בלב סערת "האח הגדול": הסיפור המדהים של אלאיה הוף

דרמה בבית "האח הגדול": הדייר גלעד פרץ הודח על ידי הפקת התוכנית בצעד חריג. כעת נחשפת הסיבה - ויכוח סוער עם הדיירת אלאיה הוף. זהו סיפורה של הדוגמנית הטרנסג'נדרית שכבשה לנו את הלב עוד לפני שנכנסה לבית המפורסם במדינה
בערב פתיחת העונה החדשה של "האח הגדול" לשנת 2025, עם עלייתה של אלאיה הוף במדרגות המובילות אל הבית הכי מפורסם במדינה – משהו בריאליטי הישראלי התרפרש. לא עם זיקוקים או קונפטי, אלא עם נוכחות שקטה־בטוחה־בלתי ניתנת להתעלמות. כאילו היא לוחשת למצלמה בלי פילטרים והצגות: "זו אני, אין פזמון – תרקדו".
>> כלום לא עצוב, הכל כרגיל: הפקת "האח הגדול" חיה בסרט
הוף, בת 27, דוגמנית טרנסג’נדרית תל אביבית, יוצרת תוכן וטיקטוקרית ממגנטת, כבר מזמן לא שם חדש. עם רזומה שמאגד קמפיינים, תצוגות, פרסומות, שלטי ענק באיילון ואלפי עוקבות ועוקבים – היא נוגעת כמעט בכל זירה אפשרית: אופנה, בידור, מדיה, ורחבות. בימים אלה היא מככבת בקמפיין החדש של מותג האופנה אורבניקה – קולקציה שמדבררת את הסגנון הייחודי שלה: חד, נשי, צבעוני, ובדיוק כמו אלאיה – לא מתנצל לרגע. היא הילדה של סבתא שלה (רק בגלל זה נכנסה לנו ללב), רווקה לוהטת עם מודעות עצמית, ולב ענק שמבקש רק דבר אחד: להיות.

הרבה לפני שנכנסה לבית הכי מצולם במדינה, אלאיה כבר החזיקה רחבות – ליינים גאים, קלאבים, ומסיבות בחיי הלילה של העיר . שם, בין ביט למצמוץ עין, נולדה סטארית. עם כריזמה אינסטינקטיבית, לוקים רכים ונשיים, וביטחון של מישהי שמבינה שכשהיא נכנסת לחדר – זה מורגש. "אין לי פריבילגיה להיות חצי דבר", אמרה פעם. ובכן, הוף היא לא חצי משום דבר. היא הכל.
"היא פשוט אישה מהממת עם נוכחות. וזו אולי המהפכה האמיתית: טרנסג'נדרית שלא מסומנת כ'חריגה', לא כי היא מתכחשת לסיפור שלה, להפך, אולי כי היא פשוט כבר בשלב הבא של ההגדרה – או הרבה מעבר לה"
היא עשתה את כל זה למרות, ולא בגלל, הדרך הלא פשוטה שעברה. את תהליך ההתאמה המגדרית החלה בגיל צעיר, ובמקביל בנתה לעצמה נוכחות אמיצה בעולם שלא תמיד ידע להכיל. מגיל צעיר חוותה אלימות מילולית ופיזית, כולל מקרה מתוקשר בו הותקפה על ידי נערות באוטובוס בתל אביב. במקום לשתוק, היא התעקשה לדבר. להפוך כאב לפוסט, את הפוסט למאבק, ואת המאבק לתנועה. לא כקמפיין, כדרך חיים.

זה לא הטרנס, זו האנושיות
וזה בדיוק מה שיפה בה: הוף היא לא רק טראומה או מאבק. היא צבע, שמחה, יופי שמסרב להתנצל. בטיקטוק שלה היא רוקדת, מספרת, מצחיקה, ומדברת בנטורל; על מיניות, מגדר, העצמה נשית, קבלה עצמית, וגם על דייטים עם גברים או על השיט של היום־יום. "המסע שלי הוא לא רק טרנסי, הוא אנושי", היא כתבה בעבר – וזה אולי המשפט שהכי מסכם אותה.

היא לא נכנסה ל"אח" כדי לייצג את הקהילה. היא נכנסה כדי להיות, וזה לגמרי מספיק. כי לפעמים, כל מה שצריך זו אישה אחת, עם חיוך מושלם ולב ענק, שתגיד לעולם: יש פה מספיק מקום לכולם. במרחב כמו "האח הגדול", שמלכתחילה דורש מאנשים לנסח את עצמם בקול רם, אלאיה מביאה משהו אחר. היא לא מספרת את הסיפור שלה כמו מצגת, לא נלחמת על לגיטימציה, לא מבקשת שנבין – היא פשוט נמצאת, עם העדינות הזאת שלה והניצוץ בעיניים.

יש בזה משהו כמעט חתרני, בטח בריאליטי, שדורש כל הזמן "לייצג", "להסביר", "לרגש". אבל אלאיה היא לא דמות חינוכית, ולא תבנית מוכרת. היא פשוט אישה מהממת עם נוכחות. וזו אולי המהפכה האמיתית: טרנסג'נדרית שלא מסומנת כ"חריגה", לא כי היא מתכחשת לסיפור שלה, להפך, אולי כי היא פשוט כבר בשלב הבא של ההגדרה – או הרבה מעבר לה.