המחאה של אברי גלעד

אברי גלעד מגדיר עצמו כאבא, בן זוג, איש תקשורת ובן אדם שמשתדל לעשות טוב ולאו דווקא לפי הסדר הזה, כי הסדר משתנה כל הזמן לפי צורכי החיים. הוא אומר את הדברים בלי רצון רב, כי "בתשע השנים האחרונות שבהן אני לומד לימודי "ימימה", למדתי להתרחק מהגדרות, כי כל ההגדרה מולידה מאבק ומצוקה", הוא מסביר.

המחאה תוביל לתיקון פנימי

המפגש שלנו התקיים בימים שבהם המחאה החברתית היתה בשיאה. על רקע מאות האוהלים והפגנות ההמוניות נפגשתי עם גלעד למה שהוגדר כשיחה נינוחה על החיים, אך כיוון שאנחנו חיים כאן ועכשיו, המחאה החברתית זלגה לתוך השיחה. "המחאה הגדולה היא התחלה של תיקון", הוא אמר. "כעת אנחנו נמצאים בשלב התלונה. אנחנו רוצים לקבל. אחר כך יבוא שלב התיקון. כל אחד צריך לתקן את עצמו, את התנהלותו, את מחשבתו ואת לבו.

"אנחנו לא יכולים להיות כמו גוזלים הפוערים פה ומחכים למזון שיונח בפינו. המחאה הזאת היא מורסה שהתפוצצה. המורסה היא המדינה והממשלה, שעושות את מה שאנחנו עושים זה לזה, ומכות אותנו בסתר", הוא טוען. "עבור הממשלה, אנחנו האזרחים מספרים חסרי פנים וזהות. אנחנו אוכלוסייה. מבחינתם אנחנו קיימים כדי להבטיח את הישרדותם כפוליטיקאים.

"כל המפגינים צועקים: 'תראו אותי! עד עכשיו הייתי שקוף. עד עכשיו רק ראיתם דרכי רק את האינטרסים של עצמכם. אבל אני קיים ויש לי צרכים. תראו מי אני, מה אני נותן ומה מיוחד בי. תנו מענה למיוחדות שלי. תכירו בתרומה שלי'. הם אומרים: 'אנחנו אוהבים להיות פה ולא רוצים ללכת מכאן, אבל אנחנו רוצים שתהיה בינינו מערכת יחסים הדדית. אנחנו לא מסכימים עוד להיות קורבן'. המחאה, אף שאפשר לזהות בה גם אינטרסים זרים ודרישות מוגזמות, היא לא עניין מלאכותי. יש בה גרעין חזק של אמת, אחרת היא פשוט לא הייתה מתרחשת"

אילו שיעורים זימנו לך החיים?
"למדתי שהפחד גרוע לנו. למדתי שאמירת אמת היא הדרך היחידה ושההצלחה האמיתית היא לא להחשיב את ההצלחה. השיעור הכי חשוב הוא שאף פעם לא מגיעים למטרה, לפסגה. בכל פעם שאתה מרגיש שהנה הגעת – באה הנפילה. אצלי הנפילה הגיעה דווקא בתקופה שעשיתי את השעשועונים הגדולים בערוץ 2. מיד אחרי ההצלחה הגיעה החרדה ואחריה הפיצוי לחרדה. בשלב הזה מגיעות התנהגויות אנושיות לא ראויות ואתה חושב שהכל מגיע לך ושמותר לך לרמוס הכל. השיעור החשוב שלי הוא: 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'".

• מה גורם אושר לאברי גלעד? בואו לראות

דאגות לגבי ישראל

"אני עובד בלדאוג. אני מודאג משנאת החיים שמפומפמת על ידי כלי התקשורת ובראשם תרבות הטוקבקים ותכניות הריאליטי. בחסות האנונימיות אפשר להגיד הכל. הפרט חש קורת רוח מלראות את האחר נופל. בכל נפש יש שמחה לאיד, אבל אמצעי התקשורת מעודדים את פריחת המקום הזה.

"התורה אומרת 'ארור המכה את רעהו בסתר' ואילו אנחנו תחת מעטה האנונימיות שהמרחב הציבורי מאפשר עושים זאת כל העת. אפילו במכונית שלהם אנשים מרגישים שהם יכולים לעשות כל פעולה פוגענית, כי הם כאילו נמצאים בסתר. הדבר גורם לקריעת החוטים המקשרים בינינו בחברה. במרחב הציבורי יש הרבה רוע.

"מדאיגה אותי השטיחות של השיח. כבר לא שומעים שיח עמוק על דברים אמיתיים… הטלוויזיה פינתה את המקום שהיה מוקדש לדיונים הבוחנים את הדרך להפחדות ולשעשועונים. יש מקום להפחדות ולשעשועונים, אבל כיום לא נותר מקום לשום דבר אחר".

הריאליטי משחית

"גדל פה דור שלא יודע לקרוא ולכתוב, ובוודאי שלא יודע להביע את עצמו", מוסיף גלעד", הצעירים מאופיינים במטען רגשי נמוך ובאי יכולת להכיל את האחר. התוצאה היא שצריכת התרבות הנחותה מתאימה למערך הרגשי החדש.

"לטלוויזיה יש תפקיד חשוב מאוד בהשחתה של הקוגניציה האנושית, ולא רק בישראל. אנשים חסרי מצפון, ערכים ולב שמנהלים את התעשייה הזאת הם לב הבעיה. מכל הז'אנרים, הגרוע והמזיק מכולם הוא הריאליטי על סוגיו השונים. הריאליטי גורם לצופה לרצות בהדחתו של הזולת. הצופים לא רוצים לראות את צדדיהם היפים של המשתתפים אלא לראות אותם במפלתם. הריאליטי גורם לצופה להאמין שהדחה היא העניין בחיים. הצופה לא סובל חולשה, לא סובלני לטעות ורק מחפש איך להפיל את האדם.

"החמור הוא שהגישה הזאת השתלטה גם על החיים שמחוץ למסך. פישלת – תתפטר. טעית – תמות. אבל לבני אדם יש יכולת להבין, ללמוד ולהפיק לקחים. הם מסוגלים להיבנות מהחולשות שלהם. תכניות הריאליטי הן כמו חיה מורעבת הזקוקה כל הזמן לבשר טרי. ההשפעה שלהן על הצופה הרסנית, כי הן מעוררות בצופה את האשליה שכל אחד יכול להיות מפורסם.

"גדל כאן דור שכל חלומותיו מכוונים לתשוקה אחת והיא להיות מפורסם. הצופה יושב בביתו, בוהה במסך וחש תסכול שהוא אינו טוב. עובדה, הוא אינו מפורסם. פרסום כערך הוא ערך ירוד. כך גדל כאן דור שלם שחי בתסכול ובכאב במקום לחיות את חייו בשמחה. כל זה מאוד מדאיג, כי אנחנו חברה שמאוימת על ידי שכנים שהם לא משהו. רק האיכות האנושית יכולה להבטיח את ההישרדות הציונית".

נחמות בישראל

"בעם ישראל יש גם טוב מפתיע. אריאל הורוביץ היטיב לבטא זאת בשירו 'רקפות': 'בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים / בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית / כמו רקפות בין הסלעים / הפנים היפים של הארץ מתחבאים'. אנחנו מתגלים במיטבנו בעת מצוקה, לחץ או מחלה ואז כולם מתגייסים, אבל לא צריך להגיע למצבים כאלו.

"יש כאן, למרות הכל ואף על פי כן ערבות הדדית. הארץ מלאה באנשים טובים שעושים טוב, שמתנדבים ותורמים.

"למרות הרדידות וההשטחה התרבותית, אנשים התחילו ללמוד פה. הם לומדים את תורות המזרח, תורה, קבלה, זן, לא חשוב מה. יש כאן זרם של התפתחות רוחנית. אמנם זה עדיין לא זרם מרכזי, אבל זאת תנועה שהולכת וגדלה, הולכת מתפשטת ונוטעת תקווה.

"האוכל פה טעים. הירקות בריאים, הפירות מתוקים וחם פה. אני אוהב חום, אפילו כזה של יולי-אוגוסט. חום של 30 מעלות תמיד עדיף מקור של שבע מעלות.

"עברית שפה נהדרת, הכי כייפית בעולם.

"יש לנו ספרות נהדרת ורפואה ומדע מעולים. כל מה שנעשה כאן בשנים האחרונות בנושא הקנביס הרפואי הוא מעודד".

בסוף הריאיון אני לא יכולה להתאפק ושואלת את גלעד את השאלה החביבה עליי: איזו חיה מייצגת אותו? "אני אוהב לחשוב על עצמי כעל קיפוד", הוא עונה ללא שהיות. "אני חד, קוצני, אבל די חמוד בעיני מי שמגדל אותי".