המילון השלם למשפץ

פָאזָה: שינוי בזווית הישרה (90 מעלות) של החומר, לצורך יצירת גימור, היקף, סף ועוד. אפשר ליצור פאזה בטווח זוויות רחב בהתאם לצרכים, בכל חומר: בהיקף מראת זכוכית, מסביב לעמוד בטון, בקצה שידת עץ ועוד.

פָּאנֶל: בעברית: סְפִין. חגורה תחתית ובולטת, שמצפה את הקירות בנקודת המפגש עם הרצפה. הפאנל מקיף את כל קירות המבנה, ומורכב לרוב מאריחים זהים לריצוף, חתוכים בגובה של כ-7 ס"מ. הפאנל מונע חדירת מים בקיר, מגן עליו מפני לכלוך ומהתפוררות.

פוּגָה: בעברית: מישק. החריץ שבין המרצפות, או הלבנים. ניתן לרצף ללא פוגות כלל, או עם פוגות במרווחים משתנים, שמגיעים בדרך כלל עד ל-6 מ"מ. את המרווחים ממלאים בחומר הנקרא רובה (ע"ע). הפוגות יוצרות מעין רשת (גריד), שמהווה חלק חשוב ממראה החדר. אם רוצים ליצור תחושת מרחב, רצוי שהרשת תהיה כמה שפחות צפופה – כלומר, להשתמש במרצפות גדולות ככל האפשר.



פּוֹדֶסְט: משטח למנוחה בעת עלייה, או ירידה, בגרם מדרגות. כל עשר מדרגות, לכל היותר, צריך להיות פודסט, שרוחבו כרוחב אדם לפחות.

פיווט: צורת פתיחה לחלון – כנף המסתובבת על ציר מרכזי. הציר ממוקם במרכז המשקופים המאונכים לרצפה, או המקבילים לה, ובהתאם נפתח החלון לצדדים, או כלפי מעלה. כשכנף החלון פתוחה, היא נמצאת בחלקה מחוץ למבנה ובחלקה בתוכו, מה שמקל על ניקויה ואף מאפשר חדירה מירבית של אוויר.

פריימר: חומר יסוד, היוצר שכבה מקשרת בין המוצר לבין הצבע (או הלכה) שמצפה אותו. משתמשים בפריימר כשהמשטח אותו עומדים לצבוע אינו מתחבר היטב לצבע. הפריימר יכול להימשח על רהיטים, צעצועים, דלתות, חלונות – בין אם הם עשויים מעץ, או ממתכת. יש פריימר על בסיס שמן ועל בסיס מים, בהתאם לצבע בו עומדים להשתמש.

צוֹקֶל: בעברית: מסד. יחידת הגנה ניצבת לרצפה, שגובה כ-15 ס"מ, הנמצאת בתחתית ארונות ושידות. במקרה של ארון מטבח, למשל, הצוקל מגן מפני חדירת חרקים, לכלוך ונוזלים, בדומה לפאנל שמקיף את קירות המבנה.

צֶמֶנְט: בעברית: מלט. אבקה מאדמת חרסית ומאבן גיר, שנגרסו יחד. ברגע שמוספים לתערובת האבקתית מים מתקבל חומר דביק, שמתקשה ל"אבן" אפורה. הצמנט משמש ליצירת בטון (ע"ע), לחיבור בין לבנים בבניין ולהדבקת האגרגטים (ע"ע) זה לזה. על כל שקי המלט כתוב "צמנט פורטלנד", משום שבאי האנגלי פורטלנד ישנן אבני בנייה אפורות, שצבען היווה השראה לממציאים הבריטיים שגילו בתחילת המאה ה-19 את תרכובת הצמנט המוכרת לנו.

קוֹנְזוֹל: בעברית: זיז. אלמנט בולט מתוך הבניין כלפי חוץ, שקצה אחד שלו מעוגן לקיר, או לתקרה, וקצהו השני חופשי. יכול לשמש כבסיס לפרגולה, אם ממשיך מעבר לקירות המבנה, או כאמירה אדריכלית בעלת נוכחות.



