היו זמנים

מסע אל הטרנדים והמתכונים שעיצבו את חיינו לאורך 61 שנה
פרולוג
פעם היו כאן רק חול וביצות. אחר כך באו החלוצים, הפריחו את השממה והקימו מדינה. תחי מדינת ישראל! לכבוד שישים ואחת שנות עצמאות, אני גאה להציג בפניכם: "הקולינריה הישראלית, תקומה, חזון ומזון" – מחזה סוריאליסטי בשש מערכות. המסך עולה.
מערכה ראשונה: שנות ה-50
על הבמה בן גוריון, מכריז על הקמת מדינת ישראל. ההורה פורצת ואיתה הבעיות הכלכליות. הרבה עולים, מעט דולרים. הפתרון נמצא בדמות "מדיניות הקיצוב" או בכינויו הסקסי "צנע", שבתמציתו היה הגבלת הרכישה של מוצרי מזון וצריכה.
ההחלטה התקבלה והוכרזה כבר בישיבת הממשלה הראשונה באפריל 1949. הוקם משרד האספקה והקיצוב שבראשו עמד השר דב יוסף, ואיתו נולד גם אחד מכינויי החיבה החביבים על אבא שלי: "פרצוף צנע". כל אזרח קיבל פנקס נקודות שאיתו היה יכול לרכוש מוצרים קבועים. אז מה היה לאכול? לא הרבה. ההקצבה היומית לנפש, שנקבעה על ידי מומחים לתזונה, כללה בין השאר 17 גרם אורז, 8 גרם אטריות ו-600 גרם בצל. לא שכחו את הצ'ופרים וכל אחד קיבל גם 5 גרם ביסקוויט. הביצים והחלב הגיעו בצורת אבקה.
מכיוון שמבחר הדגים הסתכם באחד ועל בשר בכלל לא היה מה לדבר, המילה "פילה" התייחסה לדג הבקלה הקפוא שהיה בנמצא. כך נולד הביטוי הנפלא "דג פילה" ואני מכירה רבים שעד היום משוכנעים שפילה זה שם של דג. חלק מההגבלות בוטלו בהדרגה החל בשנת 1953, אך מדיניות הקיצוב בוטלה לחלוטין רק ב-1959.
קציצות דג בקלה על מצע סולת
כשר, פרווה, קל
בתקופת הצנע סבתא שלי הכינה את הקציצות האלה. השכנות האשימו אותה שקנתה מוצרים בשוק השחור, ולא האמינו לה כשנתנה להן את המתכון הפשוט.
החומרים ל-8 מנות:
לקציצות:
- 800 גר' פילה בקלה, מופשר
- 1/2 צרור פטרוזיליה
- 1 בצל בינוני, קצוץ גס
- 6 שיני שום, קלופות
- 2 ביצים
- 1/2 כוס פירורי לחם
- 1 כפית שטוחה מלח
- 1/2 כפית פלפל שחור
- שמן לטיגון
לרוטב:
- שמן לטיגון
- 2 בצלים, קצוצים
- 1 כפית מלח
- 1 כפית שטוחה סוכר
- 7 שיני שום, פרוסות דק
- 1 כוס (260 גר') רסק עגבניות
- ½1 כוסות מים
- 1/2 כפית פלפל שחור
- 1/2 צרור פטרוזיליה קצוצה
לסולת:
- 2 כפות שמן
- 1 כוס סולת
- ½2 כוסות מים
- 1/2 כפית מלח
- 1/4 כפית פלפל לבן
אופן ההכנה:
הקציצות:
- סוחטים היטב את נתחי הדג. טוחנים במעבד מזון עם פטרוזיליה, בצל ושום.
- מוסיפים ביצים ובהדרגה פירורי לחם עד לקבלת עיסה נוחה לעבודה. מוסיפים מלח ופלפל.
- יוצרים קציצות מוארכות ומטגנים בשמן בגובה 1 ס"מ משני הצדדים עד השחמה.
הרוטב:
- מטגנים בשמן בצל, מלח וסוכר עד הזהבה. מוסיפים שום ומטגנים 3 דקות.
- מוסיפים רסק עגבניות, מים ופלפל ומלח. מביאים לרתיחה עדינה ומבשלים על אש קטנה 5 דקות. מוסיפים פטרוזיליה ומערבבים.
- מוסיפים את הקציצות ומבשלים על אש קטנה 10 דקות.
