הבית שמצליח להיות חלק מהנוף שמקיף אותו

עמוק בתוך החורש הגלילי, ביישוב אבירים, נבנה בית מגורים דו־קומתי, שקט ומדויק, שמצליח לעשות את מה שמעט בתים חדשים באמת יודעים – לא להתחרות בנוף, אלא להיעלם לתוכו.

את תכנון הבית ואת עיצוב הפנים הובילה האדריכלית דנה דוויק שדה, שאחראית גם על הקו האדריכלי וגם על השפה הפנימית של הבית, בשיתוף מעצבת הפנים טלי דונין. יחד יצרו השתיים בית שני בחצר בית ההורים, עבור זוג צעיר ושני ילדים קטנים, מתוך חזון ברור: לייצר בית שמכבד את המקום, נטמע בטבע שסביבו, ושומר ככל האפשר על המצב הקיים – העצים, הסלעים והטופוגרפיה.

כבר בשלב התכנון הראשוני הוגדרו גבולות הבית על ידי השטח עצמו. עץ אלון יחיד ומרשים קבע את מיקומו ואת קנה המידה שלו, לצד סלעים טבעיים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה האדריכלית. הרצון היה ליצור בית שמשתלב בתוך החורש ולא עולה עליו במידותיו. עוד לפני תחילת הבנייה, בעלי הבית גזמו בעצמם את הצמחייה בסביבת המגרש, כך שמרבית העבודות בוצעו באופן ידני ועדין, ללא שימוש בכלים כבדים, ומתוך רגישות גבוהה לסביבה.

אחד האתגרים המרכזיים בפרויקט היה יצירת איזון בין הקרבה לבית ההורים, החולק את אותה החצר, לבין הצורך בפרטיות מלאה. התכנון יצר לכל אחד מהבתים אזורי אירוח משלו, כך שנשמר קשר עין ותחושת קרבה – אך מבלי לחדור למרחב האינטימי של המשפחה הצעירה.

החלל הציבורי של הבית פונה אל חצר פרטית הצופה אל אחו פתוח ולחורש, ומהווה את לב הבית. סביבו מתנקזים אזורי המגורים – מצד אחד סוויטת ההורים, ומהצד השני שני חדרי הילדים. התכנון בוצע במבט קדימה, לעשור הבא, מתוך מחשבה על התבגרות הילדים ועל הצורך בפרטיות בין החדרים גם בעתיד.

העלייה לקומה השנייה, המיועדת לאירוח חברים, מתבצעת דרך גרם מדרגות צדדי היוצא ממבואת הכניסה. כך מתאפשרת הפרדה ברורה בין אזור המגורים המשפחתי לבין אזור האירוח, בהתאם לאופי החיים המשתנה של בעלי הבית.

בשפת החומרים ביקשו המעצבות דנה דוויק שדה וטלי דונין לייצר חוויה אורגנית, שממשיכה את החורש אל תוך הבית. הרצפה וספי החלונות חופו באבן בעלת מראה כמעט בלתי מלוטש, עם טקסטורה חיה ונוכחות דרמטית, המחברת בין הירקרקות הכהה של עצי האלון בחוץ לבין האדומים החמים של אדמת הגליל. הקירות טויחו בגוון בהיר ורך, המשמש רקע שקט לאבן, לעץ ולריהוט, ומדגיש את העומק והחומריות של כל פרט.

חלונות העץ והפתחים, מבית גרין סיל-אנדרסן, מותג אמריקאי מוביל, מהווים מרכיב מרכזי בחוויית הבית. מעבר למראה הכפרי, החמים והמדויק שמעניק העץ, מדובר במפתחים בעלי רמת בידוד גבוהה במיוחד. הבחירה בהם מאפשרת לשמור על אקלים פנימי מאוזן ונעים לאורך כל עונות השנה – כשקר בחוץ, הפנים נשאר חמים ומוגן, וכשחם בחוץ, החלל נותר קריר, מאוורר ונעים לשהייה. כל זאת מבלי לוותר על פתיחה רחבה אל הנוף ועל החיבור הישיר והבלתי אמצעי אל החורש שסביב.

במטבח שובץ פריט נגרות ייחודי – ויטרינה בהשראת רהיט סובייטי קלאסי, בגימור עץ כהה ועם קשת מעוגלת בחלקה העליון. בתוכה מוקם בר משקאות משפחתי, ובו כוסות הקריסטל של סבא וסבתא – מחווה אישית שמחברת בין עבר משפחתי לבין בית חדש.

גם גופי התאורה בבית עוצבו במיוחד לפרויקט מאדמה נגוחה. חלקם עוצבו בשיתוף בעלת הבית שביקשה לשלב בתוך אהילי התאורה אבן קלציט שנאספה מהחצר – אבן מקומית, נפוצה בגליל, בעלת משמעות רגשית ונוסטלגית עבורה. האבן שובצה בתוך החומר הדחוס ומוסיפה שקיפות עדינה לגופים, לצד חיבור ישיר ומוחשי לאדמת המקום.

הפרגולות בחצר נבנו בקווים מדורגים וללא קו ישר רציף, כך שהן מגיבות למיקום העצים הקיימים ומנתבות את התנועה ביניהם. גם כאן ניכרת השאיפה להמשיך את השפה הטבעית של החורש אל המרחב הבנוי, ולא להפך.

התוצאה היא בית שקט, מדויק ורב־שכבתי – בית שמצליח להיות עכשווי ונוח, אך בו בזמן להרגיש נטוע באדמה. זהו בית שמספר סיפור של תכנון רגיש, של הקשבה למקום ושל משפחה שבחרה לבנות לא רק בית מגורים, אלא מרחב חיים שמכבד את הנוף, את הזיכרונות ואת הזמן.