הכסף מדבר: רותם סלע פתחה את הפה משום שיש לה גב
כסף יכול לקנות נדל"ן ובוטוקס, אבל לפעמים הוא יכול לקנות חופש ביטוי ועמוד שדרה. הדס בשן מצדיעה לרותם סלע ומקווה שזו רק ההתחלה
לשחקנית והדוגמנית רותם סלע יש דעות. למה זה צריך להפתיע אותנו,בעצם? האמת – כי זה פשוט מפתיע. ככה זה. ככתבת מגזין אחד האתגרים בעבודתי הוא לנסות להוציא מסלבס כמו רותם אמירות פוליטיות בראיונות – זה קשה מאוד, עד בלתי אפשרי. ופתאום זה קורה מעצמו. רותם סלע – מאמי לאומית, מותג המונים, פרזנטורית נחשקת – רואה את מירי רגב מתגזענת על אזרחי המדינה הערבים – ונמאס לה. דעות. בום.
חודש לפני הבחירות, רותם זרקה פצצה עם פוסט שנוי במחלוקת באינסטגרם, על האופן הגזעני שבו הליכוד מתייחס לאפשרות הקמת גוש שלטוני עם המפלגות הערביות – והאופן בו התקשורת (במקרה הזה, המראיינת רינה מצליח) – שותקת. הרעיון הבסיסי והאנושי שביטאה, כי ערביות וערבים הם אזרחי המדינה הזו וזכאים ליחס שיוויוני – זכה מיד להדף של תגובות קשות ואיומים בחרם צרכני על החברה שהיא מזוהה איתה יותר מכל – קסטרו. על הדרך, רותם זכתה גם לשיעור מעוות באזרחות מראש הממשלה נתניהו, שהסביר לה כי בישראל, כולם אולי שווים אבל היהודים שווים יותר. זה לא הזיז לה. בוקר אחרי פרסום הפוסט המקורי, רותם פרסמה עוד פוסט שבו הבהירה כי לא תיסוג מעמדתה, ואחרי יממה זכתה גם לחיזוק מחברות מפורסמות – גל גדות, מיה דגן ושלומית מלכה. בעוד שאת רותם בשלב הזה אפשר לקרוא כמייצגת דעות שמאל מובהקות, חברותיה נטו יותר למרכז באמירותיהן ובכל זאת, את הגיבוי שלה היא קיבלה – מיה דגן כתבה כי היא גאה בה, גדות קראה לה השראה, מלכה נזפה בציבור הגזעני. אל החבורה היפה הזו אפשר להוסיף גם את גלית גוטמן, שבראיון עם חבר הכנסת מהליכוד אמיר אוחנה, תקפה אותו על המצב המחפיר של מעמד הביניים הישראלי בשלטון הליכוד.
מעניין לחשוב על מה משותף לכל הנשים הללו, חוץ ממידת מכנסיים נחשקת והיותן חברות באותה קבוצת אינסטגרם נוצצת ומחבקת. והתשובה היא כסף. כסף של שנות עבודה קשות, של השקעות נבונות, של התנהלות נכונה. כסף שמאפשר להן לא לפחד מחרם של חברה ישראלית זו או אחרת, או פרויקטים שיפלו. וכן, ראוי לציין בשלב זה – רותם סלע נשואה לאריאל רוטר, בנם של בעלי קסטרו – מצב ראשוני שכנראה מחזק אותה ומאפשר לה להבין שהחברה לא תתנער ממנה. אבל גם בלי הגיבוי המשפחתי – בשלב זה אפשר לומר שסלע עשתה לעצמה קריירה מספיק מפוארת, וצברה דימוי עצמי מקצועי מספיק גבוה – כדי להרגיש נוח בעורה.
אם נלך רק חמש שנים אחורה, היה לנו תרחיש עגום אחר. אורנה בנאי התראיינה בזמן "צוק איתן", ואמרה דברי ביקורת נוקבים על המלחמה – וחברת מנו ספנות שהעסיקה אותה כפרזנטורית מיד פיטרה אותה. לא ראו שם סיבה לעמוד מול איום בחרם צרכנים, או להגן על חופש הביטוי של בנאי, חלילה. בנאי ניסתה להגן על עצמה. יומיים אחרי הודעת הפיטורים פרסמה התנערות מדבריה, על פיה היא ישנה על זה והבינה שהפלסטינים בעצם לא רוצים איתנו שלום. זה היה מכמיר לב. כמה כסף יש לאם חד הורית לשני ילדים, מפרנסת יחידה, שלא נשואה למשפחת קסטרו ולא מגובה בחוזי ענק? כנראה לא מספיק כדי לתמוך בפלסטינים יותר מ-24 שעות.
קשה לשפוט את בנאי, ואני לא רוצה ללעוג לה, באמת – אבל אני מעדיפה את התרחיש שבו נשים מדברות ולא חוששות לעצבן. מתברר שכסף יכול לקנות הרבה יותר מנדל"ן ובוטוקס – יש מקרים בהם כסף יכול לקנות לך חופש ביטוי, עמוד שדרה, אינטגריטי. יותר כסף, זה פחות פחד. במיוחד בחברה שבה רובנו עדיין מרוויחות 30 אחוז פחות מגברים. והנה עוד תמריץ, חזק ומעורר מתמיד – לסגור כבר את הפער הזה.
אינני טוענת שברגע שכל הנשים ירוויחו יותר, כולן יהפכו לגלגולה של שולמית אלוני. אין גם סיבה לצפות לזה מהן. לא כולן חושבות אותו דבר, ודעות לגיטימיות יש בכל הצדדים. אבל העובדות מדברות בעד עצמן – אורנה בנאי הרי לא באמת שינתה את דעתה בן לילה. וכמוה, יש הרבה נשים מפורסמות שמאלניות אחרות שבכלל לא פוצות את הפה, מסרבות להופיע בעצרות שלום, לא מזדהות בראיונות ומתרחקות כמו מאש – כי אולי עירייה כלשהי לא תזמין אותן לשיר, אולי חברת רדיו לא תקנה את הג'ינגל שלהן, אולי גוף שידור יחליט ללכת על מישהי אחרת ופחות טראבל-מייקרית בליהוק הפרויקט הבא. אז כן, זה הכלכלה, טמבל. גם כאן. העצמה כלכלית של נשים תגרום להן לעשות שינוי חברתי, לומר את דעתן, לממש את חופש הביטוי שלהן. וסלע, חלוצת המהפכה – מראה לנו כמה רחוק זה יכול להגיע, במיוחד כשחברות מגבות זו את זו – כי גם כוחה של הקבוצה הוכיח את עצמו כאן כבעל ערך אמיתי.
אין לי אלא לקוות שהנשים הללו ימשיכו לומר את האמת שלהן ולתמוך זו בזו, ואנחנו נרים ונפרגן ונבקש מהן להמשיך להרוויח סכומים נאים על עבודתן – ובתמורה נכיל עוד סטורי מעצבן עם המון תיוגים מהמלדיביים. זה משתלם לנו.