המירוץ למיליון: טלי וגילי נותנות בראש

וואו, כמה שקייפטאון יפה. האנשים, הנופים, המוזיקה, האווירה. מקום קסום. הזוגות של עונה 7 במירוץ הסתערו על קייפטאון כמו אוסף שמיניסטים בדרך למבדקי טיס, חדורי תחושת שליחות ורוח קרב. כאילו, חוץ ממיכל – מחצית מצמד אושיות האינסטגרם מיכל ועומר – שתהתה בפליאה עצומה, "מה, רצים?". ובכן, מיכל, נורא לא נעים לי להפיל עלייך את המידע הזה ככה בלי שום הכנה מוקדמת, אבל התוכנית הזאת נקראת "המירוץ למיליון", לא "הלשבת על ספה וללרלר על זה שהיום כבר לא מתחילים איתך ברחוב למיליון". אז כן, רצים.

מיכל ועומר. כן, רצים, ושם התוכנית היה אמור להיות רמז מספיק גדול | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

שתי דקות אחרי שטלי וגילי, החברות הכי טובות, מתיישבות באוטו, גילי כבר נחתה על הנהג המסכן כמו מטוס מלזי והטביעה אותו באוקיינוס של הערות, התפעלות, שיבושים של השם שלו וחוות דעת מנומקת על הצבע הסגול ומעמדו בקוסמוס. לסיום היא עוד עשתה לו בוחן פתע על כל הנגיד-אינפורמציה הזו עם "אתה מבין?", לא, גילי, הוא לא מבין, וגם אנחנו לא. טלי, לרוב המחצית הסבירה יותר בזוגיות הזו, נזפה בגילי על ההתנהלות שלה ואז שאלה את הנהג שוב ושוב אם הוא זוכר את השם של עצמו והפצירה בו לא לשכוח אותו. כל הכבוד, גילי וטלי, סימנתן וי על כל הקריטריונים לטייפ קאסט שלכן, כמו גם לפגיעה קוגניטיבית כתוצאה מהמכה העצבנית שקיבלתן כשסגרתן לעצמכן את הבגאז' על הראש. אה, זה קרה אחר כך? אז לא משנה.

טלי וגילי. אאוץ' | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

ובואו נדבר רגע על המשימה הראשונה, לחלק שקי תבלינים בשכונת בו קאפ הצבעונית, שלוקה בשיטת מספור בתים שאפילו סיור הכתובות הכי נחוש בצה"ל לא היה מצליח לפענח. שום דבר עד כה לא הוציא מסיד ואיל כל כך הרבה אמוציות (קומבינה לשניים של תדהמה-תסכול-זעם) כמו תופעת הטבע של מספרים שלראשונה אי-פעם לא מסתדרים להם.

איל וסיד. טובעים במספרים | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

אמוציות נרשמו גם אצל נוי והדר, שניסו לשאול עובר אורח אדיש היכן בית מספר 113 בשכונה באמצעות תנועות ידיים וליפסינק שעזרו להן כמו כוסות רוח למטאפורה. כשזה לא עזר, החליטו השתיים ללכת על הפתרון השני הטוב ביותר, מריבה; וכשגם זה לא עבד, עברו לתוכנית ב' – בכי על העדר אקססוריז זמינים לאיסוף שיער ועל החיים בכללם. לעזרתן של השתיים נחלצה נסרין, אישה מוסלמית בשמלה ארוכה וכיסוי ראש, שהתנדבה ללוות אותן לאורך כל המשימה. ההקלה שנוי והדר חשו בזכותה הייתה כה ניכרת, שהיא חילצה מהן רגשות ענוגים כמו "היית מאמינה שדווקא אלו יעזרו לנו?" (לא יודעת מה זה "אלו". נשים עם ילד על כל יד? אנשים שהשם שלהם מתחיל בנו"ן? או אולי נגמר בנו"ן? הכול יכול להיות).

נוי והדר. אבל איך אפשר להסתדר בלי גומייה??? | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

רן ובן, הפלאפליסטים חובבי המסורת, לא עושים כאלה אפליות. בשבילם הכול אותו דבר, והם לא מבחינים בין אנשים או מדינות. מחלף הכניסה לקייפטאון מזכיר להם את מחלף הסירה בכניסה להרצליה והטיילת המפוארת של העיר מזכירה להם את הטיילת (המפוארת, בטח שמפוארת) של אילת, זכרה לברכה. מהבחינה הזו קצת חבל שהשניים לא ניגשו למשימה המשותפת עם גילי וטלי, כי הם בטח היו מוצאים שפה משותפת עם ההתפעמות הזהה לחלוטין שאחזה בגילי למראה כל לוקיישן – דין נצר סירני כדין קייפטאון. קצת כמו האנשים האלה ששמים קטשופ על כל דבר שהם אוכלים: את הכול ממסך אותו טעם מתקתק של "איזה מהמם".

רן ובן. בול כמו מחלף הסירה. בול | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

בסוף בן ורן עשו את המשימה המשותפת שלהם עם הבסטיז קארין ואריאל ("אנחנו חברים טובים, תזכיר לי איך קוראים להם?"), מה שלא באמת שינה הרבה, כי הביצוע היה נטול דרמות גדולות, בדיוק כמו אצל כולם. הדבר הכי חינני במשימה הזו היה האופן שבו כל זוג התלבט לגבי השותפים הרצויים עבורה, ועם איזה זוג כדאי לו לצלוח את המשימה המשותפת. כולם דיברו על הסיבות האסטרטגיות לבחירה הטקטית שלהם בפרצוף רציני, שאך בקושי הסתיר את הבעת ה"בבקשה שיבחרו בי" שהייתה לכולנו על הפרצוף כששני הילדים שניהלו את כיתה ד' בבית הספר היסודי שלנו עשו כוחות למשחק כדורגל.

חביב ויצחק | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

גם ההתלבטות של הזוגות מול הלוח, כשתהו איזה זוג לעכב, לא גילתה לנו שום דבר שלא ידענו קודם: חביב ויצחק הם היחידים כרגע שנותנים לסיד ואיל פייט ראוי; עדן ואביעד שונאים את נוי והדר באותה עוצמה שהתאומות שונאות אותם; זה ממש לא נעים לעשות משימה משותפת עם זוג שלפני רגע נתת לו עצור; השמיים כחולים והמשימה עם הרכבת הפאזל של נלסון מנדלה על ראשם של עוברי אורח הייתה יותר מביכה מהסצנה עם יולי אדלשטיין מהפרק הקודם. וכל זה יהיה נכון לפחות עד הפרק הבא, שלפחות לפי הפרומו שלו מכיל מקבץ מעורר חלחלה של כל פרוקי הרגליים הכי דוחים שעולים בדעתכם, ועוד כמה שלא.