הילולות עומר אדם: ההפרדה בחתונה לוחצת לי על כל הכפתורים

בדיוק כשאת חושבת ששמעת כבר הכל כישראלית – החיים (ואיראן, סוריה, ירדן, מצרים, לבנון וטורקיה) מפתיעים אותך: עכשיו גילינו שהזמר החסידי מוטי שטיינמץ שמחתן את עומר אדם ואת סשה ישראלוביץ', עושה זאת בתנאי שלו: הפרדה מוחלטת בחופה בין נשים וגברים.

בשעה טובה: עומר אדם וארוסתו סשה לא מסתירים יותר

ובואו נתחיל באמירה חד משמעית: כן, מותר. מותר לעומר אדם לעשות איזו חתונה שבא לו, עם מי שבא לו, איפה שבא לו ובכמה שבא לו. זו החתונה הראשונה שלו, תנו לו להתלהב. בכיף. אבל אחרי שקראתי שלל כתבות עם הטוקבקים "מנזר? שיתבייש לו!" מודה שזה ממש לא מה שהפריע לי, ובאמת שניסיתי להבין עם עצמי – על איזה כפתור זה לוחץ לי? (אוקיי, יש לי 5 קילו עודפים של אכילה רגשית, כל הכפתורים לוחצים לי). אבל תהיו איתי פה, ובואו נחשוב על ההסכמה להפרדה – ביחד:

1.קצת שכחנו את זה בישראל, אבל למפורסמים יש אחריות. בטח ובטח אצל מפורסמים בקרב הדור הצעיר. בפעם הבאה שגבר או זמר או רב או עירייה ידרשו אירוע בהפרדה, הטיעון יהיה "הנה, גם עומר אדם עשה ככה". ואדם, בחר במודע, "לחזק" את החופה שלו על פני החלשת עיקרון השוויון. כשיש כל כך הרבה נשים וגברים שבשבילם הוא מעבר לשירי חפלה בחתונה, אלא מודל לחיקוי והשראה, הפרדה עלולה להיות מידבקת.

בפעם הבאה שגבר או זמר או רב או עירייה ידרשו אירוע בהפרדה, הטיעון יהיה "הנה, גם עומר אדם עשה ככה"

2. סימפטום ה"עוד יותר טוב": בשנים האחרונות, ובעצם מאז ה-7/10, שבו כל מי שניצל הודה לאל על מזלו – ועכשיו חש שהוא חייב לו טובה בחזרה – עולות על גדותיהן הכתבות וההכרזות של "אני שומר/ת שבת, או נידה, או מצוות או צניעות". גם ההתחזקות של אדם בשנים האחרונות היא חלק מהתופעה, אבל זה לא בא בחינם, ויש מי שמשלמות את מחיר ההפרדה. הציציות מציפות את רחובות ישראל, אבל ביחד איתן הגיעו גם האלימות, השנאה, הפילוג, הדקירות, היריות. אפילו משפחות הפשע כבר יודעות שב-2026, המשטרה אפילו לא יכולה לתפוס רוכבי קורקינט בלי קסדה. הרבה כבר נכתב על העובדה שאלמנטים של הדת הפכו לסממן חברתי ולמיתוג חיצוני, ללא כל הפנמה של ערכים יהודיים אמיתיים כמו "ואהבת לרעך כמוך" או "כבד את אמך והשכן השמאלני שלך". לכן, לא יפתיע אתכן אם אסיים את הסעיף הזה במטאפורה על כך שהמצב שלנו במדינה אירוני כמו סטיקר "אהבת חינם" על סכין שדוקרת בשישי אחרי קידוש.

3. לכבד לכבד לכבד. לכאורה, הפלונטר הוא בלתי פתיר. כי כשהם דורשים הפרדה – אנחנו צריכות לכבד. ואם ונדרוש את הזכויות הבסיסיות שלנו כבנות אדם שוות להן – אנחנו יוצאות הלא סבלניות. רוב הנשים, מסיבות מובנות, לא יהיו מוכנות לעבור את הוויכוח הבלתי נסבל הזה ולהיות הביץ' שמתנגדת.
בשנים האחרונות מוכרים לנו בכל. פאקינג. מקום שהדרך היחידה להיות יהודי טוב זה להניח תפילין, והדרך הכי טובה להיות יהודיה – זו צניעות. ולכבד. וכך יוצא שתהליכי ההקצנה הם תמיד לצד אחד. הפרדה באקדמיה, באוטובוס, ברחוב, באולמות, בבתי כנסת, במופעים. לכו תדעו מה עוד הם יצליחו להמציא בשם היהדות החדשה הזאת שלא הכרנו עד היום (אבל באיראן מכירים יופי) – ותמיד, אבל תמיד, התנאים שלנו יהיו פחות טובים משל הגברים. אפילו במנזר.

אבל מאחר שמדובר בחתונה, בכל זאת אסיים בנקודה חיובית על הזוג:
סשה ועומר ביקשו מאורחיהם שלא לתת מתנות, ולתרום את הכסף לעמותת "חיוך של ילד" או למכון ויצמן למדע. לפחות אחרי כל הדת הזאת – עדיין נשאר קצת מקום למדע במדינה. קצת.