הסולת:
- מחממים שמן בסיר, מוסיפים סולת ומערבבים במהירות עד שהשמן נספג. מטגנים עד הזהבה תוך ערבוב מתמיד. נזהרים לא לשרוף.
- מוסיפים בזרם דק מים, תוך כדי ערבוב. מפוררים היטב גושים שנוצרו ומבשלים תוך ערבוב מתמיד 5-3 דקות, עד שהעיסה סמיכה מאוד. מוסיפים מלח ופלפל.
- משטחים את העיסה בתבנית משומנת בגודל 20X30 ס"מ, מכסים בניילון נצמד ומניחים לקירור מוחלט.
- חותכים לריבועים או קורצים עיגולים, ומניחים מעל את הקציצות. יוצקים רוטב ומשהים כמה דקות לספיגתו.
מערכה שנייה: שנות ה-60
כשבוטל הקיצוב וסוף סוף אפשר היה לאכול פה, התחלנו להבין שאוכל זה לא רק צורך קיומי אלא גם כיף וההנאה מאוכל הפכה לגיטימית. קיוסקים צצו בכל פינה ומכרו גזוז חמוץ-מתוק, בתי קפה וגלידריות נפתחו והחלו להופיע פרסומות למוצרי מזון ולממתקים.
כדי שיהיה אפשר בכל זאת להשקיט את המצפון, לרבים מן הממתקים צורף "ערך מוסף" בדמות קלפים חינוכיים לאיסוף (חבורת הזבל הגיע הרבה יותר מאוחר). "מאכלי רחוב", הגרסה המוקדמת לפאסט-פוד, התחילו לתפוס תאוצה, בעיקר פלאפל. לדחוס את הפיתה כמה שיותר ולהתחלק עם החבר'ה באותה קערת סלט התאימו למנטליות הצברית המתפתחת.
שנות השישים היו השנים שבהן החלטנו שהפלאפל הוא שלנו. באשר למוצאו המקורי יש חילוקי דעות ומספיק חומר לכתבה נפרדת, אבל אנחנו, כידוע, אוהבים לפתח, לשכלל ולנכס לעצמנו. מה בכל זאת מייחד את הפלאפל הישראלי? במסגרת טכניקת הבישול הידועה "בואו נוסיף לזה לחם", שנשארה טבועה בדי-אן-איי הקולינרי שלנו מימי הצנע, הוספנו לחם גם לפלאפל. התוצאה המפתיעה – פלאפל אוורירי יותר. עוד המצאה ישראלית כנראה (אני נזהרת) היא באופן מפתיע, הכנסת כדורי הפלאפל לתוך הפיתה.
פלאפל עם סלט עגבניות ומנטה
כשר, פרווה, קל
יש יותר מדרך אחת להגיש פלאפל. כדאי לשמור על המרכיבים הבסיסים, אך אפשר בהחלט לגוון מעט. בזמן השריית החומוס יש להחליף את המים כמה פעמים.
החומרים ל-60 כדורים:
לפלאפל:
- 500 גר' גרגרי חומוס, מושרים 48-24 שעות
- 1/2 צרור פטרוזיליה
- 1/2 צרור כוסברה
- 1 בצל גדול
- 5 שיני שום
- 1 כף גרגרי כוסברה
- 1 פלפל ירוק חריף (לא חובה)
- 2 פיתות, מושרות במים וסחוטות היטב
- ½1 כפיות מלח
- ½1 כפיות פלפל שחור
- 2 כפות חומץ
- 1 כפית אבקת אפייה
- שמן לטיגון עמוק
לסלט:
- 3 עגבניות מוצקות, מנוקות מזרעים
- 1 בצל סגול קטן
- 1/4 כוס עלי מנטה (או נענע)
- מיץ לימון, לפי הטעם
- שמן זית, לפי הטעם
- מלח ופלפל, לפי הטעם
אופן ההכנה:
הפלאפל:
- טוחנים במעבד מזון את כל החומרים, מלבד אבקת האפייה והשמן. משהים 30 דקות (אם יותר, מעבירים למקרר).
- מוסיפים אבקת אפייה ומערבבים היטב. יוצרים כדורים ומטגנים בשמן עמוק עד השחמה.
הסלט:
קוצצים דק עגבניות, בצל ומנטה. מתבלים במיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל.
מערכה שלישית: שנות ה-70
אל קדמת הבמה פורצת אישה לבושה חולצת פסים זרחנית ומכנסי פדלפון, היא מפזמת "אבניבי" ובידה אוחזת את "מהמטבח באהבה" של רות סירקיס. שנות השבעים הן ללא ספק הדודה המשוגעת של הקולינריה הישראלית, אז פתחנו חלון אל העולם הגדול.
