המצב נזיל

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

כ-20 אחוזים מהילדים סובלים מנזלת אלרגית. מהם הגורמים לה, איך מאבחנים אם הילד סובל מנזלת אלרגית ואיך מטפלים? על כך בכתבה שלפניכם

88 שיתופים | 132 צפיות

מכירים את התחושה הזו, רגע לפני התעטשות גדולה, של עקצוץ באף, עיניים דומעות ונזלת שלא מאחרת להגיע? לרובנו זה קורה בעיקר בעונת החורף, אולם אצל חלק לא מבוטל מהילדים והמבוגרים הסימפטומים הללו לא מרפים במשך כל השנה בשל אלרגנים שסובבים אותנו. מעבר לסבל היומיומי הכרוני, קיימת פגיעה של ממש באיכות השינה ואף קשיי ריכוז ולמידה אצל ילדים.

נזלת אלרגית היא מחלה דלקתית כרונית של ריריות האף, הלחמיות והסינוסים, הכוללת תגובה אלרגית לאלרגנים סביבתיים ומאופיינת ברגישות יתר של דרכי האוויר עם התקפים של נזלת מימית, התעטשויות, עקצוץ בחיך ובגרון, גירוי באף, בגרון ובעיניים, גודש, אף סתום וקשיי נשימה. נזלת אלרגית יכולה להופיע לאורך כל השנה, אם כי היא נפוצה יותר בעונות המעבר. התופעה חוזרת על עצמה ועלולה להתפתח בכל גיל, אולם לרוב היא מופיעה בגיל הילדות.

התופעה שכיחה מאוד וסובלים ממנה, ברמות חומרה שונות, 10-15 אחוזים מהאוכלוסייה. יש ילדים שיסבלו ממנה כל השנה בשל אלרגיה לקרדית האבק, ואחרים, הרגישים לאלרגנים מסוימים, יסבלו בעונות ספציפיות שבהן פורחים הצמחים שלהם הם רגישים.
נזלת אלרגית אינה מחלה מדבקת, זאת בשונה מנזלת זיהומית, השכיחה בחודשי הסתיו והחורף ומלווה לרוב בסימפטומים של שפעת – כאבי גרון, שיעול, חום, כאבי שרירים ועוד.

הגורמים

נזלת אלרגית נוצרת משילוב של גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים. היא מתפתחת במערכת החיסון, כשאלרגנים סביבתיים (קרדית אבק הבית, פטריות, עובש, פרוות בעלי חיים) או אלרגנים עונתיים (אבקות פריחה של עצים, פרחים, דשא ועוד) באים במגע עם רירית דרכי הנשימה או לחמיות העין.

בהמשך מופיעות תגובות במערכת החיסון. נוגדנים ייחודיים מזהים את האלרגנים הללו והדבר מוביל להפרשת חומרים כמו היסטמין, הגורמים לתגובה דלקתית המתבטאת בסימפטומים שונים של המחלה. ידוע כי נזלת אלרגית היא תופעה גנטית, ומופיעה לרוב אצל ילדים להורים שסובלים ממנה. ילדים אלה נוטים ללקות גם במחלות אלרגיות נוספות, כמו אסתמה אלרגית ואסתמה של העור (אטופיק דרמטיטיס).

גורם נוסף להתפתחות נזלת אלרגית הוא חשיפה לחומרים שונים דרך האוויר, הקרויים אלרגנים. חומרים אלה מעוררים בקרב חולי נזלת אלרגית תגובה חריפה בדרכי הנשימה העליונות.

האבחון

אבחון נזלת אלרגית אצל ילדים מהווה לעיתים אתגר לא פשוט. ילדים קטנים מתקשים לתאר את התסמינים, ולכן המחלה לא תמיד מאובחנת ומטופלת כראוי והדבר פוגע באיכות חייהם. אם הילד לא ישן טוב, מתעורר לעיתים תכופות בלילה עם אף סתום וסובל מקשיי נשימה, יש לדרוש מרופא הילדים הפניה לאלרגולוג כדי לאשש או לשלול תופעה של אלרגיה אצל הילד. תפקיד האלרגולוג הוא לאבחן את אופי המקרה כדי לוודא אם מדובר בנזלת אלרגית.

איך מאבחנים אם הילד סובל מנזלת אלרגית?
* האלרגולוג ינסה, על פי הנתונים ותלונות הילד, לבחון ולקשר בין חשיפה לאלרגנים ביתיים ספציפיים לבין מכלול התסמינים.

* לביסוס האבחנה יש להוכיח רגישות לאלרגן. הוכחה זו מתבצעת באמצעות בדיקות עוריות לאלרגיה מיידית או בבדיקה של נוגדנים ייחודיים.

* תבחיני עור אלרגיים נעשו במהלך השנים אמינים ומדויקים יותר והם נחשבים לשיטה יעילה, זולה וטובה לאבחון.

* האלרגולוג עורך תבחיני עור (טסטים) ובעזרתם קובע לאילו אלרגנים בדיוק הילד רגיש. מזליפים טיפות של תמציות האלרגנים השונים על עור האמה או הגב ומבצעים בעור שריטה שטחית שכמעט אינה מורגשת. תגובה חיובית, כמו נפיחות מקומית, מלמדת על רגישות לחומר. קוטר התגובה עומד ביחס ישיר לעוצמת הרגישות.

* במקרים מסוימים אפשר לבדוק רגישות לאלרגנים באמצעות בדיקת דם, אך השיטה של תבחיני עור עדיפה מכיוון שהיא משקפת ביתר דיוק את תהליך המחלה.

אם הסיבה לאלרגיה היא חיית המחמד, מומלץ להוציאה מהבית | צילום: shutterstock
אם הסיבה לאלרגיה היא חיית המחמד, מומלץ להוציאה מהבית | צילום: shutterstock

 

ילדים להורים אלרגים מועדים יותר לפתח מצב אלרגי

1. קיימת הבחנה בין נזלת התקפית (שנחשבת עונתית) לנזלת המשכית לאורך כל השנה. כל אחת מהן יכולה להופיע בחומרה קלה עד בינונית-קשה, המפריעה לתפקוד היומיומי ואף גורמת להפרעות בשינה או לסימפטומים אחרים. המחלה מופיעה אצל ילדים בדרך כלל בין גיל שמונה ל-11 שנים.

2. ילד בריא לא יפתח תגובה בחשיפתו לגורמים האלרגניים. לעומתו, כאשר ילד הסובל מאלרגיה נחשף לאלרגן, מפעילה מערכת החיסון שבגופו מנגנונים הגורמים לשחרור כמה חומרים כימיים שונים. חומרים אלה יגרמו לתופעות הקליניות השונות.

3. נזלת אלרגית מופיעה אצל כ-20 אחוזים מהילדים. רבים מהם סובלים במקביל מאסתמה, מדלקות עיניים אלרגיות, מסינוסיטיס כרונית או מדלקות אוזניים כרוניות.

4. הסבירות שילד להורה הסובל ממחלה אלרגית מסוימת יפתח מצב אלרגי עולה ל-27 אחוזים, ואם שני ההורים סובלים ממחלה אלרגית – עולה הסבירות אף לכמעט 50 אחוזים.

הטיפול

אי אפשר להפוך את העולם לנטול אבק, חתולים או פרחים, אולם בהחלט ניתן לעזור ולהקל על הסובלים מנזלת אלרגית. הטיפול מתבצע בשלוש רמות:

1. פיקוח סביבתי
הרחקת האלרגן מסביבת החולה:
* חשוב להשקיע את מירב המאמצים באמצעות מספר פעולות בבית ובמיוחד בחדרי השינה, כדי להפחית את כמות האבק והקרדיות השוכנות בתוכו.
* הפעולות שימנעו נזלת אלרגית כוללות אוורור החדר, שאיבה תכופה של המזרן וכיבוס תכוף של כלי המיטה והשמיכות, עטיפתם בכיסויי בד מיוחדים שאינם מאפשרים חדירה ויציאה של הקרדיות ובכך יוצרים חיץ בינם לבין פתחי הנשימה, וכן ריסוס בקוטלי קרדיות.
* בחדר השינה של הילד אין להחזיק שטיחים, וילונות, ספרים, צורכי לימוד וצעצועים שעירים, קולטי וכולאי אבק.
* יש להחליף את מילוי הפוך בכריות או בשמיכות חורף במילוי סינתטי.
* יש לייבש פטריות עובש במקומות לחים.
* כאשר הסיבה לאלרגיה היא חיית המחמד, כמו כלב, חתול או ציפור, יש להוציאן מהבית, עם כל הצער שבדבר.
* יש להימנע ככל האפשר מחשיפת הילד לעשן סיגריות ולגורמים אלרגניים נוספים, כמו זיהום אוויר, פריחות ועובש.

ד"ש מסבתא
פתרונות ביתיים להקלה על נזלת אלרגית:
* מי מלח (בבתי המרקחת אפשר להשיג מי מלח בריכוז פיזיולוגי, הדומה לזה של נוזלי הגוף) – הזלפת טיפה אחת עד שתיים לכל נחיר, ארבע עד שש פעמים ביום, עשויה להקל על הגודש האפי.
* בחדר הילדים כדאי להשתמש במכשיר אדים (קרים או חמים) שלתוכו ניתן להוסיף שמנים אתריים, כמו שמן אקליפטוס, שמן לבנדר ושמן עץ התה.

2. טיפול תרופתי
טיפול תרופתי ניתן אך ורק בהוראת רופא. ישנם ילדים המזליפים תרסיס לחלל האף באמצעות משאף על בסיס יומי, המסייע להם להתגבר על הסימפטומים של התופעה. ההזלפה מצמצמת משמעותית את המרכיב הדלקתי של הנזלת האלרגית המתרחשת בריריות. כטיפול משלים יש ליטול טבליות או סירופ אנטי היסטמינים הבולמים את פעולתם של ההיסטמינים המופרשים בתהליך האלרגי.

3. חיסון ייעודי
לחולים בדרגת חומרה גבוהה, שהטיפול הסביבתי והתרופתי לא סייעו להם, מוצע לקבל חיסון ספציפי. החיסון ניתן על ידי אלרגולוג מומחה תחת השגחה מקצועית. מדובר בהזרקה תת עורית של תמציות מהולות ביותר של האלרגנים שלהם רגיש הילד. זריקות אלה ניתנות בתחילה על בסיס שבועי, כשכמות האלרגן עולה באופן הדרגתי ומבוקר. תוך מספר חודשים מושגת מנת אחזקה המגנה בפני תופעות המחלה ומפחיתה באופן משמעותי את פעילותה. ההטבה היא תולדה של שינוי באופי התגובה של מערכת החיסון לאלרגן: מתגובה אלרגית לתגובה נורמלית שאינה מלווה באותן תופעות אלרגיות הגורמות לסבל. עם הזמן ניתן לרווח בהדרגה את תדירות הזריקות מאחת בשבוע לאחת בחודש. טיפול זה מביא להקלה ניכרת בסימפטומים ולהפחתה משמעותית בצריכת תרופות, ומחולל שיפור משמעותי באיכות החיים.

הפן ההוליסטי

קיימות מספר שיטות משלימות לטיפול באלרגיות בכלל, ובנזלת אלרגית בפרט. בראייה הסינית, מבטאת אלרגיה חוסר איזון או חולשה של מערכת אחת או מספר מערכות בגוף. הפרעה זו גורמת לתפקוד לקוי של מערכת החיסון ולהופעת האלרגיה. חיזוק ואיזון של המערכות המעורבות ושל מערכת החיסון עצמה יסייעו לצמצום משך ההתקפים ועוצמתם ולהארכת פרקי הזמן שביניהם, עד להיעלמותם.
צמחי מרפא: תמציות הניתנות בטיפות או בסירופ. לעיתים נעשה שימוש בצמחים מסוימים לטיפול בעת התקף האלרגיה, ובצמחים אחרים לטיפול בתקופה שבין ההתקפים.

הומיאופתיה: גם שיטה זו יעילה בהתמודדות עם נזלת אלרגית. תכשירים הומיאופתיים, כמו Allium cepa ,Euphresia ואחרים, יעילים בטיפול בתסמינים השונים. תכשירים המותאמים לילד אישית על ידי מטפל בהומיאופתיה קלאסית עשויים לטפל בנטייה לאלרגיה.

תינוקות בסיכון

איך מפחיתים את הסיכון להתפתחות אלרגיה אצל תינוקות?
הנקה: מחקרים מראים כי הנקה מלאה עד גיל שישה חודשים מפחיתה את הסיכויים לפתח תסמינים אלרגיים, או לפחות דוחה את מועד הופעתם. אצל תינוק עם סיכון גבוה לפתח אלרגיה, על האם המיניקה להימנע ממזונות אלרגניים, שכן מרכיבים מתוכם עלולים לעבור לחלב האם. המזונות העיקריים הם: חלב בקר ומוצריו, ביצים, בוטנים או מזונות אחרים שלהם ידועה רגישות במשפחה (לדוגמה, הימנעות ממוצרי חיטה במשפחה שבה ידועה רגישות לגלוטן – מחלת הצליאק).

מעבר למזון מוצק: בהצגת מזונות מוצקים לתינוק יש להתקדם בהדרגה ולהציג מזון חדש אחת לחמישה–שבעה ימים. יש לדחות הצגת מזונות שידוע שמישהו מבני המשפחה רגיש להם או כאלה הידועים כאלרגנים, כמו מוצרי חלב בקר, ביצים, פירות הדר ופירות טרופיים, בננות, תות שדה, דבש, מוצרי סויה, מוצרי חיטה, דגים ובוטנים.

חשיפה: בשנים הראשונות לחיים רצוי להימנע ממוצרים המכילים חומרי טעם וצבע מלאכותיים או חומרים משמרים. חשיפה לזיהומים שונים עלולה גם היא להגביר את הסיכון להתפתחות אלרגיה, ולכן רצוי להימנע ככל הניתן מלחשוף את התינוק למחלות.