דפנה לוסטיג: "אני חולמת לכתוב רומן סוער על כסף וסקס"

דפנה לוסטיג (45), אשת תקשורת רבת פעלים, אשת מוזיקה ואשת ספר. השיקה לאחרונה את ספר הביכורים שלה "יש לך הכל". נמצאת בזוגיות (פרק ב'). אמא ללילי, בת 15 מפרק א', ולעפרי בן 9 מפרק ב', גרה בתל אביב

>> "אני אדם חילוני, אבל מאמינה מאוד באלוהים. וכן, אני קוראת לו אלוהים"

תעודת זהות בבקשה.
"הי. אני דפנה. היום אני בעיקר כותבת וכעת יצא לי ספר חדש ששמו 'יש לך הכל'. אבל אני גם שדרנית רדיו, עורכת מוזיקה, קריינית, מנחה, פודקאסטרית ופאנליסטית בתכניות שונות – בעיקר בענייני תרבות. אמלק; כתיבה ומוזיקה הן בלב של העשייה שלי".

איפה אנחנו תופסות אותך עכשיו?
"אני בפינת העבודה שלי בבית. פיניתי זמן כדי לענות על השאלון ולסיים עוד כמה מטלות. אני לא אוהבת לעשות דברים 'על הדרך'. למדתי שמה שנעשה בחצי קשב יוצא רק חצי טוב, ואני בעניין של דברים שהם טובים מאוד".

"העצה הכי טובה שקיבלתי? לכתוב רבע שעה ביום – ולכתוב כאילו אף אחד לא יקרא"

 

אז מאיפה את?
"במקור אני מכפר שמריהו, שם גרתי מגיל אפס עד גיל 19 פלוס. קצת לפני גיל 20 עברתי לתל אביב, זה היה בשנת 99', מאז לא עזבתי אותה ומאז אני עושה כמצוותו של פרינס – חוגגת בה כאילו השנה היא 1999".

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"האמת היא שאני מקבלת המון תגובות סביב הספר, תגובות מרגשות ברמות. השבוע כתבה לי מישהי שאני ממש מעריכה, זמרת ומשוררת, ש'יש לך הכל' הוא ספר קר וחם בו זמנית, 'כמו צמרמורת בקיץ'. לא הייתי חושבת על ניסוח כזה בעצמי, וזה יפה כל כך בעיני".

מה הדבר שהכי מטריד אותך ברגע זה?
"כמובן שהממשלה החתרנית והפושעת שמכהנת כעת מטרידה אותי. העובדה הבלתי נתפשת שהמלחמה ממשיכה ללא הצדקה והחטופים לא שבים הביתה – מחזיקה אותי ערה בלילות".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"'טיסות לאילת'. מחר אני טסה ליממה לאילת כדי לבקר בחנויות ספרים ולספר על 'יש לך הכל' לכל מי שרק יסכימו לשמוע. אני מאוד רוצה שהספר יגיע לכל קצוות הארץ. אני מאמינה שכתבתי סיפור ישראלי מאוד, שהרבה א.נשים יזדהו איתו".

"הממשלה החתרנית והפושעת שמכהנת כעת מטרידה אותי. העובדה הבלתי נתפשת שהמלחמה ממשיכה ללא הצדקה והחטופים לא שבים הביתה – מחזיקה אותי ערה בלילות"

 

מוזיקה – למי את מאזינה?
"נונו! האלבום שלה 'מה חוץ מזה' הוא יצירת פופ מעולה, כמו מחזמר נפלא ומאוד עכשווי. נונו המבריקה ניסחה פסקול לדור הצעיר, זה שחי בין אמביציה לעצלות, שמנסה לאחות שיברונות לב בתוך מדינה שבורה. ושמעתי גם את הפודקאסט של יוסי מרשק שבו היא מתארחת. היא וואו. אני מחכה להופעה שלה, כבר קניתי כרטיסים".

מה הספר האחרון שקראת?
"'רחשי תודה' של דלפין דה ויגאן. ספר קטן ומלא חמלה על אישה בסוף ימיה שמאבדת את המילים, אבל לא את הרוח. ספר עצוב אבל יגע ללב של כל מי שמתמודד.ת עם הורה מבוגר.ת".

מי היא הסול מייט התרבותית שלך? 
"תשמעו, אחיותיי קוראות לי 'קלולס', נדמה לי שזה אומר הכל".

מי או מה מצחיק אותך?
"מאיה בצלאל, אני שרופה עליה. יש לה זווית מחשבה כל כך מקורית. אני רוצה לראות את החיים דרך הקליידסקופ שדרכו היא רואה אותם. הרבה יותר כיף אצלה".

מה הקללה האהובה עלייך? 
"אוי, אלוהים, אני מקללת יותר מדי ואין ספק שהקללה שלי היא בן ז**ה אבל במילה אחת! בנ***ה! אין לזה חוקים, כשזה בא זה בא, פשוט יוצא לי במיידי, בין אם נשרפתי ממחבת לוהט ובין אם מישהו דרך עליי בלי לשים לב או אפילו אם פספסתי אוטובוס. לקלל זה משחרר".

מתי בכית בפעם האחרונה? למה?
"כשסיימתי את 'רחשי תודה'. כל כך נגע לליבי".

למה או למי את מתגעגעת?
"אני מתגעגעת לדליה שלף ז"ל, שהייתה בת הזוג של אחותי תמר והקימה את חנות הספרים הנהדרת 'המגלדור', מקום שהוא בית ליצירה ואמנות וכל כולו אוחז ברוחה מלאת המעוף והאהבה של דליה".

מה השריטה שלך?
"שאף פעם לא מצאתי את האפיקומן! והשנה ביקשתי שנעשה אפיקומן למבוגרים כדי שתהיה לי הזדמנות להגשים חלום ילדות ולחפש עד שאמצא. ואם באמת אמצא – אבקש מילדיי שנעשה את מה שהייתי מבקשת מהוריי אם הייתי מוצאת אותו כילדה – שנלך ללונה פארק!".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים?
"לכתוב רבע שעה ביום – ולכתוב כאילו אף אחד לא יקרא. מירי חנוך המדהימה, שבשיעורי הכתיבה השבועיים שלה הספר שלי נברא, נתנה לי אותן. צידה לחיים".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"עזבתי את תוכנית הבוקר ברדיו תל אביב בשנת 2018 אחרי שנים יפות ומתישות. מיד לאחר מכן לא הגיעה אליי הצעה קונקרטית טובה מספיק ברדיו או טלויזיה ובעצם התפנה לי הרבה זמן. וכך, בעצם, התחלתי לכתוב".

מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"להקשיב לחברה נהדרת שלי שגם לה קוראים דפנה. לפני אחת עשרה שנים יצאנו לבר. 'את רואה שם את הברמן עם העיניים הכחולות', אמרתי לה והצבעתי על איש חתיך ועסוק שעירבב קוקטיילים, 'הוא כל הזמן מנסה שנצא. לא יודעת אם להסכים'. ואז היא אמרה לי 'מה יש לך, למה שלא תצאי איתו?? תראי איזה חמוד! תנסי מה אכפת לך, יצאת עם כל מיני הזויים לאחרונה אז פעם אחת תנסי לצאת עם בחור רגיל'. ניסיתי, יצא טוב. לבחור ה'רגיל' קוראים ג'וני ואנחנו ביחד כבר עשר שנים".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"טיולים עם המשפחה. אבא שלי עבד קשה, אבל פעמיים בשנה הוא עצר כדי שניסע ונהיה יחד. עד היום אלה הזיכרונות הכי יפים שלנו כמשפחה, ואני מנסה לשחזר את ההרגל הזה עם המשפחה שלי".

מי בעינייך האדם הכי סקסי על הפלנטה?
"טינה פיי, אלונה סער, עדי אשכנזי. כל אישה מצחיקה עושה לי את זה".

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"האיחוד של אואזיס! להקת נעוריי. אסע לראות אותם ביולי. אני מחכה לשיר את 'ליב פוראבר' באיצטדיון מלא עם עשרות אלפי מעריצים. אני בצמרמורת רק מלחשוב על זה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני נוטה להיתקע על דברים, לקחת ויכוחים מטופשים ללב. אם רבתי עם מישהו בכביש, למשל, אני מתערערת עד עמקי נשמתי ולפעמים אין צורך בימים של עצבים או סרטים בראש. היה, נגמר, ביי. אלה שיודעים לשחרר ולהתקדם? אז אני רוצה את התכונות שלהם".

מה ההרגל המגונה שלך?
"לבדוק את הטלפון ברמזור. אני מושיטה את היד אוטומאטית, בלי לחשוב בכלל, ואז אני נזכרת שאני באוטו. אחרי מאבק אני מחזירה את הטלפון לתיק, ומגבירה את הרדיו עד שהרמזור יתחלף".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על כל הפגנה שלא הגעתי אליה. באמת. אני חשה אשמה גם אם הסיבות שלי להיעדר היו מוצדקות. גיא רולניק כתב לאחרונה שקריסת הדמוקרטיות היא מגיפה ובכל פעם שאנחנו משתתפים בהפגנה – אנחנו מחסנים את העולם נגד המגיפה. חובה להפגין למען החטופים שעוד לא חזרו, יש לנו מחויבות מוסרית כלפיהם. לשיטתי, אין לנו באמת סיבות מספיק טובות להתחמק מהפגנות".

מה חסר לך בחיים?
"חסר לי שקט מדיני, חסרים לי חטופים בבית וחסר לי האחיין שלי, אלישע, שמשרת בסיירת גבעתי ולוחם בעזה מתחילת המלחמה".

איזו שאלה שלא שאלנו אותך היית רוצה לשאול את עצמך וכיצד היית משיבה?
"על מה יהיה הספר הבא שלך? התשובה היא שבחלום שלי אני כותבת רומן סוער על כסף וסקס. אבל במציאות – אין לי באמת מושג. אני אחיה, אכתוב ואגלה".