ג'ינג'ית עם אופי

יובל שרף נולדה בתל אביב, ובגיל 12 עברה עם משפחתה לאבן יהודה. הרומן שלה עם המשחק החל כשלמדה במגמת תיאטרון בהדסים, אבל אז היא היתה ילדה ביישנית ומופנמת, והוריה לא האמינו שתבחר במקצוע כל כך חושפני.

בגיל 16 הגיעה בעקבות חברה מבית הספר לסוכנות 'רוברטו', והסוכנות ייצגה אותה במשך כארבע שנים. היא הופיעה בלא מעט פרסומות (סלקום, בורגר ראנץ', קליק ועוד), ולמרות הקשיים אהבה את העצמאות שהדוגמנות נתנה לה. מצאנו זמן בין עיסוקיה הרבים לשיחת בנות על דוגמנות, על משחק, וכמובן על דיאטה ועל זוגיות.

מתי ידעת שאת רוצה להיות שחקנית?
"כשהייתי בתיכון המשחק מאוד בער בי, וככל שהתבגרתי הביטחון שלי עלה והעזתי להגיד שזה מה שאני רוצה".

אהבת לדגמן?
"בדיעבד, כשאני חושבת על זה, לא אהבתי את ההתמקדות במראה שלי, כי היא הפכה אותי לחלשה ולחסרת ביטחון עם נטייה להרס עצמי. הכל מופנה לצורה החיצונית, ושום דבר מעבר לזה לא חשוב. באותה תקופה הדוגמנות גרמה לי להרגיש שאם לא הייתי יפה לא הייתי שווה כלום".

הדוגמנות עזרה לך בקריירה?
"מאוד. אני רגילה לעשות אודישנים מגיל 15, וזה אחד הדברים הכי קשים שיש, כי זו סיטואציה לא טבעית בגלל החשיפה. הרבה אנשים לא מצליחים לבטא את עצמם ברגע האמת. השתפשפתי בהמון אודישנים וקיבלתי ים של תשובות שליליות. למדתי להתמודד איתן, ולמרות שהיתה תקופה שחשבתי שאני לא שווה כלום, הבנתי שלתשובות השליליות אין קשר ליופי או לאישיות שלי אלא פשוט לכך שאני לא מתאימה לתפקיד. הכרתי את התעשייה ונהייתי עצמאית מהר מאוד".



בין הקולנוע לתיאטרון

את הצבא היא העבירה בדובר צה"ל, ותוך כדי נרשמה למכינה בניסן נתיב. כשהשתחררה החלה ללמוד משחק. הלימודים היו מבחינתה ההחלטה הכי נכונה בחיים שלה, והיא מספרת שזו הייתה עבורה תקופת פריחה מקצועית ואישית. "הרחבתי את היכולות שלי, את הידע ואת הניסיון, ולא הייתי משנה כלום. קיבלתי שם כלים ובגרות שלא הייתי משיגה בדרך אחרת".

בזמן המכינה הגישה יובל תוכנית בערוץ 24, ובסוף שנה ב' קיבלה את התפקיד המשמעותי הראשון שלה בסרט "איים אבודים" של רשף לוי (שזיכה אותה במועמדות לפרס אופיר כשחקנית המשנה הטובה ביותר). בסוף שנה ג' היא השתתפה בסדרה "סרוגים" עם אוהד קנולר, טלי שרון ויעל שרוני, ומאז הספיקה לשחק בסדרת הטלוויזיה "האמת העירומה" ולהופיע בתיאטרון.

איך זכורה לך חווית הצילומים לסרט?
"העבודה על הסרט הייתה מדהימה. עבדתי עם אורלי זילברשץ ועם שמיל בן ארי, שנמצאים בעולם המשחק כבר שנים, ולמדתי מהם המון. אושרי כהן ומיכאל מושונוב ועופר שכטר היו פרטנרים מדהימים וחברים מאוד תומכים. היה כיף. זו הייתה הופעת המשחק הראשונה שלי בקולנוע, ולמרות האינטנסיביות והצורך לדלג בין לימודים ועבודה, לא יכולתי לחלום על התחלה טובה יותר".

איך את מתכוננת להצגה ולצילומים?
"ביום שיש לי הצגה אני מכונסת בעצמי ומשתדלת להיות בשקט ולחשוב. לעומת זאת בסט של סרט יש כל הזמן אקשן. אני קמה מוקדם בבוקר והכל עובר נורא מהר, חוץ מהזמן שצריך לחכות בין סצנה לסצנה. אלה שני דברים שונים לגמרי, אבל בשניהם אני צריכה לתת 100 אחוז מעצמי ולבוא ממקום של התמסרות".

עירומה על הבמה

בסדרה הקומית-אירוטית-טראשית "חשיפה", ששודרה ב-yes, גילמה יובל סטודנטית לתקשורת שנאלצת לעבוד לפרנסתה כמלצרית במועדון חשפנות. היו גישושים לגבי עירום חלקי אבל יובל העדיפה לסרב, ונותרה לבושה. מאז עברו כמה שנים, וכיום היא מופיעה כמעט כל ערב בעירום מלא אך בנסיבות אחרות לגמרי, בהפקה מכובדת של בית לסין למחזה אקווס. יובל משחקת את ג'יל, נערה המנסה לחזר אחרי אלן (דן שפירא), הגיבור הראשי, ומלבד עירום יש בתפקיד גם הרבה אינטימיות.

למה ב"חשיפה" לא הסכמת לעירום והיום כן?
"לא אמרתי שאני לא מסכימה לעירום באופן גורף. אמרתי שאם העירום יהיה חלק מהתפקיד אני אסכים, תלוי בדמות, בתפקיד ובמחזה. באקווס ניסינו לעשות את הסצנה בצורה הכי עדינה ואסתטית שיש ואני חושבת שהצלחנו, ולא ממש רואים עירום. במקרה הזה העירום משרת את הסיפור, ואם הסצנה לא היתה, לא היה בסיס למחזה".

איך הרגשת בפעם הראשונה שהתפשטת על הבמה?
"הפעם הראשונה תמיד מביכה וקשה כי זו חשיפה עצומה, אבל היום זה נראה לי הכי טבעי ונוח, ואני מאוד שלמה עם זה. אפילו כיף לי להיות ברגע הזה עד הסוף, רגשית ונפשית. אני מנסה להתרכז רק בדן ולא לחשוב על מה אנשים חושבים, למרות שלפעמים יש לחשושים מהקהל".

חוץ מהעירום יש באקווס גם נשיקה שהיא לא פחות אינטימית.
"אם לא יותר. הרבה יותר קשה לעשות מונולוג טוב מאשר להתפשט, כי מצב רגשי של מונולוג דורש הרבה יותר ריכוז, מיומנות והתמסרות לבמה, לטקסט ולפרטנר. קל מאוד להתפשט ברגע שעוברים את המחסום הרגשי הראשוני".

במקביל לתיאטרון, יובל נצפתה גם בערוץ 10, בסדרה "האמת העירומה". הסדרה מספרת את סיפורה של הגר, טינאייג'רית שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, דרך העיניים של חבריה ושל בני משפחתה, ומתרחשת כולה בלוקיישן אחד, חדר החקירות. הקאסט כולל את טובי השחקנים בארץ – יבגניה דודינה, יורם חטב, ליאור אשכנזי, נתן רביץ ועוד.

ב"האמת העירומה" את משחקת את נעמה, ילדה רעה ומוזרה. מה זה עושה לך?
"נעמה היא בת 17 מרדנית שכל החיים נאלצה לשרוד ולהילחם על אהבה. הפאה, הקעקועים והפירסינג זורקים אותי למשהו אחר, והמאפרת תמיד אומרת שברגע שאני חובשת את הפאה אני נהיית אחרת. אהבתי את הדמות מאוד וכיף לי איתה, אולי בגלל שהפאה היא כמו מסכה. נעמה מאפשרת לי לבחון הרבה גבולות".

"שלומי הוא מתנה בשבילי"

יובל אמנם מתמקדת בעשייה המקצועית, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשנתיים האחרונות היא יוצאת עם שלומי שבן, זמר ומלחין מוערך בזכות עצמו. מפעם לפעם הם מופיעים במדורי הרכילות, אבל רוב הזמן מצליחים לגרום לתקשורת להתייחס אליהם כאל אנשי מקצוע, ופחות להתמקד בחייהם הפרטיים. כצפוי, יובל מסרבת לדון בנושא ומשחררת מעט מאוד פרטים.

איך אתם מסתדרים אחד עם הכוכבוּת של השני?
"לכל אחד מאיתנו יש את העולם שלו ומעבר לזה יש לנו את הזוגיות שלנו ביחד, שהיא מאוד טובה, בריאה, מפרגנת ותומכת. יש לנו אהבה גדולה".

מה מושך אותך בגברים בכלל?
"כריזמה, הומור, כישרון וטוב לב".

ולשלומי יש את כולם?
"כן".

מה את הכי אוהבת בו?
"שהוא חבר שלי. לא, סתם, שהוא באמת נשמה טובה. שלומי הוא מתנה בשבילי ואני מודה לאלוהים שיש לי אותו".

השירים של שלומי לא מעוררים ביובל חשק לפצוח בזמר, אבל היא לא שוללת את האפשרות וכבר השתתפה במחזמר במסגרת הלימודים. על פרויקט משותף אין מה לדבר מבחינתה, אבל הרי אף פעם אי אפשר לדעת.



משתדלת לאכול באופן מאוזן

עולם הזוהר דורש מהכוכבות (וגם מהכוכבים) שלו לשמור על פיגורה דקיקה. הג'ינג'ית היפהפייה מודה שבעבר גם לה היו הפרעות אכילה אך היא הצליחה להתגבר עליהן, וכיום היא מתנהלת בנינוחות יחסית בכל הקשור לתזונה.

איך את שומרת על הגזרה?
"מי אמר שאני שומרת עליה…? אני עושה הרבה פילאטיס רצפה ומכשירים, לפחות שלוש פעמים בשבוע. חוץ מזה אני רוכבת על אופניים, זה כלי התחבורה שלי בעיר".

מה את אוכלת?
"אני מאוד אוהבת לאכול אבל מתאפקת. יש תקופות שאני אוכלת יותר ויש תקופות שפחות, אבל אני משתדלת לאכול שלוש ארוחות ביום".

ובימי צילום?
"בימי צילום כל הזמן טוחנים כריכים, פירות וקרואסונים. יש אמנם ארוחות בוקר וצהריים, אבל בין לבין מחכים ואוכלים. זו באמת בעיה".

יש דברים שאת אוהבת לאכול אבל נמנעת מהם?
"אני לא ארד על מגש פיצה או חבילת שוקולד. בתקופת התיכון מאוד שמרתי וזה הגיע לדרגה של הפרעת אכילה, אבל היום אני משתדלת לאכול באופן מאוזן. רוב הזמן שלומי ואני אוכלים בחוץ כי אין לנו זמן לבשל".

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"אני לא כל כך מבינה בהגדרות אבל כנראה שקז'ואל יתאים. בקיץ אני אוהבת שמלות וכפכפים, ובחורף סווטשירטים וסניקרס. אני מעדיפה בעיקר בגדים נוחים ורחבים, לא משיקולי גזרה אלא פשוט כי כך נוח לי יותר".

את מתחזקת סטייליסט?
"לא. אני סומכת על הטעם האישי שלי".

חולשה לשופינג?
"יש, מאוד. אני מאוד אוהבת נעליים ויש לי המון, אבל מוצאת את עצמי נצמדת לזוג אחד או לג'ינס אחד".

מה את מאחלת לעצמך?
"לקום כל בוקר לעשייה, ולא משנה באיזה מדיום".

 

מתוך: מגזין COSMOPOLITAN

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה