כימיה מפחידה: אמילי בלאנט וריאן גוסלינג לוהטים בסרט הזה

"הכפיל" | צילום: יח"צ
"הכפיל" | צילום: יח"צ

אקשן מעולה, בדיחות חביבות וכימיה שמעבירה את המסך: הסרט החדש בכיכוב אמילי בלאנט וריאן גוסלינג הוא סרט הקיץ המושלם. אבל יש לנו שתי תלונות

88 שיתופים | 132 צפיות

איין גוסלינג, אמילי בלנט, קומדיית אקשן רומנטית המתרחשת על סט צילומים של סרט – מה עוד צריך? לא הרבה. תסריט יותר מדויק היה יכול להועיל, והתפקיד של בלנט היה יכול להיות קצת יותר גדול, אבל בסך הכל מדובר בסרט קיץ מבדר, עם בדיחות חביבות ואקשן מעולה, והרבה גוסלינג.

>> לוסי איוב ומיכאל אלוני מגיעים למסך בדרמת ריגול ועוד 10 סדרות חדשות

פעלולנים, אלה שגורמים לכוכבים להיראות טוב, זכו ללא מעט סרטים על פני השנים. בשנות השבעים ברט ריינולדס גילם פעלולן ב"הופר", ו"הכפיל" של ריצ'אד ראש הוא אחד הסרטים הכי טובים של שנות השמונים (אף שאינו זוכה לתהילה שמגיעה לו). גם ג'ין קלי ב"שיר אשיר בגשם" מתחיל את דרכו כפעלולן. וכמובן, קוונטין טרנטינו הקדיש שניים מסרטיו לפעלולנים – "חסין מוות" ו"היו זמנים בהוליווד", עם בראד פיט בתפקיד כפילו של לאונרדו דיקפריו. ועדיין, הרושם הכללי הוא שהפעלולנים לא מקבלים מספיק תשומת לב, מה גם שאין להם קטגוריה באוסקר.

"זה הסיפור של אחד הגיבורים האלמונים הגדולים של אמריקה. ראיתם אותו, אבל אף פעם לא ידעתם מי הוא. הרעתם לו ובכיתם בשבילו, נשים רצו למות בשבילו. אבל האם הוא אי פעם קיבל קרדיט? או את הנערה? לא. הוא מה שאנחנו מכנים פעלולן, והסיבה שאני מדבר עליו בכזאת חיבה היא שזה אני, קולט סיוורס". המונולוג הזה פתח את "The Fall Guy", סדרת הטלוויזיה בכיכובו של לי מייג'ורס משנות השמונים. הסרט הנוכחי מבוסס עליה באופן חופשי ביותר, מה שמסביר למה מייג'ורס בן ה-85 קופץ להופעת אורח.

גוסלינג הוא קולט סיוורס המספר את סיפורו לצופים. הוא מרבה לשמש ככפילו של כוכב האקשן טום ריידר (אהרון טיילור-ג'ונסון), ובין הפעלולים הוא מנהל רומן עם מפעילת המצלמה ג'ודי מורנו (בלנט). אבל אז הוא נופל במהלך פעלול מסוכן, נפצע קשה ופורש מהמקצוע. טלפון ממפיקה (האנה וודינגהם המצחיקה מ"טד לאסו") משכנע אותו לחזור לעבוד בסרט בכיכובו של ריידר שמצטלם באוסטרליה. הפיתוי מבחינתו הוא שזה סרטה הראשון של ג'ודי כבמאית. אף שמדובר במד"ב אקשן עם חייזרים, נראה שג'ודי כתבה את התסריט בהשראת יחסיה עם קולט, שמבחינתה היו יותר מסטוץ. גם מבחינתו, אבל הם לא העזו לדבר על זה.

"הכפיל" | צילום: יח"צ
"הכפיל" | צילום: יח"צ

בהגיעו לסידני, המפיקה מספרת לו שטום הסתבך עם אנשים מפוקפקים ונעלם. היא מבקשת ממנו למצוא אותו לפני שג'ודי תגלה שאין לה כוכב. קולט יוצא לחפש את טום ונקלע לסדרה של מרדפים מטורפים ועימותים אלימים עם בריונים מנופחי שרירים. חלק מהזמן הוא נעזר בכלב חמוד שמבין רק צרפתית, ובסטפני שו מ"הכל בכל מקום בבת אחת".

דיוויד ליץ' ("דדפול 2", "רכבת הקליע") היה כפיל הפעלולים של בראד פיט (בין השאר ב"טרויה" וב"מר וגברת סמית") ומתאם פעלולים, לפני שהחל לביים סרטים. נראה שהוא בא ל"הכפיל" מאהבה, וזה הופך אותו לאיש הנכון במקום הנכון. סצנות האקשן הפרועות מדגישות את עבודת הפעלולנים והן מצוינות. בכותרות הסיום משולבים צילומים של הפעלולנים האמיתיים שעבדו בסרט. אבל יותר מכל זה סרט של גוסלינג, שאחרי "ברבי" וההופעה הנלווית בטקס האוסקר הוא השחקן הכי מגניב בעולם. גם כאן בעצם הוא מגלם סוג של קן – זה שבשולי התמונה או מחוצה לה לגמרי. בכמה סצנות אקשן מופרכות כראוי הוא אף לובש חליפה צהובה, גוון שהיה משתלב היטב ב"בארבי". גוסלינג מקסים בתכלית, בלנט מקסימה לא פחות, והכימיה ביניהם יכולה למלא אלף מבחנות.

"הכפיל" | צילום: יח"צ
"הכפיל" | צילום: יח"צ

באחת הסצנות בסרט ג'ודי מאלצת את קולט לחזור על אותו פעלול כואב שוב ושוב, כנקמה על כך שנעלם מחייה, לא משנה כמה זה עולה להפקה. זה סיקוונס משעשע, אבל גם בעייתי משום שהוא מציג את הבמאית כלא מקצועית בעליל. אחת הדעות הקדומות שעוצרות נשים מלהתקדם היא הטענה שהן לא רציונליות ושהן נותנות לרגשות שלהן להשתלט. לכן בעולם שבו במאיות, לא כל שכן במאיות אקשן, הן עדיין מיעוט זעום, יש בכך טעם לפגם.

>> ההתעללות שמאחורי היופי: גרסת המציאות של "ברבור שחור"

פרט לטרוניה הנ"ל, "הכפיל" זורם בכיף, ונתמך בהופעותיהם השנונות של וודינגהם וטיילור-ג'ונסון – ככל הנראה ג'יימס בונד הבא – שמעצב פרודיה מוצלחת על כוכבי אקשן הטוענים שהם מבצעים את הפעלולים שלהם בעצמם. הכלב הוא מזן קלפי אוסטרלי, ודמותו בתסריט עוצבה בהשראת כלבה המנוח של זוגתו של גוסלינג, אווה מנדז, שהבין רק צרפתית. אפילו בסרטי אקשן עתירי תקציב, הרעיונות הכי טובים לרוב מגיעים מהחיים.

3.5 כוכבים
The Fall Guy בימוי: דיוויד ליץ'. עם ראיין גוסלינג, אמילי בלנט, האנה וודינגהם, אהרון טיילור-ג'ונסון. ארה"ב 2024, 126 דק'

הביקורת פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"