דרושה עזרה

לכל אחת מהאופציות יתרונות וחסרונות, ומובן שלכל משפחה הפתרון המתאים לה.

כרמית, אמא לתאומים בני עשרה חודשים, ביקשה מאמה לבוא להתגורר איתה בחודש שלאחר הלידה, ומרגישה שזו הייתה ההחלטה הנכונה עבורה. "היחסים שלי ושל בעלי עם אמי מצוינים, והיה חשוב לי שתהיה איתנו מישהי שנוכל לסמוך עליה ותוכל לעזור לנו בטיפול בתינוקות ובעלמה, בתי בת השלוש. אמא שלי קמה בלילות כדי להאכיל את איתי וטל ולקחה והחזירה את עלמה מהגן. העזרה שלה הייתה מאוד משמעותית בשבילנו, וכשהסתיים החודש שעליו סיכמנו היא אפילו הסכימה, לשמחתי, להאריך את שהייתה בשבועיים נוספים. לאחר מכן כבר הסתדרתי לבד, אבל אין לי ספק שלא הייתי יכולה לעשות את זה לולא המנוחה היחסית והתמיכה שקיבלתי בהתחלה.

אצל ניבה, אם לתאומות בנות חמישה חודשים, לעומת זאת, הניסיון לא עלה יפה: "לפני הלידה שקלנו להיעזר במטפלת בחודשים הראשונים, אבל אמא שלי אמרה לי 'עזבי, זה סתם בזבוז כסף, אני אבוא לעזור'. זה היה פשוט סיוט. רבנו מהבוקר עד הלילה, וכל המשקעים שהיו בינינו כל השנים צפו ועלו. אחרי שבועיים כאלה התיישבנו לשיחה והחלטנו לשים לזה סוף. מצאתי מטפלת שתבוא בכל יום לשלוש שעות ותעזור לי עם הבנות כדי שאוכל לנוח ולארגן את הבית, ואמא שלי חזרה לביתה. מאז, היחסים שלי איתה שבו למסלול ועם הבנות אני מסתדרת בעזרת המטפלת".



יותר נוח לבד

פתרון המטפלת, שעל פניו אולי נראה מושלם, גם הוא לא מתאים לכל אחת. אורית, אמא לתאומים בני שנתיים, מספרת שבחודשיים הראשונים שאחרי הלידה היא נעזרה בשירותי מטפלת אך גילתה עד מהרה שנוח לה יותר להסתדר לבד. "כשהתאומים היו בני שבועיים מצאתי מטפלת שמאוד מצאה חן בעיני. חיפשתי מישהי שאוכל לסמוך עליה ותעזור לי עם התינוקות, וגם שתעשה עבודות בית קלות כמו קיפול כביסה והדחת כלים. האמת היא שהמטפלת שלקחתי הייתה נהדרת, היא אהבה מאוד את התינוקות ועזרה לי בבית מעל ומעבר. היא הגיעה בכל יום למשך ארבע שעות, וכך יכולתי גם לאסוף את בני הבכור מהגן ולהקדיש לו קצת זמן. אבל מהר מאוד גיליתי שכל דבר שהיא עושה אני הייתי עושה אחרת. לא מצא חן בעיני איך שהיא מאכילה אותם, לא מצא חן בעיני איך שהיא שוטפת כלים. זה נשמע נורא, אבל פשוט לא יכולתי לסבול שמישהי עושה את הדברים אחרת ממני. בגלל שאני לא טיפוס שמעיר הערות, שתקתי, אבל לאט לאט הגעתי למצב שהייתי מחכה לה בבוקר ומייחלת לכך שהיא תתקשר להודיע שהיא חולה או לא יכולה להגיע מאיזו סיבה. עם כל הקושי שהיה כרוך בכך, נהניתי להיות לבד עם התינוקות, לשחק איתם לבד ולא להרגיש שעוד מישהי מסתובבת בבית כל הבוקר. בסופו של דבר דיברתי איתה ואמרתי לה שאני מרגישה שאני כבר לא צריכה עזרה. לאחר מכן נעזרתי הרבה באמי, אבל גם כשנשארתי לבד הרגשתי עם זה בסדר גמור".

עושים חושבים

בתקופה המבולבלת שלפני הולדת התאומים, כדאי לשבת ולחשוב: האם אתם זקוקים לעזרה, ולאיזו עזרה בדיוק? אולי חשוב לכם לקבל עזרה בעבודות הבית כדי שתוכלו להתפנות לטיפול בתינוקות? אולי חשוב לכם לארגן מדי יום זמן שבו תוכלו לנוח? ואולי אתם צריכים דווקא מישהו שיעזור לכם לפנות זמן עבור ילדים אחרים בבית? וחשוב עוד יותר, היו כנים עם עצמכם לגבי הטיפוסים שאתם: האם אמא או חמות באמת יכולות לעזור לכם? האם היחסים ביניהן לבין האם, שלרוב היא שנשארת בבית, מספיק טובים ופתוחים כדי להתגבר על המהמורות הכרוכות בשהייה משותפת לאורך זמן? ואם אתם מתכוונים לשכור מטפלת, האם יהיה לכם נוח שמישהי זרה תשהה בביתכם חלק נכבד מהיום?

לפעמים, דווקא הפתרון שנראה מושלם כל כך "על הנייר", לפני הולדת התאומים, מתברר כלא נוח ולא ישים בזמן אמת. אז כדאי לגלות גמישות ולדעת לשנות בהתאם לצורך ולא להיתקע עם עזרה שלא מתאימה. פעמים רבות הפתרון הטוב ביותר הוא שילוב של כל האופציות, שגם משתלם כלכלית: קצת עזרה בתשלום, קצת עזרה מהמשפחה או מחברים וקצת התמודדות לבד, שהופכת קלה יותר עם התרגול ועם הזמן.