הסנונית הראשונה של גל תוצרת החוץ הייתה קוקה-קולה, שפרצה אל חיינו שנייה לפני תחילת העשור ונתנה את האות להופעת מאכלים ומשקאות משונים כמו עוף בקולה ושנדי. פתאום גילינו שאפשר לקנות דברים מוכנים ומילה מופלאה חדרה אל חיינו – אינסטנט. אבקות מרק, אבקות פודינג, אבקות ג'לי… גם פטריות הפכו פתאום לחלק מהתפריט. מקופסה כמובן, במרקם של גומי ובטעם של פלסטיק, אבל חו"ל זה חו"ל. מי שלא טעם בורקס עם רוטב פטריות מקופסה ואבקת מרק כנראה לא היה כאן בשנות השבעים.
בשנות השבעים התחלנו גם לארח. לא עוד כוס תה ועוגה בחושה לאורחים, מעתה אמור "ערב גבינות ויין". המארחת המושלמת הייתה זו שידעה להשתמש בכל נפלאות האינסטנט ולהגיש אותם בצורה אלגנטית. מתכונים כללו ניסוחים כמו "הרשימי את אורחיך בקינוח אקזוטי, מתוחכם ומפתיע". הכוונה הייתה לג'לי עם לפתן פירות משומר. כך נולדה עוגת הגבינה המשולשת. מרכיבים פשוטים, אינסטנט פודינג ואורחים מורשמים. סבנטיז קלאסי.
עוגת גבינה משולשת
כשר, חלבי
בשנות ה-70 התחלנו לארח. אך מה עושים כשחלק מהאורחים אוהבים עוגות גבינה וחלקם אוהבים עוגות שוקולד? לפניכם שילוב מנצח של גבינה ושוקולד בעוגה אחת.
החומרים:
- 500 גר' גבינה לבנה 9%
- 1 גביע שמנת חמוצה
- 2 שקיות סוכר וניל
- 2 מכלי (500 מ"ל) שמנת מתוקה
- 2 כפות סוכר
- 75 גר' שוקולד חלב, קצוץ
- 75 גר' שוקולד לבן, קצוץ
- 18 ביסקוויטים לקסטה
לקפה:
- 1 כפית קפה
- 1 כפית סוכר
- 1/4 כוס מים רותחים
- 1/4 כוס חלב
לציפוי:
- 150 גר' שוקולד מריר
- 3 כפות שמנת מתוקה
- 30 גר' חמאה
אופן ההכנה:
- טורפים גבינה, שמנת חמוצה וסוכר וניל. מוציאים ושומרים בצד 3 כפות שמנת מתוקה (עבור הציפוי) ומקציפים את השאר עם סוכר.
- מערבבים 2 כפות גדושות קצפת עם תערובת הגבינה. בתנועות קיפול מאחדים בעדינות את התערובות, ומקפלים פנימה את השוקולד.
- מכינים 1/2 כוס קפה חזק.
- פורשים על משטח העבודה נייר אלומיניום ברוחב 40 ס"מ. טובלים כל ביסקוויט בקפה ומניחים אותם לרוחב הנייר בשלושה טורים.
- מורחים שכבה דקה ממלית הגבינה על פני השטח. את שאר המלית מורחים לאורך הטור האמצעי בלבד.
- מרימים בזהירות את נייר האלומיניום משני צדי המשטח, כך ששני הטורים החיצוניים סוגרים על האמצעי ונוצר משולש. סוגרים את נייר האלומיניום ומעבירים למקפיא לשעתיים.
הציפוי: ממיסים שוקולד עם שמנת, מוסיפים חמאה ומערבבים היטב. שופכים על העוגה הקפואה ומניחים להתקשות מחוץ למקרר.
מגוונים: אפשר להחליף את השוקולד בפירות יער מסוננים היטב, בצימוקים שהושרו באלכוהול או באגוזים.
טיפ: אם לא מוצאים ביסקוויטים מיוחדים לקסטה אפשר להשתמש בפתי-בר רגיל, אך אז המשולש קטן יותר ותצטרכו רק כ-2/3 מהמלית.
