עכשיו זה רשמי: גברים נהנים לטפל בילדים. מה לגבי הנשים?
מחקר חדש מוכיח שאבות נהנים לטפל בילדים יותר מאימהות, מה עומד מאחורי זה ולמה הם לא עושים את זה יותר?
נסיעה זוחלת בפקק עם שלושה ילדים נרגנים מאחורה, תחנונים אינסופיים ללכת למקלחת והתארגנות בוקר מורטת עצבים – אנחנו מכירות יותר מדי טוב את הרגעים הנפיצים האלה במהלך היום שבהם מפלס הסטרס בשיאו. אבל האם השותפים שלנו לחיים שותפים גם הם לאותן תחושות? לא בטוח.
>> והאם אנה ארונוב מתכננת להיות אמא בקרוב?
סקר שנערך על ידי קבוצת הופ! בשיתוף קרן ברנרד ון ליר ויחידת המחקר של מט"ח מצא שאבות הפגינו הרבה יותר רגשות חיוביים (כמו הנאה, גאווה וסיפוק) מאשר הנשים בסיטואציות כמו השכבות לשינה, רגעי הסידורים מחוץ לבית או רגעי ההתארגנות בבוקר.
הסקר נערך בתור מחקר מקדים לפרויקט חדש של הופ! כדי לזהות את הנושאים המרכזיים שמטרידים את ההורים ביומיום. המשתתפים (כ-500 אימהות ואבות) התבקשו לתאר איך הם חווים את ההורות בכמה מרגעי השגרה שכולנו מתנסים בהם במהלך היום, ואילו רגשות (חיוביים ושליליים) הם מעוררים בהם. באופן כללי זמני ההירדמות בערב וזמני המטלות בבית אחר הצהריים זוהו כמאתגרים ביותר בקרב שני המינים (מעוררים תחושות כמו עייפות, לחץ ועצבנות), אבל מהממצאים עלו בהחלט גם הבדלים מגדריים.
כך למשל, 37 אחוז מהגברים אמרו שהם מרגישים הנאה ושמחה ברגעי ההתניידות ברכב או ברגל לעומת 27 אחוז מהנשים. בזמן ההתארגנות לשינה דיווחו 19 אחוז מהגברים על תחושה של גאווה לעומת 9 אחוזים מהאימהות, ו-41 אחוז מהגברים דיווחו על הנאה לעומת 31 אחוז מהנשים. "אפשר להסיק מכך שהאימהות אחראיות לרוב על תחזוקת הבית לעומת הגברים אשר מגיעים הביתה ונמצאים עם הילדים בלי לדאוג לכך", צוין במסקנות המחקר. "אצל הנשים שני העולמות מתערבבים, וכך גוברת התחושה השלילית בעוד אצל הגברים רגעים אלה צוינו לחיוב".
לדברי אלונה צירולניקוב מצוות המחקר במט"ח שהוביל את הפרויקט, בהחלט עלו מהסקר כמה ממצאים מפתיעים. "זה לא היה מפתיע שזמני ההשכבה וזמני ההרדמה בערב וגם זמני המטלות בבית נחשבו להכי מאתגרים", היא אומרת. "עם זאת, דווקא הופתענו מכך שבזמני הארוחות וגם בזמני הנסיעות באוטו או ההליכה ברגל עלו בסך הכול רגשות חיוביים והם נתפסו על ידי ההורים כזמנים פוטנציאליים לפעילות משותפת".
ומה לגבי ההבדלים שנמצאו בין האימהות והאבות? איך אפשר להסביר אותם?
"הממצאים האלה לא היו מפתיעים במיוחד", היא אומרת. "הכול עניין של מינון. זה נראה לנו הגיוני בהתחשב במבנה החברה הישראלית שבה אימהות גם עובדות במשרה מלאה אבל גם נמצאות יותר עם הילדים בבית שהן יחושו תחושות כאלה יותר מהאבות".
"האימהות עושות את זה בתדירות גבוהה אז טבעי שהן חושבות על זה יותר", מוסיפה ד"ר טל המשען שפיגל, פסיכולוגית תעסוקית וחברה בצוות המחקר. "אם אני צריכה להוציא את הילדים פעם בשבוע או ארבע פעמים בשבוע, אז ברור שיש הבדל ברמת האנרגיות שיש לי ומה שאני יכולה לעשות איתם".
עם זאת, שתיהן מדווחות כי דווקא הופתעו לטובה מחלוקת הזמן בין המינים שמתקרבת להיות שוויונית יותר. "מיפינו את כל היום ושאלנו אימהות ואבות מי עושה מה, ובאופן יחסי מצאנו שאבות דווקא נמצאים לצד האימהות ושהם חלק מכל שגרת היום", אומרת צירולניקוב. "הבשורה היא שלצד זה שאימהות מבלות יותר עם הילדים, האבות כבר נמצאים שם יותר ויותר. אפשר לראות בפילוח בין כמות המשיבים שזה בהחלט בדרך לשם" .
את התוצאות של הסקר תרגמו בהופ! לפרויקט בשם "רגעי קסם" שכולל סדרת דוקו-דרמה שמלווה מגוון משפחות בזמני השגרה שלהן, וסדרת סרטוני מידע קצרים עם המלצות של מומחים בתחומים שונים. הרעיון הוא להציע להורים כלים פשוטים להפוך את רגעי השגרה האלה על פניהם לזמנים מהנים ומקרבים.
"מחקרים כאלה ידועים מהעולם, והיה חשוב לנו להבין מה קורה בארץ", מסבירה דניאלה בן עטר, נציגת קרן ברנרד ון ליר בישראל. "אנחנו יודעים שמצד אחד ההורה הוא הגורם הכי משמעותי בהתפתחות הילד, אבל מצד שני ההורים היום מאוד עסוקים וקשה לצפות מהם להגיע להדרכות הורים ולהנחיית קבוצות. מהמחקר עולה שהרבה מההורות שמשפיעה יכולה לקרות תוך כדי הרגעים היומיומיים".
למה בעצם הרגעים האלה כל כך מלחיצים את ההורים?
"הילדים מתנהלים בקצב שלהם", אומרת בן עטר. "ויש את העולם שאומר שצריך לפעול עכשיו. קצב העולם כיום לא בהכרח תואם את הקצב של הילד המתפתח. אבל דווקא הרגעים האלה מספקים הזדמנות. אם אני נוסעת באוטו כל בוקר, אז אפשר להיות בעצבים, אבל ניידות זו הזדמנות מצוינת, ואם הולכים ברגל, אפשר לדבר על דברים, להצביע וללמד, וככה נוצרת חוויה אחרת לכולם. אפשר לשבת בארוחת ערב סתם או לדבר על צורות, מסרים, חוויות ורגשות".
לפי בן עטר, לא צריך לפנות "זמן איכות" מיוחד אלא ליצור אותו תוך כדי. "המוח של הילד לא מתפתח ממסכים או מצעצועים מתוחכמים. צריך את ההורה ואת האינטראקציה", היא אומרת. "ככל שמגדילים את האינטראקציה, זה מפתח את הילד, אפילו קריטי עבורו, וגם תורם מאוד ל-well being של ההורה".
"מצאנו שההורים בישראל מודעים לחשיבות הגיל הרך ולתפקיד שלהם, וזה מאד חיובי כי לא צריך לשכנע או לשנות אמונות", מוסיפה צירולניקוב. "הבעיה היא שפשוט חסרים להם רעיונות מה לעשות עם הילדים בזמנים המשותפים האלה ואילו פעילויות לבצע, ועל הצורך הזה עונה הפרויקט".