גל גדות שיקרה? תעשו לנו טובה, בואו נתקדם

אמ;לק: גל גדות, הכוכבת ההוליוודית הכי גדולה שלנו, עוררה סערה כשהגיעה לטקס גלובוס הזהב ללא סיכת החטופים, והתגובות לא איחרו לבוא – מאופירה אסייג ועד להודעה חדשה.

>> אחרי 20 שנה: הבשורה המרגשת של אפרת גוש

ערב לפני הטקס, גדות העלתה פוסט באינסטגרם ל-108 מיליון העוקבים והעוקבות שלה, שעסק בסרטון של התצפיתנית החטופה לירי אלבג. גדות גם ניסחה את הפוסט בעברית, צעד שאינו מובן מאליו. כדי להרגיע את הרוחות, מטעמה של גדות נמסר כי לענוד סיכות עם סממנים פוליטיים היא הפרה של כללי הטקס, ולכן גל לא ענדה את סיכת החטופים. הבוקר, גדות שוב עלתה לכותרות כיוון שיצאה הבהרה מטעם גלובוס הזהב כי "לא נאסר לענוד סיכות משום סוג". 

אז קודם כל, נגיד את הברור מאליו, אם גל שיקרה זה מבאס. לשקר זה לא קול. נכון שגדות יכולה הייתה להגיד שהיא לא חייבת לאף אחד הסבר על בחירותיה האישיות, נכון שהיא יכולה הייתה לא להגיב בכלל. יש דברים שהיא יכולה הייתה לעשות אחרת. אבל אני רוצה להתעכב רגע על זה: מתחילת המלחמה גל עושה עבודה מופתית בהעלאת המודעות לחטופים ולחטופות ובהסברה עולמית מעוררת השראה וחשובה מאין כמוה. לא רק שההסברה שלה יכולה לפגוע לה בקריירה (אם היא לא כבר פגעה), אבל לא ראיתי אף אחד מהנציגים שלנו – שזו עבודתם – טורח לעשות משהו בנידון. להפך. ראיתן לאחרונה מה קורה בכנסת ישראל בכל הנוגע ליחס למשפחות החטופים: הביזוי, ה"תקצרי כי חזרת על עצמך", לאסור על עינב צנגאוקר כניסה לכנסת, ניסים ואטורי מזלזל בשורדת הטבח נירה שפק – "האם למחוא לה כפיים?" – אלו פני הכנסת שלנו. 

 אז נכון, הסולידריות שצריך להראות למשפחות החטופים היא ראשונה במעלה, ולכולנו יש אחריות חברתיות להפגין אותה. אבל לסמל הזה אמורה להיות משמעות ולצערי, הסמל הכואב הזה עבר הזנייה והתמסחרות על חשבון משפחות החטופים. זוכרות שסמל החטופים כיכב בחנוכה האחרון על סופגנייה? תוכלו למצוא אותו גם על גלידה ברשת מסחרית מובילה, אם תחפשו טוב. 

והכי מקומם, תוכלו גם לראות את סיכת החטופים על הדש של הפוליטיקאים והפוליטיקאיות שלנו שעונדים אותה באופן קבוע בכל נאום וראיון, ועדיין, מדובר באותם אנשים שמסכלים את העסקה ומונעים באופן ישיר את השבת החטופים והחטופות. הם אלו שמלבים ומעודדים את היחס הנוראי למשפחות, שמזלזלים בהם והגרוע מכל – עדיין לא עשו הכל כדי להחזיר אותם הביתה. אבל העיקר שיש להם סיכה צהובה על הדש, כן?

גם בלי היכרות אישית עם גדות אפשר להניח שהיא בעלת מצפון בסיסי ושנושא החטופים קרוב לליבה, כפי שמעידה העשייה הרבה שלה עד כה. בכל אופן, היא לא העניין. אנחנו מזמן כבר לא סומכות על האנשים שאחראים על הביטחון ועל הרווחה שלנו. אנחנו חיות בצונאמי שמתגבר מדי יום, ואין יום שלא קורה בו משהו נורא או מכעיס שמלבה את השיח. רק אתמול אותו ואטורי האשים את יאיר גולן – אלוף לשעבר שהציל חיי אדם בשבעה באוקטובר – בקונספירציה כי אותו גולן "בגד" בשבעה באוקטובר. 

יש לנו פה מספיק מלחמות להילחם, ומלחמה אחת שצריכה להסתיים. מסתובבים פה מספיק אנשים מסוכנים שמחריבים לנו את המדינה. גל גדות היא לא אחת מהם. לנסות להגיע לחקר האמת – האם מותר סיכה או לא סיכה – זה אולי מעניין ברמה הרכילותית, אבל כאמור, זה לא העניין. זה לא באמת פוש חדשותי ולא כתבה במהדורה. יש לנו קרבות גדולים יותר לעשות – עד שכולם וכולן יחזרו הביתה.