זה שזכית לא אומר שהגיע לך: גמר האח הגדול

בעולם שבו דרור רוקנשטיין מטביע ניבי לשון, הייתי אומרת: "זה שזכית, לא אומר שהגיע לך". ואכן, טליה זכתה בגמר האח הגדול ישראל. כן, אותה מדינה שבוחרת פוליטיקאים גרועים במקום לפתח אופי, שמה את מבטחה בילדה בת 20 עם טיקטוק כפתרון לבעיית יוקר המחיה והכי חמור – נתנה להראל מויאל את המקום הראשון ועד היום משלמת את המחיר התרבותי והחברתי. בואו, ישראלים טובים בהרבה דברים. אוקיי' במעט מאוד דברים שקשורים להייטק ועגבניות שרי. אבל בחירות נכונות זה לא השיט שלנו וזה ממש בסדר.

אז ראשית, אפתח במילות פרידה לעצמי: כל הכבוד דורין, עשית את זה. נכון, שילמת מחיר נפשי, רגשי ותפקודי אבל הצלחת להתחייב לטורים האלה גם כשחזרת הביתה בארבע בבוקר בגילופין ובסימומין, אחרי פרידה מזוגיות ארוכה וכצפוי – גם אחרי צעדת בושה מהבית של הריבאונד, הגשות ללימודים ואפילו באכסנייה ברלינאית זולה בלי אינטרנט לא הפקרתי את העמדה. כבר 103 ימים שהדגל הטלוויזיוני קורא לי – ואני מתייצבת ומגבשת דעות שמוציאות מהצבא של טליה תותחים ברמות של ג'יהאד.

חיילות מופרעות שלי, אליכן אתגעגע באופן מיוחד. בעיקר אל ההצעות לקיים יחסי מין עם בני מיעוטים, להתפוצץ (פיצצתי חצ'קון הורמונלי, זה נחשב?), ההטרדות שאמא שלי הייתה צריכה לספוג, האיומים הנחמדים שקיבלתי באינבוקס ובכלל, לתחושה הנפלאה הזו של לחלוק פיסת עולם עם אנשים שרוצים לפגוע בי *פיזית* רק בגלל שלא התחברתי לבחורה מגה בייסיק מהטלוויזיה. כאמור, אני אחרי פרידה ומעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תשומת לב, אז תודה על זה ועל ההשראה, הכוח וכל הסיבות הנכונות לקחת ברייק מהטלוויזיה, לצאת החוצה ולשתות משהו. יש עולם בחוץ ועם הפילטר הנכון אפשר לסבול אותו לכמה שעות.

טוב, מספיק לדבר עליי. בואו נסכם את הפיאסקו הארוך הזה שבלי פרסומות ככל הנראה היה נמשך 17 דקות: ראשון לצאת היה דרור, הפורסט גאמפ של הריאליטי. מתמודד שנכנס באמצע העונה, שכח לארוז חולצות ובאופן עקבי ולא ברור הצליח לשרוד הדחות ולהגיע רחוק יותר מדיירים כמו: אופק, ריוואה או קאזם, שנדמה שהמקום בגמר רק חיכה שיתיישבו עליו. במקרה שלו, בהחלט מדובר בניצחון. כעת, רוץ דרור, היה שלום ותודה על העציצים.

אבל ההפתעה האמיתית של הערב התרחשה עם היציאה של נתנאל – שמסיים את התוכנית במקום החמישי בלבד, עם פרס הניחומים המפנק בעולם: ג'יפ ובת זוג דוגמנית שהיא גם אישה אייקונית. בתום הפסקת פרסומות של רבע שעה ועוד אחת של עשר דקות, יצאה גם אילנה. אין לי מה לומר חוץ מזה שכולנו צריכים להתבייש ולתהות אם מי שמצביע לתוכנית הזו יודע מה טוב לו בחיים.

"האח הגדול" | צילום: נוי עינב

אין ספק שבשבועות האחרונים זה הרגיש כאילו הניצחון נתפר למידות שלו. צפינו במינון מופרז של תזכורות על התהליך המרגש של הראפר הכועס שפתח את הלב, שבר אותו (ואז גם ואזה) ובסוף התרכך עד כדי כך שסלח לטליה ושחף על הלילה ההוא שהפריעו לו לישון. בואו, נתנאל של לפני חודשיים היה שובר על זה לפחות נורה אחת במקלחת. כנראה שהקהל לא לגמרי שכח לו את זה ונתן לו תזכורת יפה לקראת הסוף. מצד שני, אני מזכירה שיש לו בת זוג וג'יפ אז הכל טוב לא לקנא.

ואז הם נותרו שלושה: שחף, בר וטליה. ומכאן זה כבר היה ברור לאן תמונת הגמר הזו הולכת – דו קרב בין שתי הדיירות הכי דומיננטיות ומסוכסכות בבית. אלו שתוכננו לריב על בחור אבל מצאו סיבות אחרות וקצת פחות מיושנות להתכתש עליהן (בר צודקת בהכל, אל תתווכחו איתי זה גם ככה קשה לי) אז בואו נהנה מרגע יפה של פמיניזם מזרחי. כלומר, חוץ מהקטע שטליה לא פמיניסטית אבל אני מוכנה להעלים עין ולמרוח עליה אייליינר חסר פרופורציה למען המטרה.

בכל אופן, חרף אהבתי לשחף, שהיא באמת ללא סייג, אתיקה מקצועית או היגיון פנימי, בשבוע האחרון הוא עשה שתי טעויות שעלו לו ביוקר. הראשונה, הייתה כשהחליט להשאיר מטבח מלא כלים מסריחים מדג כדי ללכת להתמזמז עם טליה מתחת לשמיכות – ואז גם לריב עם בר שניקתה את הרוב. ושנית, להפריע לכל  הבית לישון כדי להתמזמז עם טליה בלי מיקרופונים. עם זאת, מדובר בדייר שהעביר את השבועות הראשונים מתחת לראדר (חוץ ממני שזיהתה את הפוטנציאל מהטור הראשון) כך שהמקום השלישי בהחלט הולם אותו. להתראות שחף, נתראה בחוף הכלבים למרות שבינינו אתה הכי גורדון.

בר יוצאת במקום השני "האח הגדול" | צילום: נוי עינב

בר וטליה נותרו לבד וזה היה נפלא. לצפות בהן מנסות לחבב זו את זו בפעם השניה היה רגע מקסים שנמתח עם עוד הפסקת פרסומות של 25 דקות והופעה של עדן חסון שאף אחת לא ביקשה. מודה שבשלב זה שותפתי לצפייה ואני כבר הבנו לאן זה הולך והתחלנו לעשות גבות זו לזו כהומאז' לבר שתקתקה מדי יום את שיער הפנים של כל דיירות הבית, סיימה במקום השני והותירה את טליה לחגוג את הניצחון לבד על הספה. אין מה לעשות עם ישראל, לנצח תעדיפו נציגות של שוביניזם מיושן.

אחרית דבר: ללא גרם של ציניות, זו הייתה עונה פשוט מעולה. כזו שסוף כל סוף הצליחה לנתץ את המנחוס שליווה את כל העונות האחרונות שלא טרחתי לצפות בהן והזכירה לנו את הימים היפים של יורם זק וההפקה של קשת. רועי עוז היה אח יקר שהוכיח שקצת מיצינו את כל הקטע של לריב על אשכנזים-מזרחים-ימין-שמאל-אלוהים-טבעונים-אמת בפרצוף. תנו לנו מערכות יחסים חסרות סיכוי עם אנשים שיכולים להיות חברים שלנו, תבלו במתח מיני לא ממומש, הקציבו את אספקת המזון למינימום והשאר כבר יקרה מעצמו.

בברכת ביצים שלי שים לי במבה, תודה, ביי ותתנהגו בהתאם, זה כולה ריאליטי.