חודש וחצי לפני שנפלה בעזה: הפוסט המצמרר שכתבה אמה של אגם נעים ז"ל

בוקר קשה של הותר לפרסום, שהלב כבר לא יכול להכיל. הבוקר התבשרנו על נפילתם של שלושה לוחמי גבעתי ופרמדיקית שנהרגו בפיצוץ מבנה הסמוך לרפיח בעיצומן של הקרבות בדרום רצועת עזה. סר"ן דניאל מימון טואף, סמ"ר עמית באכרי, סמ"ר דותן שמעון וסמ"ר אגם נעים ז"ל.

>> "הילי שלי הייתה קרן שמש. נגשים לה את החלום להלביש את נועה קירל"

אגם בת ה-20 פרמדיקית בגדוד 52 מקיבוץ משמרות, שבמועצה אזורית מנשה היא החיילת הראשונה שנהרגה בתימרון בעזה. אגם השאירה אחריה הורים, דורית ודודי נעים ושתי אחיות. חבריה מספרים עליה שהיא הייתה הילדה הכי מקסימה, אהובה ופייטרית.

לפני כחודש וחצי ב-31.7 בתזמון מצמרר, דורית אמה של אגם העלתה פוסט בפייסבוק ובו היא תיארה בפרטי פרטים את סיוט הבלהות, שעובר על הורה לבן או בת שנמצאים בעזה. את הפוסט היא פתחה עם בקשה קטנה, שאף אחד לא יספר לאימא שלה, שהנכדה שלה בעזה.

"לפני כמה ימים צלצול טלפון הקפיץ אותי, כמו כל הצלצולים בחודשים האחרוני", כתבה דורית בפוסט. "אני מחכה, דרוכה, מחוסרת אוויר, מסתכלת על הצג וצועקת, זו אגמי. יש לנו שלוש בנות מדהימות, זוכרת שעוד כילדה איחלתי לעצמי בית רק של בנות וקיבלתי. בארץ שלנו אמרתי, בנות לא ילכו למלחמה, אני רגועה. אגם קיבלה זימונים לקורס פארמדיקים, כל כך שמחנו, אולי בהמשך תהיה רופאה, שווה לא?"

"יומיים אחרי סיום הקורס היא כבר הייתה בעזה, הפסקנו לנשום, לישון, החיים השתנו, פתאום גיליתי את התקפי החרדה"

 

"היא סיימה את הקורס בהצטיינות והודיעו לנו שהיא מסופחת לשריון, יומיים אחרי סיום הקורס היא כבר הייתה בעזה עם חיל הנדסה, הפסקנו לנשום,לשון, החיים השתנו, פתאום גיליתי את התקפי החרדה שהגיעו ללא הכנה, בבית זה היה קל, אבל יום אחד זה קרה בגן, אגמי צלצלה והודיעה שהיא נכנסת, לא הייתי מוכנה, היא הייתה אמורה להכנס כמה ימים אחרי. כאב חד, כמו סכין שנכנסת ומסתובבת בלב, בבטן, בכל הגוף,הראש כאילו מאיים להתפוצץ, מפסיקה לנשום, מחפשת חלון, בחוץ גשם, מתיישבת בניסיון להסדיר נשימה, מתקשה, ילדים מגיעים לדבר איתי, עונה בקושי רב, מבקשת מהבנות שישלטו על האירוע לכמה רגעים, קמה מתפקדת על אוטומט, היום נגמר ואני כאילו נגמרת איתו, מגיעה הביתה נכנסת למיטה עד למחרת, מנסה לאגור כוחות, למחרת חוזרת לגן".

"שוב רואה שחור"

"לאט, לאט כאילו מסתגלת למצב החדש, אומרת לעצמי, 'הנדסה זה בסדר, הם מגיעים לטהר שטחים מפצצות לאחר שטיהרו עבורם את השטח ממחבלים'", ממשיכה דורית. "שומעת חדשות, נ"ט נורה על נמר"ה שמונה חיילים של חיל הנדסה הרוגים, אגמי הייתה בבית באותו יום, אלו היו חבריה לפלוגה, כאב גדול, אימה. יום אחר מקבלת טלפון, שמעת מאגם? לא, למה? הודיעו שפארמדיקית נפצעה. שוב בגן, שוב מפסיקה לנשום, שוב רואה שחור, מנסה לברר, טלפון נוסף, הפצועה מג'נין, אין הקלה!".

"הודעה בקבוצת הורים על ירי צלף, אירוע קשה, חייל נפצע. ב-7.7 הודעה על ירי נ"ט שפגע בכמה כלים, רס"ן ג'לאא איברהים נפל בקרב. ג'לאא ז"ל היה המ"פ הקרוב והאהוב של אגמי, בשבת שלפני היא סיפרה על טוב ליבו, כמה הוא עוזר ושומר עליה, כמה עצוב. באותו יום לא ידענו היכן היא, הסתבר לנו מאוחר יותר שהיא הייתה עם גבעתי. הכאב, הצער העמוק, החרדות והפחדים הם לצערנו חלק מחיינו בתקופה זו".

"לפני יומיים הלך לעולמו סרן אריאל טופז, הוא נפצע אנוש בפיגוע דריסה ליד צריפין כאשר הלך לבדיקת אזניים, אריאלי ז"ל גדל עם הבנות, קסם של ילד, חייכן, טוב לב, ילד מתנה. בכל יום התפללתי, הדלקתי נרות, ביקשתי, הלב נשבר. אגם צלצלה ואמרה לי, אמא את רואה זה יכול להיות בכל מקום. כן, התחושה היא של אובדן שליטה, מנהרה חשוכה ללא סוף. אגמי כרגע נמצאת עם חיילי גבעתי, בפעמים האחרונות שהצליחה לצלצל אמרה לנו שהכל בסדר ורגע אחרי הודיעה שלרוב הם בהתקפות לכן אין לה יכולת ליצור קשר. רק השבוע טיפלה בפצועים מבינהם קשים, תקופה מאתגרת, ללא שינה רציפה, ללא נשימה סדירה. איזו ילדה אני אקבל בסוף המלחמה?". את הפוסט חתמה דורית עם מילות השיר של יהודה פוליקר "איך קוראים לאהבה שלי?".