האימפריה.

גם תבלינים וצמחים ארומטיים עשו את הדרך הארוכה מנמל מדראס אל ארמונות והיכלים של אניני טעם ובעלי ממון במערב.

לא רק תחנה בדרך לסרי לנקה

אבל רק ב-1639 החלה מדראס מתגבשת כעיר גדולה וסואנת, כתוצאה מפתיחת תחנת מסחר דרומית של החברה הבריטית למזרח הודו. עד אז שכן כאן כפר קטן ונידח הקרוי מדראספָטנם (Madraspatnam), והוא אשר לימים העניק לעיר את שמה הקולוניאלי. מאז שנת 1996, במסגרת רפורמת השמות שפקדה את הודו כולה, שונה שמה של העיר לצ'נאי, על שמו של כפר סמוך קטן הנקרא צֶ'נָפָטינאם (Chennapattinam).

גם היום, כמו בימי הראג' הבריטי, מהווה צ'נאי שער לדרום. ממנה טסים לסרי לנקה ומפליגים לאיי אנדמן, ורוב העוברים בה לא מתעכבים לחקור אותה. אולם העיר, המהווה מקבץ של מספר כפרים אשר התפתחו והפכו במאתיים השנים האחרונות למטרופולין אדיר, ראויה בהחלט למבט נוסף.

צ'נאי היא בראש ובראשונה המעוז הבריטי הראשון, היהלום שבכתר, ממנו התפשטה האימפריה הבריטית אל תוך תת היבשת ההודית. היא מרכז תרבות, פילוסופיה, ריקוד ונגינה, והיא גם מרכז לתעשיית הסרטים בשפות טמילית וטלוגו, המתחרה עם תעשיית הסרטים ההינדית שמרכזה במוּמבאי.



מורשת קולוניאלית

מבצר סנט ג'ורג' (Fort st George) הוא המקום שבו התחיל הכל. מלבד מוזיאון, ניצבת בתוך המבצר המשמש כיום את המנהל המקומי, גם הכנסייה הפרוטסטנטית העתיקה ביותר באסיה, כנסיית סנט מרי
(St Mary's Church).

אחת הדרכים היפות להתחיל לגלות את העיר (וגם לברוח מההמולה) היא לצאת מהמבצר לכיוון החוף, אל טיילת המרינה המשתרעת בין שני נהרות: קווּאם ((Koovum ואָדיאר (Adyar). לכאן יוצאים כל תושבי צ'נאי לבילוי לפנות ערב. ב-2004 נפגע החוף באסון הצונאמי, ודייגים בני המקום מצאו בו את מותם.

המורשת הקולוניאלית מורגשת בצ'נאי גם כיום, ובעיר יש מספר לא קטן של כנסיות, חלקן נוסדו על ידי הפורטוגלים שהיו האירופאים הראשונים שפקדו את העיר. בין הבולטות שבהן: הכנסייה הנוצרית סנט אנדריוס (St Andrews) ליד תחנת אֶגמור (Egmore), בעלת כיפה פנימית כחולה מעוטרת כוכבים; קתדרלת סנט ג'ורג' (St George's) הנחשבת לחיקוי מוצלח של כנסיית סנט מרטין בשדות שבלונדון; וקתדרלת תומס הקדוש (St Thomas Cathedral) שעל חוף הים בדרום העיר. בג'ורג' טאון (George Town) שבצפון העיר יש גם כנסייה ארמנית.

בסמוך לעיר, ליד שדה התעופה, נמצאת גבעה המכונה הר תומס הקדוש (St Thomas Mount). תומס הקדוש היה אחד משליחיו של ישו, והתפרסם בכך שהטיל ספק בתחייתו של ישו אדונו מן המתים. על פי האמונה, הגיע תומס אל חופי צ'נאי לפני אלפיים שנה, והוכה במכת רומח במערה הסמוכה להר. כשהרומח תקוע בגופו הוא רץ אל הגבעה הנושאת היום את שמו, ושם מת. עצמותיו מצויות בקריפטה תחת קתדרלה על חוף הים.

מדיטציה תחת עץ הבניאן

לא רק כנסיות מעטרות את קו האופק של צ'נאי, יש בה גם מסגדים ומקדשים הינדיים צבעוניים. מסגד אלף האורות (Thousand Lights Mosque) ראוי לביקור, אם כי יש לזכור שמדובר במקום תפילה ולא באתר תיירות, והמקדש ההינדי קָפאלישוואראר (Kapaleeswarar Temple), המעוטר באלפי פסלים ממיטב המסורת הדרום הודית, הוא ללא ספק אחד המראות המרהיבים של צ'נאי.

בחירת מיקומה של ראשות החברה התיאוסופית העולמית בצ'נאי, קשורה גם היא לאחיזה הקולוניאלית הבריטית על העיר. מייסדי החברה קנו שטחים ב-1882 בשפך נהר אדיאר, שם שאפו לדון בכל האמיתות העולות מתוך דתות העולם. גם כיום יושבים מדי יום מבקרים תחת עץ הבניאן הענק – לקרוא, להתדיין, להתבונן ולעשות מדיטציה.

באזור ואסאנטה ויהאר (Vasanta Vihar) שבדרום העיר יושבת כיום קרן קרישנמורטי על שמו של ג'ידו קרישנמורטי, אחד ההוגים החשובים של העת החדשה, ויחד עם הספרייה שבתוכה היא משמשת מרכז לימוד, הכשרה, שימור ודיאלוג לממשיכי דרכו.

המורשת הקולוניאלית אחראית אפילו על חוות הנחשים שבדרום העיר, אשר הוקמה על ידי רום ויטאקר, אמריקאי שגדל בהודו, לאחר שהתמחה בתחום הנחשים. בחווה יש גם זוחלים, תנינים וצבים, ומדי שעה ניתן לצפות בחליבת ארס מן הנחשים לצרכים פרמקולוגיים.



להיטים בטמילית

ביקור בצ'נאי אינו שלם ללא ביקור במוזיאון הממשלה (Government Museum) שמצפון לנהר קוואם. במוזיאון אגף ארכיאולוגי, אתנולוגי ואגף ברונזה, המאכלס את אחת היצירות המפוארות ביותר בהודו – פסל האל שיווה במופעו האנדרוגיני (חציו זכר וחציו נקבה) אָרְדָנאריסְוָוארה מתקופת ממלכת צ'ולה, שושלת המלוכה ששלטה באזור כולו ובקולוניות מעבר לים במהלך המאה העשירית לספירת הנוצרים. כדאי גם לבקר במרכז לפיתוח כלי נגינה (Development Center For Musical Instruments), בו ניתן להתנסות בנגינה בכלים הודיים מסורתיים ועתיקים.

אבל נדמה שהיום צ'נאי בולטת גם בתחום התרבות העכשווית. תעשיית הסרטים שלה הפכה להיות גדולה יותר מזו של בּוֹליווד שבמומבאי, ונחשבת גם לאיכותית יותר. שלטי החוצות ברחובות הראשיים של העיר, המציגים את הלהיטים האחרונים בשפה הטמילית ובשפת הטלוגו הם אחד מסימני ההיכר של צ'נאי. ארבעה אולפני הסרטה גדולים מצויים בצ'נאי, וביניהם עיר הסרטים MGR שהיא האולפן הגדול מכולם הפתוח לביקורים.

ואם כבר עוסקים בתרבות עכשווית, נדמה שאין דבר מעודכן יותר מרכיבה על אופנוע האֶנפילד. גם מישראל יוצאות קבוצות לטיולי נהיגה עצמית על האופנוע שקנה לו מעריצים רבים, ואשר מותאם לתוואי הכבישים ההודי. מפעל אנפילד (Enfield Factory) מצוי בטירווטִיוּר (Tiruvottiyur), 17 קילומטרים צפונית לצ'נאי.

אמנות ובית ספר לריקוד

בכפר טירוּוָאנְמִיוּר (Tiruvanmiyur) שביציאה הדרומית מצ'נאי לכיוון מָמאלָפּוּראם(Mamallapuram), נמצא בית הספר לריקוד קָלָקְשֶטְרה, מיסודה של הרקדנית האגדית רוּקְמיני דֶוִוי אָרוּנְדָל, שהוציאה את ריקוד המקדש, בְּהָראטה נָטיאם, מקונטקסט המקדשים והפכה אותו לאמנות העושה שימוש בתכנים מסורתיים. מבקרים מכל רחבי העולם באים ללמוד בבית הספר לא רק ריקוד, אלא גם עבודות מסורתיות כמו אריגה וצביעה.

סמוך לו, כתשעה קילומטרים מצ'נאי, נמצא כפר האמנים צ'וֹלָמָנְדאל (Cholamandal). תושבי הכפר מתנסים בחיים שיתופיים, וביניהם ניתן למצוא ציירים מהטובים ביותר בדרום הודו. במרחק 12 קילומטרים מצ'ולמנדאל מצוי פרויקט דָקְצ'ינָה-צ'יטרה שנועד להציג מלאכות מסורתיות, אמנות, אדריכלות ואורחות חיים מארבע מדינות דרום הודו. בפרויקט הוקמו מבנים אותנטיים, ובהם חיים אמנים המייצרים דברי קרמיקה וזכוכית ופסלים.

צפונית לכפר, בין עצי הקזוארינה, מצוי כפר הנופש "החוף הזהוב"(VGP Golden Beach (Resort. נופו הכמעט מיתולוגי מושך את במאי תעשיית הסרטים האדירה של צ'נאי אל חופיו, ולא פעם ניתן לראות במקום צילום סצנה של סרט מקומי.

כמה קילומטרים צפונית לחוף מצוי מלון היוקרה "מפרץ הדייגים"
(Fisherman's Cove) שבנוי על שרידי מבצר הולנדי. חופו של המלון הוא אחד החופים היחידים הבטוחים לשחייה, למעט בתקופת המונסון (בין יוני לאוגוסט, ובין אוקטובר לינואר), ואילו שאר חופי הסביבה מסוכנים ביותר בשל מערבולות, והדייגים היוצאים אל הים בסירות העשויות קורות עץ מעטות, מסכנים את חייהם מדי יום. כחמישה קילומטרים נוספים דרומה מצויה חוות תנינים (Crocodile Bank) שהוקמה על ידי המייסד של חוות הנחשים שבצ'נאי, ונועדה להציל את התנינים מסכנת הכחדה.



