בר כהן מזועזעת: "לא מאמינה שנשים ואימהות מסוגלות לכתוב דברים כאלה"

אתמול (שבת) הלב שלנו החסיר פעימות רבות עם שחרור הסרטון של מתן צנגאוקר מהשבי, בנה של עינב צנגאוקר שנלחמת עליו כמו לביאה אמיתית מאז שנחטף מביתו בניר עוז בשבעה באוקטובר. באופן תמוה ומכעיס, במקום לתמוך בה ולחבק אותה, יש לא מעט אנשים במדינה שבוחרים להפיץ עליה רעל ולכתוב עליה דברי נאצה. מה שעוד יותר לא נתפס, זה שחלק מהאנשים האלה הן נשים, חלקן אימהות בעצמן – כפי שכותבת יוצאת "האח הגדול" ואושיית הרשת בר כהן.

>> מהאמבטיה של היטלר ל"ווג": הגיע לאישה המדהימה הזו שיעשו עליה סרט

בסטורי שהעלתה כהן ביממה האחרונה, היא כותבת בשאט נפש: "קוראת תגובות על האימא המסכנה הזו שהבן שלה נמק בעזה, ולא מאמינה שנשים ואימהות מסוגלות לכתוב עליה דברים כאלה שליליים. מה זה משנה בכלל מה היא אומרת על הממשלה, על ביבי? איך אפשר לשנוא אותה? איך אפשר לרדת עליה? כל החיים שלה, הלב שלה הבן שלה שהיא ילדה וגידלה בעזה מעל שנה!".

"מעניין אותי אם כל המגיבות היו במקומה, אם הן היו שותקות ומחבקות את הממשלה", כותבת כהן בכעס, "צביעות לשמה! די, אני כבר לא יכולה לקרוא כמה מבזים אימא שעוברת גיהנום עלי אדמות. איפה מידת הרחמים? אבל אם הוא היה מת, היו מגיבים בלב שבור".

"היא נלחמת על הבן שלה והיא לביאה!", ממשיכה כהן, "מה אתם רוצים לעזאזל, למי היא תפנה? על מי היא תכעס? תשב בשקט? הבן שלה מעל שנה בעזה בזמן שאנחנו טסים לפריז, יאללה מי שאין לו משהו טוב להגיד שישתוק כבר! תפחדו מאלוקים!".

כולנו תקווה שבקרוב עינב ומתן צנגאוקר יזכו להתחבק ולהתחיל לשקם את הריסות חייהם. 100 חטופות וחטופים נותרו בשבי, וסיכויי ההישרדות של מי שעדיין בחיים הולכים ואוזלים מדקה לדקה. לא תהיה לנו תקומה אם הם לא יחזרו, זה הדבר הכי חשוב, ובקלות כל אחת מאיתנו הייתה יכולה להיות במקומם או במקום המשפחות שלהם. זאת החובה שלנו, כבנות אדם, לתמוך במשפחות החטופים, ולזעוק יחד להחזרתם הביתה עוד היום.