תקווה מהשמש: תערוכת ציורים יפה וכואבת נפתחת בעוטף

בשבת בשבעה באוקטובר, לפני שנה, התעוררנו בבהלה מהאזעקות שכל כך הורגלנו אליהם בשנים האחרונות. בשבת בשבעה באוקטובר, לפני שנה, עם עלות השחר, כבר הבנו שזה לא עוד סבב, שהינו בממ"ד 12 שעות ברציפות, כשברקע קרבות ירי עזים בלתי פוסקים של כוחות הביטחון מול עשרות מחבלים.

>> גיבורות בעל כורחן: חברות מערכת "את" על הנשים שנכנסו לנו ללב בשנה האחרונה

הבת שלי כבר קיבלה הודעות ספציפיות על חברים טובים שנרצחו, הודעות שעדיין אסור היה לה לשתף והכל נאצר ונעצר עמוק בפנים. רק בשעת בין הערביים, בין לבין, גמלה בליבנו ההחלטה לנוס על נפשנו. הצלחנו איכשהו לצאת בין לבין אזעקה לאזעקה ולהגיע למקום הפינוי בחדרה. המומים לגמרי שמענו על הירצחם של עוד עשרות מחברינו בעוטף ובנובה. אחרי ההלם ועם ההבנה, השתלט עלינו כל הצער והציף אותנו מאז הכאב הבלתי פוסק.

כאשר הבנתי שנשהה פה במשך חודשים רבים, החלטתי לנסות ולייצר שגרה מוכרת ולו רק כדי לנסות ולשמור אפילו לכאורה על השפיות של חברי הקיבוץ. בשיתוף פעולה עם הנהלת המלון, הקמתי מועדון חברים, מכבסה, מטבח קהילתי ובית ספר למוזיקה. חברתי לגל ושלומית אלמוג, היזמים של פרויקט "עוטפים בגיטרה" והם דאגו לארגן במלון חוגי גיטרה לילדים ולמבוגרים במטרה להפיח חיים בנשמותינו הפצועות, להקל קמעא, להאיר, לנחם ולרפא.

לקום מההריסות

שבעה חודשים שהינו במלון עד שהחלטנו לחזור לקיבוץ. בתנו המשרתת בצה"ל כקצינה הודיעה לבני המשפחה כי אינה מוכנה עוד לחיות מחוץ לבית. שבנו לקיבוץ בעקבותיה, בראש ואחר כך גם בלב, נגמלה ההחלטה להתעלות על רגשי הכעס ותחושות הקורבן על שהפקירו את ביטחוננו, ובכל עוצמות הנפש, לשוב ולנסות להתמקד בעשייה ובריפוי הנפש.

בסיועו של ח"כ בני גנץ שבחר להתיישב בקיבוץ יד מרדכי מתוך רצון להזדהות עם החברים ולחזק את ביטחונם של החברים לחזור לקיבוץ ללא חשש, בחרתי להקים בקיבוץ תערוכת ציורים של עשרות אמניות ואמנים ישראלים מובילים מהמרכז. כך נולדה התערוכה "השמש לא עמד דום – אמנות ממשיכה לייצר תקווה והתחדשות". השמש כדרכה מסמלת תנועה מתמדת והמשכיות שהן המקור למזור, לעיבוד הטראומה ולצמיחה לצד שימור המורשת וההתמודדות עם המציאות שנכפתה עלינו.

האוצרות שלומית אורן ולילך שמול, בחרו יצירות אמנות, שלא נוצרו כתגובה ישירה לאירועי השבעה באוקטובר, אלא יצירות הנוגעות ומתייחסות להשפעות של זמן, זיכרון והתחדשות באופן רחב יותר, ומביעות רצון לבחור בחיים ולקוות לטוב יותר גם בצל תקופה של כאב נוראי המפלח את הלב.

זו המטרה שבלב ליבה של התערוכה, להביא ולהציג אמנות ברמה הגבוהה ביותר, כאן בקיבוץ, שבנגב המערבי, ולחשוף קהל מבקרים מכל רחבי הארץ לחבל הארץ היפהפה הזה שיוסיף לצמוח ולפרוח. התערוכה מוצגת במבנה היפיפה והמיוחד של הנגרייה המיתולוגית בקיבוץ, אותה נגריה בת 70 שנה, שנבנתה על ידי סבא של בעלי, סבא "לונק" האהוב.

"אני שרדתי. אני פה כדי להישאר. אני חיה במקום הכי יפה בארץ שחולל אומנם, אבל אין לי ספק שהוא ישוב לקום ולפרוח"

 

אני יודעת כמה האומנות חשובה לרוח ולנפש האדם. דרך תרבות ויצירה אני מאמינה שאפשר לרפא את הנפש. העיסוק ביצירה ובאומנות בתקופת מלחמה היא אמירה שלי אישית להגיד: "אני שרדתי. אני פה כדי להישאר. אני חיה במקום הכי יפה בארץ שחולל אומנם, אבל אין לי ספק שהוא ישוב לקום ולפרוח".

העבודות שמוצגות בתערוכה משמשות כעדות לתקווה, לאמונה וליכולת להמשיך ולצמוח. היצירות של האמניות והאמנים, שרבים מהם נפגעו אישית במלחמה, מייצגות את הזיכרון וההתחדשות, ובו בזמן משקפות את הקושי והכאב, אך גם את התקווה והציפייה לעתיד טוב יותר.

התערוכה "השמש לא עמד דום" תיפתח בנגרייה המיתולוגית של קיבוץ יד מרדכי, בדיוק שנה ויום אחד אחרי האסון – ב-8 באוקטובר 2024 ותהיה פתוחה לקהל הרחב במהלך חוה"מ סוכות. במקום יתקיימו מפגשים, הרצאות ושיחי גלריה.