ממאלפוראם: הבירה הקדומה

מעט דרומית לצ'נאי שוכנים שרידיה האימפריאליים של אחת מבירותיה הקדומות ביותר של טמיל נאדו – ממאלפוראם, הידועה בשמה הקודם מָהאבָּליפּוּראם, שנבנתה במאה השביעית כנמל של שושלת פלאווה. שרידי המקדשים שהותירה השושלת מושכים אליהם תיירים רבים, ואת השפעת גדולתם של האדריכלים מאותה תקופה ניתן היום לראות באָיוּתָיה שבתאילנד, בבוֹרוֹבוּדוּר שבאינדונזיה ובאנגקור ואט שבקמבודיה.

מקדש החוף (Shore Temple) הוא אתר שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר שימור עולמי, ולמרות שהוא מוקדש לאל שיווה, יש בו גם מקדש לאל וישנו. הכניסה אל המקדש עוברת דרך חומה היקפית שבראשה פרים המייצגים את נאנדי השור, כלי הרכב של האל שיווה.

במרחק הליכה, מערבה מן החוף, מגיעים אל תבליט עצום ממדים המגולף בסלע (גודלו 12X30 מטרים). הסלע, הנחשב לגדול מסוגו בעולם, ידוע בשם "סיגופיו של ארג'ונה" (Arjuna's Penance) או "זרימתה של גנגה אל האדמה". בתבליט מופיעה גנגה אלת הנהר כשהיא זורמת דרך סדק טבעי בסלע, ומעל לסלע מצויים שרידי בריכה שממנה כנראה זרמו בעבר מים. מלבד הדמויות השמימיות הרבות המופיעות בתבליט, ישנם גם תיאורים מופלאים של בעלי חיים רבים.

לא רחוק משם תלוי כדור סלע עצום על מדרון גבעה, כאילו נעצר לרגע. הוא מכונה כדור החמאה של קרישנה, והאגדה אומרת שמי שיצליח להזיזו יזכה במזל רב. מערבה משם מצוי אתר חמשת הראתות (Five Rathas), חמישה מקדשים מונוליתיים המפוסלים בסלעי המקום בסגנונות שונים אשר הפכו אבות טיפוס לאדריכלות מקדשים דרום הודית. ביניהם מצויים פסלי פיל, פרה ואריה – מונוליתיים גם הם.

קנצ'יפוראם: עיר המקדשים

שישים קילומטרים מערבית לממאלפוראם נמצאת "עיר הזהב של אלף המקדשים", קָנצ'יפּוּראם (Kanchipuram) הנחשבת לאחת משבע הערים הקדושות להינדואיזם. יש בה 125 מקדשים מוכרים ופעילים. קנ'ציפוראם היתה בירתם של הפָּלאבה (מאות שש עד שמונה) ואחר כך של הצ'ולה והפָּנְדיָה, והפכה לחלק מהאימפריה של הוויג'איאנגרה.

במקדש אֶקָמבָּרָנָטְהאר (Ekambaranathar) מהמאה ה-16 מצוי עץ מנגו, שלפי המסורת הוא בן 2,500 שנה ועדיין מניב פירות בעלי ארבעה טעמים שונים, בהתאם לארבעת הענפים מהם הבשילו. במקדש דֶבָרָגָ'סוואמי (Devarajaswami), שהוא הגדול ביותר בקנצ'יפוראם, יש אולם התכנסות גדול, המכונה באופן סמלי 'אולם אלף העמודים', ושער בסגנון דרום הודי עם מגדלי כניסה מרשימים (גופורם) בן 185 מטרים, שעליו מפוסלות דמויות אלים ובעלי חיים, עד כי כולו מכוסה בדמויות.

מקדשים חשובים נוספים הם: קָאילָסָנָטְהָה (Kailasanatha) העתיק במקדשי קנצ'יפוראם; קָמָקְשִי (Kamakshi) שנבנה לכבודה של פָּרְוואטי בת זוגתו השובבה של שיווה; מקדש וָאיקוּנְטה פֶּרוּמָל (Vaikuntha Perumal) שנבנה במאה השמינית לכבוד האל וישנו, ובו תיעוד של קרב בין בני הפָּלאבה לבני הצ'ולה; ומקדש חדש יחסית ויפהפה, וָרָדָרָג'אסְוָואמי (Varadarajaswamy). קנצ'יפוראם גם טוענת לייצור אריגי סארי ממשי המרהיבים ביותר בהודו, להם אּמרות סארי מחוטי זהב המכונות זארי. גם אם היא אינה עולה על וָראנָסי (בֶּנארֶס) בצפון, היא ללא ספק הבירה הדרומית של מלאכה זו.

 

 

הכותבת היא מדריכת טיולים, מרצה ויועצת על אודות יעדים במזרח אסיה. ליצירת קשר באתר»

 

מתוך: מגזין מטיילים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה