"לתמרי לא מגיע שיזכרו אותה רק כמי שנרצחה עם משפחתה"
ב-6 באוקטובר תמר קדם-סימן טוב, בן זוגה ג'וני ושלושת ילדיהם - שחר, ארבל ועומר - עוד היו משפחה שלמה ומאושרת עם צחוק ושמחה שבקעו מביתם. למחרת לא נותר מהמשפחה המקסימה הזאת דבר, מלבד כאב שמפלח את הלב ושורט את הנשמה. "הפרויקט של תמרי" הוא מיזם הנצחה מוזיקלי יפה וכואב לכבודם
מאיפה אפשר להתחיל לספר על תמר קדם-סימן טוב ז"ל? אישה נדירה עם לב ענק, אוהבת אדם ואוהבת חיים, שרק רצתה להפיץ טוב בעולם. סיפורה הטראגי של תמר ושל משפחתה הוא אחד הסיפורים המטלטלים והמצלקים של טבח השבעה באוקטובר.
>> גיבורות בעל כורחן: חברות מערכת "את" על הנשים שנכנסו לנו ללב בשנה האחרונה
אין אדם במדינה שלא יודע כיצד הסיפור הזה נגמר: תמר ובן זוגה יהונתן, שהיה ידוע בפי כל בתור ג'וני, התאומות שחר וארבל (חמש וחצי) ועומר הקטן (שנתיים וחצי), לא שרדו את התופת שהתחוללה בקיבוץ ניר עוז. בני העוולה של חמאס שפלשו לביתם רצחו את כל בנות ובני המשפחה בדם קר. בשישה אוקטובר הם עוד היו משפחה שלמה ומאושרת עם צחוק ושמחת ילדים שבקעו מביתם, ולמחרת לא נותר מהמשפחה המקסימה הזו דבר מלבד כאב שמפלח את הלב ושורט את הנשמה.
"לתמרי לא מגיע שיזכרו אותה רק כמי שנרצחה במה שנשאר מהבית המפויח שלה, אלא גם דרך האור שהיא פיזרה סביבה – כי היא הייתה כולה אור והיא הפיצה אותו בכל מקום שהייתה בו", אומרת דנה רבינוביץ, מנהלת "הפרויקט של תמרי", שנוצר מתוך רצון להנציח את תמר ומשפחתה, ומשמיע שוב ושוב קול להשבת 101 החטופות והחטופים כולם.
"תמרי הייתה הכי נטולת אגו וציניות, ועם חוש צדק שאין למעלה ממנו. אני חושבת שהיא הייתה הורגת אותי כי היא הייתה ביישנית", ממשיכה רבינוביץ, "אבל לי חשוב שכולם ידעו מי היא הייתה. היא נועדה לגדולות ואני רוצה שהיא תמשיך לחיות בלבבות".
חייה של תמר נגדעו בגיל 35, אבל איזה חיים מלאים היא חייתה. היא גדלה בירושלים ונהייתה לאישה של עשייה ושל חוסן. היא שירתה ביחידה מסווגת בצה"ל, שם הכירה את ג'וני שהיה מבוגר ממנה בשנתיים, בן למשפחה אמריקאית-יהודית שהגיע לניר עוז. בעקבותיו הם הגיעו לקיבוץ, ושם הם בנו משפחה מהממת. תמר הייתה הייתה אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, ואף החליטה להתמודד על ראשות מועצת חבל אשכול בבחירות המקומיות שהיו אמורות להתקיים זמן קצר אחרי השבעה באוקטובר. תמרי, מעידים עליה אוהביה, הייתה גם ציירת מחוננת ואהבה מאוד מוזיקה.
לפני כשבועיים ביקרתי בקיבוץ הקטן שאיבד רבע מתושביו, ושבו קבור גם בן משפחתי, אביב אצילי ז"ל, שגופתו עדיין מוחזקת בעזה. באותה חלקה בבית הקברות קבורים גם בני משפחת קדם-סימן טוב, הקברים מחוברים כאילו היו אדנית אחת גדולה, כולה בירוק. הלכתי גם למה שהיה פעם ביתם. ראיתי מקרוב חורבן והרס, עדות אילמת נוספת לזוועה. רק הממ"ד ששימש כחדר הילדים עדיין עומד שם, ועשרות החורים בדלת מתארים היטב את המאבק של ההורים האמיצים שסירבו לפתוח את הדלת לבני העוולה.
בהתחלה ג'וני אחז בחוזקה בדלת כדי להגן על משפחתו, ואז כדור המרצחים שחדר מבעד לדלת הרג אותו. תמר מיהרה להחליף אותו ואז הכדורים פגעו בה למוות. שניהם נמצאו ירויים ושלושת הילדים מצאו את מותם בממ"ד, לאחר שנחנקו מהעשן של ביתם שעלה באש.
אי אפשר לשכוח את ראומה, אימא של תמרי, שעמדה מול שר הביטחון שבא לבקר בקיבוץ והטיחה בו: "איפה הייתם? הפקרתם אותנו". גלנט הקשיב ושתק, וגם היום, שנה אחרי הטבח – מילים אינן יכולות לתאר את הטרגדיה הכל כך מטורפת הזאת. גם קרול, אמו של ג'וני, נרצחה באותה שבת ארורה ביחד עם הכלב שלה צ'ארלי. בן זוגה פרדי נפטר שנים קודם לכן. רק הכלב המשפחתי ז'וקו שרד את מתקפת המחבלים הרצחנית, והיום הוא גר אצל ראומה וגדי, הוריה של תמר, שיש להם שתי בנות נוספות – מאיה ונועה. נועה הייתה בניר עוז בשבעה באוקטובר ושרדה את המתקפה.
פרויקט שהוא תפילה
בפרויקט המוזיקלי היפהפה שנוצר לזכר תמר, משתתפים 48 נשים וגברים, כולם מאזור העוטף. ביחד הם חולקים דרך המוזיקה את הגעגוע האינסופי לתמר, שהייתה שותפה לחזונם המוזיקלי של חברי הקיבוץ שגיא דקל-חן, אחיו איתי והאב יונתן. ביחד הם הקימו ב-2014 את כפר הנוער "ביכורים", במרחק ארבעה קילומטרים מעזה, שנועד לתת במה לילדי העוטף והפריפריה ולטפח מצוינות במוזיקה ואמנות בקרב נוער מכיתות ט' ועד י"ב. שגיא דקל-חן, אב לשלוש בנות, מוחזק כבר למעלה משנה בעזה. אשתו אביטל, עמה הוא בזוגיות מגיל 14, הייתה בהיריון בזמן שהוא נחטף, ובתם הקטנה נולדה בלי להכיר את אביה.
אמו של שגיא, נעמית דקל-חן, הייתה כבר בדרכה לעזה כשמסוק של צה"ל חיסל את המחבלים שחטפו אותה ברכב. היא חטפה רסיסים והתחזתה למתה, והמחבלים שעברו בזירה דילגו עליה וכך היא ניצלה. בנה איתי, אחיו של שגיא, לוקח כיום חלק פעיל מאוד בפרויקט של תמרי. "מי שמכיר את שתי המשפחות – של תמר ושל שגיא – יודע שמדובר בשתי משפחות שאי אפשר היה לעמוד בפניהן", אומרת רבינוביץ.
רבינוביץ (25), היא זמרת בוגרת המחזור הראשון של "ביכורים". תמרי הייתה בדיוק בגילה כשהחלה לנהל את המקום, עשתה זאת בהצלחה גדולה במשך שלוש וחצי שנים והייתה מושא להערצה. "ביכורים היה הבייבי שלה ולכולנו זה היה בית", אומרת רבינוביץ, שעזבה לתקופה את המוזיקה וחזרה אליה לאחרונה לצורך הקמת "הפרויקט של תמרי".
את הפרויקט הוציאה לפועל רבינוביץ יחד עם איתי דקל חן (שהגה את הרעיון) ועם אייל ברימן שהדריך בפנימייה. הפרויקט הפך תוך זמן קצר לסיפור הצלחה, נטע ברזילי כבר חברה אליהם והקליטה עמם שיר שיצא לרדיו ("האור של תמרי לא יכבה, זה מה שנותן לי אוויר לנשימה", היא שרה), ולאחרונה הם הקליטו שיר נוסף עם עידן רייכל. עד כה הקליטה חבורת ה"הפרויקט של תמרי" שבעה שירים ובקרוב הם יערכו יום הקלטות מרוכז עם עוד אמנים מפורסמים. במקביל חברות וחברי הפרויקט עובדים על שירים מקוריים (עד כה הם שחררו קאברים), ומתכננים להרחיב את ההופעות שלהם לרחבי הארץ.
באילו מסגרות אתם מופיעים?
"אנחנו מופיעים בטקסים ובאירועים בהרכבים שונים, לאו דווקא כולנו יחד, יש לנו כמה סולנים ואני ביניהם. חלק מהפרויקט נעשה בהתנדבות וחלק בתשלום, יש בינינו מוזיקאים מקצועיים שהמוזיקה היא פרנסתם, חלקם בוגרי רימון ויש כאלה שהגיעו מחו"ל לצורך הפרויקט. בציון שנה לאסון, החלום שלי היה לערוך סעודת הודיה לזכר תמרי ומשפחתה עם הופעה של הפרויקט, אבל זה עוד לא קרה".
בין הביצועים המפורסמים והמצמררים בפרויקט ישנו הקאבר לשיר "מלאו אסמינו בר". מבצעת אותו הזמרת הצעירה טליה דנציג (19), שהכירה את תמרי ופועלה מביקוריה בקיבוץ. דנציג היא נכדתו של החטוף אלכס דנציג ז"ל, חבר קיבוץ ניר עוז שהיה היסטוריון ומורה להיסטוריה. "הוא נחטף יחד עם נורית ועמירם קופר והם עברו לינץ' בכניסה לעזה", מספרת דנציג. נורית קופר בת ה-79 שוחררה אחרי 17 יום משבי החמאס, בן זוגה עמירם קופר בן ה-86 נרצח בשבי בחודש יוני. אלכס דנציג בן ה-76 שרד בשבי ארבעה חודשים עד שנרצח. גופתו חולצה מחאן יונס על ידי חיילי צה"ל בחודש אוגוסט והובאה לקבורה בישראל.
גם הדוד של טליה, איציק אלגרט, נחטף לעזה ועדיין מוחזק בשבי. יניב אורן, מנהל הפנימייה בה למדה, התגייס למילואים עם פרוץ המלחמה ונפל בעזה בגיל 35. כיום דנציג עוזרת במרכז "ביכורים" כמורה במגמת המוזיקה. "הגעתי לפרויקט כדי להמשיך להנציח את תמרי", היא אומרת. "מעבר לזה, יש לי הרכב משלי שאיתו אני אקליט אלבום ובקרוב אוציא שני שירים מקוריים שנכתבו בעקבות המלחמה שלי – שיר וסיפור שכתבתי לסבא".
נטלי גינזבורג (24), בת קיבוץ צאלים שפונתה למצפה רמון, גם היא אחת הסולניות המובילות בפרויקט וגם היא בוגרת "ביכורים". בקרוב היא תתחיל את לימודיה בפקולטה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. גינזבורג ליוותה את תמר וג'וני לחופה עם השיר "עמוק בטל" לפני 9 שנים. "תמרי הייתה המנהלת שלי, אבל גם הרבה מעבר לזה", אומרת גינזבורג. "היו לי בזמנו עניינים עם אוכל, היא ידעה עליי הכל – מתי וכמה אכלתי – ולא החסירה פרט כדי שתוכל לעזור".
המלחמה תפסה את גינזבורג בעת טרק בנפאל, היא הצליחה לתפוס טיסה חזרה ארצה רק כעבור שבועיים. בסדיר היא הייתה קרבית ושירתה בתפקיד לוחמת איסוף, ומאז שובה לארץ היא במילואים. ההופעות עם הפרויקט מצליחות למלא קצת את החור הענקי שנפער לה בלב. "הפרויקט הוא בשביל תמרי והוא גם תפילה למען החטופים. יש בו משהו רוחני וזה גם אסקפיזם בשבילי", היא אומרת. "אימא שלי נפטרה לפני המלחמה, יש לי אבא ואחות בקיבוץ שפונה ובמועצה שלנו כולם מכירים את כולם. אי אפשר להסתתר. את מכירה את השמות ואת הפנים ושל החברים שאינם עוד".
"בעתיד אני רוצה להתמקד במוזיקה", היא מציינת ומספרת כי השבוע מתוכננת לה הופעה בכרמי גת – לשם עברו אנשי ניר עוז – ביחד עם דנה רבינוביץ ועם מירי מסיקה. "אין כמו שירים בשביל לאחד ולעשות טוב".