שורדת השבי חושפת כי הותקפה מינית: "התחננתי שיפסיקו, ואז התעלפתי"

יותר מ־15 חודשים עברו מאז שאילנה גריצווסקי שוחררה משבי חמאס. היא בבית – אבל לא חופשייה. בן זוגה, מתן צנגאוקר, עדיין כלוא בעזה. בריאיון מצמרר לניו יורק טיימס, היא חושפת לראשונה את מה שעברה ברגעי החטיפה ובעזה: על אופנוע בין שני חמושים, רגלה צמודה לאגזוז הלוהט, אחד מהם תוחב את ידו אל מתחת לחולצתה. "התחננתי שיפסיקו", סיפרה. "ואז התעלפתי. כשהתעוררתי הייתי בעזה, שוכבת על הקרקע, חצי עירומה, מוקפת בשבעה חמושים".

>> שורדת השבי אמילי דמארי בעדות מזעזעת: "הכניסו אותי לחדר ניתוח עם גופה"

היא אמרה להם שהיא במחזור – ולדבריה, זו הסיבה היחידה שלא נאנסה. "הרגשתי שהם היו מאוכזבים", היא מוסיפה. "אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי כל כך אסירת תודה על זה שהייתי במחזור". במשך יותר מ־50 ימים הוחזקה גריצווסקי בשבי. היא הועברה בין דירות פרטיות, בית חולים, ולפני שחרורה – גם מנהרה. לדבריה, סיפרה לחוטפיה שהיא סובלת ממחלת עיכול כרונית, אך לא קיבלה שום טיפול רפואי. היא נחקרה על שירותה הצבאי, והותקפה באיומים: "גם אם תהיה עסקה – את לא תשתחררי. אני רוצה להתחתן איתך ולהביא איתך ילדים", אמר לה אחד מהם, כשאקדח צמוד לרקתה. חלק מהחוטפים סיפרו לה שהם עורכי דין, מורים, אנשים "נורמטיביים". אחרים פשוט גנבו ממנה את הצמיד והעגילים.

כל זה קרה ב־7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת חמאס, בה נחטפו גריצווסקי וצנגאוקר מביתם בקיבוץ ניר עוז והועברו לרצועה. היא שוחררה במסגרת עסקת השבויים הראשונה. הוא, בן 25, נשאר מאחור. מאז, גריצווסקי הפכה לקול ברור ולוחמני של מאבק משפחות החטופים – וגם לעדות חיה לזוועות שנחוות שם.

גריצווסקי מספרת בריאיון כי לאורך תקופת השבי שלה ניסתה שוב ושוב לשאול על צנגאוקר. היא תיארה אותו, שאלה על חטוף עם שיער ארוך. באחד המקרים אחד מהחוטפים אישר לה שיש מישהו כזה – "מאופקים, נכון?" – אבל היא לא זכתה לראותו. לא פעם אחת.

"אני לא באמת פנויה לשיקום של עצמי – לא של הגוף, ובטח שלא של הנפש", היא אומרת. "אני חיה עם השאלה – למה אני, ולא הם? אין לי תשובה. אבל אם אני בחוץ, זה סימן שאלוהים רצה שארים את קולי כדי לעזור לאלה שחיים לזכות בחופש, ולהחזיר את המתים לקבורה ראויה".

בדצמבר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה צנגאוקר בשבי, מתחנן בפני מנהיגי ישראל להגיע לעסקה שתשיב אותו ואת שאר החטופים הביתה. בעוד הרשויות הישראליות וארגוני זכויות אדם רואים בסרטון כזה אמצעי של לוחמה פסיכולוגית, מצולם בכפייה וללא רצון חופשי – גריצווסקי ראתה בו נקודת אור. "זה לא היה המתן שלי", היא אומרת. "הוא היה רזה, עם עיניים מפוחדות, צורח מבפנים שיצילו אותו. זה שבר אותי – אבל גם נתן לי תקווה. הוא שרד".

כיום, לפי נתוני המדינה, 59 חטופים עדיין מוחזקים בעזה – 24 מהם בחיים, ו־35 נוספים שגופותיהם מוחזקות בידי חמאס. גריצווסקי לא מתכוונת לשתוק. היא כאן כדי להזכיר לכולנו: החטופים הם לא שורה בחדשות. הם עדיין שם. והזמן אוזל.