מערכה רביעית: שנות ה-80
אח, שנות השמונים… אלה השנים שבהן המילים "בילוי" ו"מסעדה" הפכו למילים נרדפות. זה היה עידן הגבנ"צ. עד אמצע שנות השמונים חלה אינפלציה מטורפת בצריכת הגבינה הצהובה בארץ. כל דבר הוגש כשהוא "מוקרם", כלומר עטוי בשמיכה עבה ומסוכנת לבריאות הציבור של גבנ"צ מותכת. תפוח אדמה? מוקרם. קיש פטריות? מוקרם. בלינצ'ס? מוקרם. אם נורא רציתם גם את הקינוח שלכם מוקרם, כמעט בכל תפריט היה אפשר למצוא את הפריט "תוספת הקרמה" בכמה שקלים.
מי שמעולם לא אכל מוקרם יפנה למערכת ויקבל כרטיס גירוד. מי שישלים שלושה סימנים ברצף יזכה בשתייה חינם במק-דייוויד! הדרמה התחוללה באמצע העשור. מס הנסיעות בוטל, אנשים טיילו בעולם וחזרו עם תיאבון למסעדות איכותיות יותר. צחי בוקששתר פתח את "התרווד הוורוד", רפי כהן פתח את "קרן", והמטרה הייתה להביא אוכל אחר ולהציב סטנדרטים חדשים של איכות ועניין. עושה רושם שזה הצליח, כי אין ספק שמאז ועד היום למדנו לא מעט על קולינריה איכותית.
מרק בצל מוקרם בקעריות לחם
כשר, חלבי
קעריות הלחם פריכות מבחוץ וספוגות מרק מבפנים. הגרסה המקורית כללה הר של גבינה צהובה תעשייתית או במקרה הטוב גבינת גוש-חלב. החלפתי אותן בפרמזן, בתקווה שמשטרת הרטרו לא תתנגד.
החומרים ל-10-8 מנות:
לקעריות הלחם:
- 1 ק"ג קמח
- 1 כף (12 גר') שמרים יבשים
- 1 כף שטוחה מלח
- 1 כף סוכר
- 1 כף שמן
- ¼2 כוסות מים
למרק:
- 3 כפות שמן
- 8 בצלים, פרוסים דק
- 4 כפות קמח
- 3 כפות עלי טימין
- ½1 כוסות יין לבן
- 10 כוסות מים
- 1 כפית מלח
- 1/2 כפית שטוחה פלפל לבן
- 80 גר' גבינת פרמזן, מגוררת
אופן ההכנה:
קעריות הלחם:
- מערבבים את החומרים, מלבד המים, בקערת מערבל מזון. לשים עם וו הלישה במהירות נמוכה תוך הוספה הדרגתית של המים. כשמתקבל בצק אחיד לשים עוד 10 דקות. מכסים ומשהים 10 דקות.
- מעבירים את הבצק למשטח עבודה ולשים כדקה. אם הבצק דביק מוסיפים מעט קמח. מחלקים ל-10 חלקים שווים (או 8, לקעריות גדולות יותר). מכדררים לכדורים חלקים ומניחים בשתי תבניות מרופדות בנייר אפייה (הכדורים יתפחו עד פי ½2).
- מחממים תנור ל-200 מעלות ומניחים תבנית ריקה בתחתיתו. כשהתנור חם מוזגים לתבנית מים רותחים. אופים את הכדורים כ-50 דקות עד שהם שחומים מאוד, הקרום שלהם קשה ונקישה על תחתיתם מניבה צליל חלול. מצננים על רשת.
- מסירים בסכין לחם חדה את חלקו העליון של כל לחם ומרוקנים את החלק הרך.
המרק:
- מחממים שמן בסיר גדול ומטגנים את הבצל עד השחמה.
- קולים קמח במחבת יבשה תוך ערבוב מתמיד, עד קבלת גוון חום עמוק. נזהרים לא לשרוף.
- מוסיפים את הקמח לבצל ומערבבים. מוסיפים טימין ומערבבים כדקה. מוסיפים את שאר החומרים מלבד הפרמזן.
- מביאים לרתיחה, מעבירים לאש קטנה ומבשלים בבעבוע עדין 20 דקות. טועמים ומתקנים תיבול.
ההגשה:
- מחממים תנור ל-200 מעלות ומחממים את קעריות הלחם הריקות במשך 2 דקות.
- יוצקים מעט מרק לקעריות, מחכים כמה שניות לספיגה ויוצקים עוד מרק. מפזרים כף פרמזן על כל מנה ומגישים מיד.
ניצול שאריות:
את תוכן הלחמים מפוררים מעט ומייבשים בתנור ב-100 מעלות עד הזהבה. מקררים וטוחנים במעבד מזון. התוצאה היא פירורי לחם ביתיים מצוינים.
מערכה חמישית: שנות ה-90
באיחור אלגנטי של כמה שנים נחת אצלנו הפיוז'ן, אך בל נקדים את המאוחר. לפניו הגיע הסושי. בהתחלה נראה היה שזהו שיגעון חולף של כמה יאפים, אך במהרה כבש הסושי את מקומו הראוי וסלל את דרכו ממסעדות מרימי האף היישר אל העם בהצלחה רבה כל כך עד שהיום אין אולם חתונות זכאי לתואר אולם חתונות אם לא מגישים בו סושי בקבלת הפנים.
מעט אחרי אמצע העשור הגיע גם אלינו הטרנד העולמי: במסגרת הפיכתנו לכפר גלובלי נראה אך הגיוני לערבב בין מטבחים שונים. קצת צרפתי עם ניחוח אוריינטלי בשילוב נגיעות אסיאתיות והרי לכם פיוז'ן לתפארת. מי שללא ספק אחראית על החדרת הפיוז'ן לארץ היא מיקה שרון שהביאה אותו אלינו מניו-יורק והגישה לנו מנות כמו פירה ווסאבי וטמפורה גבינת עזים, אבל לא כל ערבוב חריג עונה בהכרח להגדרה. אם הגישו לכם סושי עם חומוס זה פחות פיוז'ן ויותר הרגל רע שצריך לשנות.
קנלוני עוף על פירה כתום
כשר, בשרי
סגנון הבישול החדשני של שנות התשעים היה הפיוז'ן, שמשלב מטבחים שונים זה עם זה. לפניכם מנה טעימה וצבעונית שמדגימה את נפלאות הפיוז'ן.
החומרים ל-6 מנות:
לפירה כתום:
- 5 בטטות
- 5 גזרים, קלופים וחתוכים בינוני
- 3 תפוחי אדמה, קלופים וחתוכים לקוביות בינוניות
- 5 שיני שום, קלופות
- 5 ענפי טימין
- 1/2 כוס חלב קוקוס
- 1 כפית שטוחה מלח
לקנלוני:
- שמן לטיגון
- 2 בצלים גדולים, קצוצים
- 1/2 כפית מלח
- 1/2 כפית זרעי כוסברה
- 1 כפית זרעי חרדל
- 250 גר' חזה עוף, קצוץ דק
- 1 כף רוטב סויה
- קמצוץ פלפל שאטה קצוץ (או צ'ילי טחון)
- 2 כפיות פפריקה מעושנת
- 6 עלי לזניה קנויים
לרוטב:
- 1 כוס חלב קוקוס
- 1 כפית שטוחה קורנפלור
- 1/4 כוס מים
- 1/2 כפית סוכר
- 1/4 כפית מלח
- 1 כפית גדושה זרעי כוסברה, טחונים
- 1/4 כפית פלפל צ'ילי טחון
- 2 שיני שום, כתושות
- 3 כפות עלי כוסברה, קצוצים
ההכנה:
הפירה:
- מניחים את הבטטות בתבנית ומכסים בנייר אלומיניום. אופים ב-200 מעלות כשעתיים, עד ריכוך.
- מבשלים במים גזר, תפוחי אדמה, שום וטימין עד ריכוך. מסננים ומחזירים לסיר.
- חוצים את הבטטות, מרוקנים את תוכנן ומוסיפים לסיר. מועכים למחית תוך הוספה של חלב קוקוס. מעבירים במסננת דקה ומוסיפים מלח. טועמים ומתקנים תיבול.
הקנלוני:
- מטגנים בשמן בצל ומלח עד השחמה. מוסיפים זרעי כוסברה וחרדל, מערבבים ומטגנים כדקה עד שזרעי החרדל מתחילים להשמיע קולות פצפוץ. מוסיפים עוף ומקפיצים כדקה.
- מוסיפים רוטב סויה, שאטה ופפריקה מעושנת. מבשלים 3 דקות ומערבבים מדי פעם. מסירים מהאש ומניחים להתקרר מעט.
- מבשלים את עלי הלזניה במים רותחים עם מלח כ-6 דקות. מעבירים מיד לקערת מים קרים, מסננים וחותכים כל עלה לשני ריבועים.
- מניחים כף מילוי בקצה כל ריבוע ומגלגלים. מניחים בתבנית כשצד התפר כלפי מטה. מכסים בנייר אלומיניום.
הרוטב:
- מחממים בסיר קטן חלב קוקוס, לא מרתיחים.
- מדללים את קורנפלור במים ומוסיפים בזרם דק לסיר. מחממים תוך ערבוב עד בעבוע ראשון.
- מנמיכים את האש למינימום, מוסיפים את שאר החומרים ומבשלים 5 דקות תוך ערבוב לעתים קרובות.
ההגשה:
- מחממים את הקנלוני מכוסה בתנור כ-3 דקות בחום גבוה.
- מניחים מעט פירה על צלחת הגשה, מסדרים מעל 2 יחידות קנלוני ויוצקים מעט מהרוטב. מפזרים זרעי חרדל מסביב.
מערכה שישית: שנות ה-2000
העשור הנוכחי הוא העשור שבו פרצו לחיינו האורגני והירוק. הם היו כאן הרבה קודם אך היו בעיקר נחלתם של יודעי סוד ואברי גלעד. רק בשנים האחרונות סחף הטרנד הבריאותי את כלל עם ישראל. המודעות לסגולותיהם של מוצרים כמו דגנים וקמח מלאים והנזק שיש במוצרים מעובדים, בשילוב המודעות הסביבתית הגוברת והרצון לחיים בריאים יותר, הפכו את מזון הבריאות לנחלת הכלל.
זה התחיל עם חנויות המתמחות במזון אורגני, המשיך בקינואה לכל פועל והיום אפשר למצוא פסטה מקמח מלא אורגני כמעט בכל סופר שכונתי. גם המחירים ירדו והפכו את הבריא לנגיש יותר (עדיין לא שווה לכל כיס אך הכיוון חיובי). החברות משיקות ללא הפסקה מוצרים המותאמים לטרנד ולשמחתנו התחרות הולכת וגדלה, דבר שיוצר שוק בריאותי מפותח ומגוון יותר.
כמו בכל טרנד ומגפה, ההתפרצות הראשונית היא החמורה ביותר, אך מששכחה הסערה והקינואה חזרה למקומה הטבעי, למדנו שזה יכול להיות גם בריא וגם טעים וכנראה שהטרנד הזה יישאר כאן עוד הרבה זמן.
סלט קינואה אדומה ופול ירוק
כשר, פרווה, קל
הטרנד הבריאותי שפרץ למטבח הישראלי בשנות האלפיים הולך להישאר איתנו עוד הרבה זמן. לפניכם סלט בריא במיוחד עם הכוכבת הבלתי מעורערת של הטרנד – הקינואה.
החומרים:
- 1/2 כוס קינואה אדומה, שטופה היטב ומסוננת
- 150 גר' פול ירוק קפוא
- 75 גר' (1/2 כוס) צימוקים בהירים קטנים
- 2 כפות חומץ (עדיף חומץ תפוחים)
- 50 גר' (1/2 כוס) אגוזי פקאן קלויים, קצוצים גס
- 1 בצל סגול, קצוץ דק מאוד
- 1 פלפל אדום קטן, קצוץ דק
- 1 פלפל צ'ילי טרי, קצוץ דק (לא חובה)
לרוטב:
- 1/4 כוס שמן זית
- 1/4 כוס חומץ
- 1 כפית שמן שומשום
- 2 כפות דבש
- 1 כפית שטוחה מלח
- 1 כפית שטוחה פלפל שחור גרוס
ההכנה:
- מרתיחים מים בסיר בינוני. מוסיפים קינואה ומבשלים כ-12 דקות, עד שמרכז הגרגרים עדיין מעט קשה. מסננים ושוטפים בזרם מים עדין. מסננים שוב היטב.
- מרתיחים מים עם מעט מלח בסיר בינוני. כשהמים רותחים מוסיפים פול. מבשלים 4 דקות, מסננים, שוטפים במים קרים ומקלפים.
- מערבבים צימוקים וחומץ ומכסים במים רותחים. משהים 5 דקות ומסננים.
- מערבבים את כל חומרי הסלט.
- מנערים את חומרי הרוטב בצנצנת ויוצקים על הסלט. מערבבים ומשהים 15 דקות.
אפילוג
מה יהיה כאן בעוד שישים שנה? האם נחזור לאכול גרגרים וזרעונים? האם הבישול המולקולרי יסחף את כולנו? אליי באופן אישי לא מדברת קציפת גזר שנוצרה מחומרים משיעור כימיה, אז אני מהמרת שלא. מה אכפת לי? זה לא שמישהו באמת יבוא לבדוק אותי בעוד שישים שנה… (אולי רק שמעון פרס).
מתוך: מגזין דרך האוכל
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה