דקלה הדר מודה: "אני מתחרטת על הפוסט הוויראלי ההוא"

דקלה הדר (43), שחקנית תיאטרון, טלוויזיה, זמרת ומדבבת. משחקת בסדרה החדשה 'שכונת חיים' בכאן חינוכית. פרודה +3, מתגוררת ברמת גן.

>> "אני אדם חילוני, אבל מאמינה מאוד באלוהים. וכן, אני קוראת לו אלוהים"

היי דקלה, מה שלומך היום?
"ברוך ה'. אני מרגישה מצוין. נרגשת לקראת שידור הפרק הראשון של 'שכונת חיים'".

מה הדבר שהכי מטריד או מעצבן אותך כרגע?
"מה אכין לבן שלי למחר ליום כדור הארץ – תחפושות מחומרים בשימוש חוזר?".

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"אישה ניגשה אליי אחרי ההצגה 'Les is more' (שאני משתתפת בה וחלק מצוות הכותבות), ואמרה לי שהיא לא צחקה ככה מאז ה-7 באוקטובר".

מה הקללה האהובה עליך?
"כסססראבק – מתגלגלת על הלשון בכיף. כשאני לא מוצאת משהו שאני צריכה דחוף ולפני רגע ראיתי אותו".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"ביום השחור-כתום בכיתי, כמו כל המדינה שלי".

למי את מתגעגעת?
"מתגעגעת לסבתא שלי, שנפטרה ממש לא מזמן. היא הייתה חלק משמעותי מהילדות שלי. כל בוקר רציתי ללכת אליה ולא לגן. היא הייתה אישה מגניבה ומצחיקה ויפה עם סיפורים מרתקים. חושבת עליה מלא עכשיו כשאני משחקת ב'שכונת חיים' ומגלמת את אנטונלה שהיא עולה חדשה מארגנטינה. סבתא שלי אמנם מטנג'יר (שהייתה קולוניה של ספרד במרוקו) אבל את החיבור לספרדית ולטמפרמנט קיבלתי מלהעביר את הילדות בבית של סבתא שלי".

מה השריטה שלך?
"לאכול פופקורן עם קטשופ".

מה הדבר הכי מוזר שלא יודעים עליך?
"בשינה אני נועלת את הלסת – כמו אמסטף".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים? ומה העצה הכי גרועה?
"העצה הכי טובה? יותר תאוריה מעצה: במקצוע שלי, בארץ הזו, אין ברירה אלא לעשות כמה פרויקטים במקביל. כשהייתי דואגת שהם יתנגשו, אבא שלי היה מזכיר לי את 'תאוריית שקדי המרק' – איך שלא תשפכי אותם הם תמיד יסתדרו אחד ליד השני. ובאמת תמיד הכל היה בסופו של דבר מסתדר. נדמה לנו שאם נדאג זה יעזור וישפיע על התוצאה, אבל לרוב זה עושה בדיוק את ההיפך. העצה הכי גרועה: 'עדיף להכות בברזל כל עוד הוא חם' – כל פעם שבאתי כועסת, עצבנית, 'חמה על משהו' לדבר עם מישהו, זה נגמר תמיד יותר גרוע ממה שזה התחיל ובסוף הייתי מתנצלת ואומרת: לא הייתי צריכה לדבר על זה עכשיו".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על טיפולים. סאקרית של טיפולים: שיאצו, דיקור, מתקשרת, טיפול שמאני, לימודי ימימה, לימודי קבלה, nlp, cbt, שיטת העבודה של ביירון קייטי, סקרנית בטירוף לגבי כל שיטות הטיפול ומשתוקקת להתפתחות רוחנית תמידית".

מהו הבגד הכי יקר ללבך שאת מחזיקה בארון?
"חליפת הגלישה שלי. היא כמו מגדלור עבורי. למדתי גלישת גלים לפני חמש שנים וכל כך אהבתי את זה, לפתוח את הבוקר בים זה נוסחה לחיים ארוכים ורגועים יותר. תרגלתי גלישה וסאפ במשך כמה חודשים ואז כשהתאומים שלי נולדו, מפאת חוסר זמן ושאר משאבים – הפסקתי לגלוש. אז החליפה מזכירה לי את הכמיהה לחזור לזה בהמשך".

עם איזה אדם מפורסם – חי או מת – היית שמחה לבלות לילה אינטימי?
"שאלה קצת מסכסכת, אז היות ואני בזוגיות נפלאה ומספקת, אני אבחר לשבת לארוחה ושיחה טובה עם חנוך לוין זכרונו לברכה. הייתי שואלת אותו אם זה באמת נכון מה ששולי רנד מספר בשירו 'המשורר', שברגעים האחרונים של חייו הוא דיבר עם אלוהים וקרא שמע ישראל, על אף שכל חייו היה אפיקורס מוחלט? באופן כללי, אני מקשיבה לאחרונה הרבה לעדויות של אנשים שחוו חווית סף מוות וחזרו לספר על זה, עדויות מרתקות שמתארות פחות או יותר את אותם דברים. בתור מישהי שגדלה בבית חילוני לחלוטין, המקרים האלו של המעבר מחוסר אמונה לאמונה בבורא – מעניינים אותי מאוד וגם מחזקים לי את האמונה".

איזה שיר את הכי אוהבת לשיר במקלחת?
"Bizzare Love Triangle של Frente".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה לדפוק פחות חשבון למה שאנשים חושבים עליי. עוד עצה טובה – אנשים חושבים עלייך ומתעסקים בך הרבה פחות ממה שאת חושבת. ככל שאני מתרגלת את זה אני פועלת באופן הרבה יותר אותנטי ונאמן לעצמי".

על מה יש לך רגשות אשם?
"משתדלת לא להרגיש רגשות אשם – זו אנרגיה מבוזבזת שלא מקדמת לשום מקום, אבל אני כל זאת בן אדם אז כשאני מרגישה אשמה זה לרוב נוגע לילדים שלי. כל מיני רגעים קטנים שלא הייתי מספיק קשובה, הייתי יותר מדי עם הטלפון על חשבון הזמן איכות עם הילדים, הייתי קשה מדי, הייתי רכה מדי וכאלה".

על מה את מתחרטת?
"שוב – אנרגיה מבוזבזת, אבל מודה שהתחרטתי על הפוסט שכתבתי לפני שנים – הוא משך יותר מדי תשומת לב ויצא מהקשרו בתקופה שממילא הייתה מאתגרת מאוד בשבילי. היום בדיעבד, אני יודעת לומר שהפוסט נבע כתוצאה ממשבר אמונה. מצד שני, האתגרים של התקופה הזו והפוסט הזה והשלכותיו הביאו להתחסנות שלי והתחזקות האמונה שלי, אז אין באמת חרטה. כי הכל מדויק ולטובתי העליונה ביותר, ברוך ה'".

מה חסר לך בחיים?
"פעילות גופנית. לפני שהילדים הגיעו הייתי עושה יוגה, פילאטיס מכשירים, טי אר אקס. הייתי חזקה בטירוף. בגוף ובנפש. כשהילדים הגיעו הם הביאו איתם המון שמחה ומתיקות ומשמעות, אבל דברים שהם השקעה בעצמי קצת נדחקו הצידה. זה חסר לי מאוד".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"למדתי תיאטרון בתיכון לאומנויות 'תלמה ילין' ואז הלכתי לבחינות ללהקה צבאית ולא התקבלתי. שבורת לב, הלכתי לקצונה ייעודית בתחזוקה (בהשראת אבא שלי שהיה קצין בכיר בתובלה). ילדה בת 18, פעורה מ'תלמה ילין' צריכה לפקד על טבחים, אפסנאים ונהגים. הייתי קצינה גרועה בלשון המעטה, לכל הדעות, ובמהלך כל השירות הצבאי התגעגעתי לבמה. השתחררתי מהצבא שבורה וחסרת ביטחון ונרשמתי לקורס משחק של יונתן צ'רצ'י. היינו שם חברה חובבנים מכל הגילאים (20-80). והתבקשתי להקריא טקסט דרמטי. אחרי שסיימתי מחאו לי כפיים וכמה אף מחאו דמעה. הרגע הזה הבהיר לי שזה באמת כמו לרכב על אופניים ושהמקצוע שייך לי כמו שאני שייכת לו. ויתרתי על טיול של אחרי צבא והתחלתי את לימודי המשחק שלי בבית צבי. משם השאר היסטוריה. יונתן צ'רצ'י הנפלא משחק איתי עכשיו ב'שכונת חיים'. סיפרתי לו את הסיפור הזה בצילומים וזה ממש היה סגירת מעגל מגניבה שכזו".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"אני רוצה להרים לעדן גולן. מעבר לזה שיא זמרת מטורפת, ההתמודדות שלה מולה גל השנאה, האנטישמיות וקריאות הבוז במהלך האירוויזיון של שנה שעברה הייתה מעוררת השראה. היא לא יצאה מהסנטר שלה לרגע, ייצגה את ישראל בגאון ולא נגררה לרגע לאנרגיות הרעות של מי שניסה לכשיל אותה. אני מרימה גם על הדרך ליובל הראל הנהדרת והמרגשת. היא מביאה איתה עוצמה ועומק בפרפורמנס שלה והסיפור שלה הוא סיפור של מדינה שלמה שחטפה מכה עצומה ולרגע לא מפסיקה להאמין ולהיאחז בתקווה. אני מאמינה שהיא תהיה נפלאה ותעשה שירות מעולה ומשמעותי למדינה שלנו באירוויזיון השנה".