קִיפ: צורה לפתיחת חלון. בשיטה זו החלון מתנתק משלושה צדדים של המשקוף ונותר מחובר רק לחלקו העליון, או התחתון. פתיחת קיפ מאפשרת חדירה צרה בלבד של אוויר. פתיחת "דריי-קיפ" (מהמילה הגרמנית "שלוש"), מאפשרת שלושה מצבים – סגור, פתיחת קיפ ופתיחת ציר כלפי פנים, או חוץ.

קלינקר: אריח מלאכותי, שמיוצר בתבנית מתערובת של חימר, מינרלים ומתכות. התערובת נדחסת לתבנית כשהיא לחה ויוצרת אריח אחיד, שלא מושפע משינויי אקלים, מקרינת השמש ומלחצים, ואינו חדיר לנוזלים. בזכות עמידותו, אפשר להשתמש בקלינקר לריצוף חוץ ופנים.

קָרְנִיז: בעברית: כרכוב. כותרת בראשו של עמוד, או חגורה בולטת שמקיפה את המבנה. הקרניז הוא בדרך כלל אלמנט דקורטיבי, ולעתים הוא חלק מהקונסטרוקציה שמובלט במכוון. קרניז הוא גם מוט עץ או מתכת עליו נתלה וילון.

רוֹבָּה: הפוגות (ע"ע) שבין האריחים ממולאות ברובה, אבקה שמיושמת לאחר שמוסיפים לה מים. הרובה מונעת שקיעת אריחים וחדירת נוזלים ולכלוך למרווחים שביניהם. היא קיימת על בסיס צמנטי או אקרילי, במגוון צבעים. אפשר להתאים לריצוף רובה בגוון בהיר או כהה ממנו – וכך להבליט את הרשת (הגריד) שיוצרים האריחים.

רוֹלְקָה: פינה משופעת ומתעגלת בין הגג למעקה, או לקיר אנכי בהיקף הגג, שיוצרת איטום איכותי. בזכות הרולקה מי גשמים אינם נצברים וזורמים בקלות לפתחים. לקראת כל חורף חשוב לאטום היטב רולקות סדוקות.

רוֹם ושֶלָח המדרגה: שני החלקים המרכיבים כל מדרגה. הרום הוא הגובה, החלק שמאונך לרצפה ומפריד בין כל שתי מדרגות, אותו אפשר לראות כאשר מביטים בגרם המדרגות מקדימה. המידה הנוחה לרום נעה בין 16.6 ל-18.2 ס"מ. השלח, הניצב לרום, הוא עומקה של המדרגה. הוא מקביל לרצפה וניתן לראותו רק כשמביטים על המדרגות מלמעלה. המידה הנוחה לשלח נעה בין 26 ל-31 ס"מ. חישוב המידות נעשה לפי הנוסחה: פעמיים רום ועוד שלח שווה ל-61 עד 63.



שְטִיכְמוּס: שיטה למדידת גבהים בעזרת חוק הכלים השלובים, שנעשית עם צינור מים שקוף. מתחילים מנקודת גובה ידועה – כמו גובה פני הכביש, או ציון גובה של מיפוי ממשלתי, ובעזרת צינור מים קובעים את נקודת האפס במגרש הבניין. ביחס לנקודת האפס מודדים את כל יתר נקודות הגובה שמשמשות בעת הבנייה.

שליכט: שכבת הגמר המצפה את המבנה. זו שכבה עליונה של טיח, בעובי 1-2 מ"מ, אותה אפשר לגוון בצבע, או להשאירה אפורה-לבנה ואז לצבוע אותה. השליכט נמרח באמצעות שפכטל (ע"ע). הוא יכול להוות אלמנט שמגשר על פני סדקים במבנה, או אלמנט אסתטי, בגוונים ומרקמים שונים.

שפכטל: בעברית: מרית. כלי טייחות בצורת משולש רחב ושטוח. קיים חומר מריחה מוכן, שמכונה אף הוא שפכטל, ונמרח בעזרת המרית. בחומר משתמשים לסתימת סדקים וחורים בקירות, למילוי פגמים בעץ, להדבקת אריחים על קירות ולחיבור בין לוחות גבס. לאחר שהשפכטל מתייבש, מחליקים אותו עם נייר זכוכית וצובעים.

חלק א': מאגרגט ועד סילר

מתוך: נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה