וייב עירוני ונופים ירוקים בקיבוץ נחשונים
הדיירים רצו לשמר את הזיכרון המתוק מהדירות התל אביביות בהן גרו בעבר, אז הם יצקו את הסטייל האורבני לביתם בקיבוץ נחשונים
הדיירים
זוג בשנות ה-40, עצמאי ועובדת סוציאלית ושתי בנותיהם הקטנות.
הבית
190 מ"ר בנויים על פני קומה אחת המשלבת גלריה פתוחה, המשקיפה על החלל הציבורי. לבית ארבעה חדרים הכוללים סלון ומטבח בחלל פתוח, יחידת הורים עם חדר רחצה, שני חדרי ילדים שכרגע אחד מהם משמש חדר משחקים, חדר רחצה ושירותים נוסף לילדות ושירותי אורחים.
התכנון
הבית ממוקם באזור הוותיק של קיבוץ נחשונים, כאשר במקור עמד על השטח בית דו-משפחתי ישן ורעוע. אחת ההתלבטויות הגדולות בתחילת הפרויקט הייתה האם לשפץ את הבית הקיים או להרוס אותו ולבנות בית חדש. בסופו של דבר הוחלט להרוס ולבנות בית חדש שישתלב בנוף הקיבוצי, אך יהיה בעל אופי ייחודי משלו וישלב אלמנטים עכשוויים ועירוניים שבעלי הבית, תל אביביים לשעבר, אוהבים. כך למשל, חזית הבית חופתה בקומה הראשונה בלבני סיליקט המזכירים בנייה ישנה, אך בשילוב ברזל שחור מתקבלת העכשוויות והניקיון הצורני שביקשו להשיג.
הכניסה לבית חושפת בפני הבאים את החלל הציבורי המרווח שבו סלון עם תקרה כפולה ומטבח גדול לבקשת בעל הבית, החובב בישול ואירוח. במטבח תוכנן אי רחב, המשמש לאחסון ולישיבה, הכולל יחידת ברזל על גלגלים, שניתנת להזזה בזמן אירוח. מהמטבח יש יציאה למרפסת קטנה עם ספסל היקפי, המרוצפת באריחי בטון בשחור לבן. המרפסת, כולל המעקה, מזכירים את המרפסת שהייתה לבני הזוג כאשר התגוררו בתל אביב.
על מנת לתת לבית מראה נמוך וצנוע יותר ובכדי להימנע מתחושה של מבנה ענק החולש על הסביבה, נבנתה בחלל הכפול באזור המטבח גלריה המשמשת פינת אירוח ולצדה פינת עבודה עבור בעלת הבית. הגלריה מחופה בפרקט אלון, כמו רוב חללי הבית, וממנה ניתן להשקיף על חלל המגורים המשותף. בגלריה, הפרקט מחפה גם קיר נמוך, החוצץ בין אזור האירוח לפינת העבודה. קיר בצבע חרדל מבריק הממוקם באזור הסלון מסתיר חלק מגרם המדרגות המוביל לגלריה ומשמש גם כמעקה.
האזור הפרטי מופרד מהאזור המשותף על ידי מסדרון, כאשר בתפר שבין האזורים ישנו חדר שינה עם מפתח רחב המשמש חדר משחקים. כאשר החדר פתוח, הוא מהווה חלק מהאזור הציבורי ומאפשר לילדות לשחק בקרבת הסלון מבלי לפזר צעצועים בכל הבית.
חדר ההורים הוא למעשה סוויטה גדולה הכוללת ארון בגדים רחב ממדים. המעצבות מציינות שהן העדיפו לוותר על חדר ארונות לטובת חדר מרווח, שהארון הגדול שבו מקבל תאורה טבעית. חדרי הרחצה בבית הם גדולים ומוארים, כאשר לכל חדר נבחר ריצוף פסיפס שונה ומעניין השומר על שפה עיצובית זהה. בחדר הרחצה של ההורים תוכנן מקלחון זוגי מרווח ובשירותי האורחים, הנמצאים באזור הציבורי, מופיע שוב קיר שמן צהוב מבריק במקום חיפוי קיר.
העיצוב
הבעלים ביקשו לשמר משהו מהאווירה התל אביבית שהייתה בדירות השכורות שגרו בהן לפני שהפכו להיות משפחה. המעצבות התחברו לשאיפה ליצור בית שהוא נעים ומזמין, אבל לא כבד, המשדר בורגנות. הן השיגו את המטרה על ידי שימוש בקורות חשופות של ברזל ועץ, למשל, משילוב פרופיל בלגי שחור בדלת כניסה ומשילוב נגיעות עזות של צבע. יחד עם זאת, הן מציינות שדלתות ישנות מפירוק, בבית שהוא חדש לגמרי, מכניסות נשמה והיסטוריה למקום, והן אלה שהוסיפו את הקסם האמיתי לבית. הדלתות נקנו ושופצו אצל גומעה משוק הפשפשים ביפו.
בני הזוג רצו שתהליך הבנייה (שארך כארבע שנים) יהיה חווייתי, ומתוקף אופיים ההרפתקני, יצאו עם המעצבות למסע קניות בסין. פרקט רב שכבתי מאלון מיושן, ריצופים מיוחדים לחדרי הרחצה, חיפויים, נגרות כמעט לכל הבית, גופי תאורה וריהוט – הובאו כולם מסין. לדברי המעצבות מדובר באחד הפרויקטים היותר מאתגרים שלהן, כאשר הן מתייחסות אל הנסיעה לסין כאל חוויה עוצמתית אך מתישה ביותר. הן מספרות שלא תמיד הגיעו במדויק הדברים הספציפיים שהזמינו, אם בצבעים ואם במידות, כך שהיה צורך לגלות גמישות, יצירתיות וקבלת החלטות מהירה. הן מציינות שהפרקט המופלא, החיפויים המיוחדים והריהוט שהיה זול באופן משמעותי, היו שווים את זה.
המעצבות תכננו גם את הגינה. הן עשו זאת בשלב מוקדם של התהליך, במקביל לעיצוב הפתחים והחזיתות. לדבריהן, בהתייחס למיקום הבית באזור הישן של הקיבוץ, השופע שבילים ושטחים ציבוריים, הייתה חשיבות רבה בתכנון. מצד אחד הן רצו שהגינה תשדר תחושת אינטימיות, אך מצד שני שלא תיווצר תחושת סגירות. הן בחרו בצמחיה ארץ-ישראלית הכוללת עצי זית ורימון לצד שיחי אלת המסטיק, לבנדר וסוגים שונים של מרווה.