בעיות בדרך

זיהומים בדרכי השתן מהווים תופעה שכיחה יחסית בגיל הילדות (כארבעה אחוזים מהילדים), ורק בחלק קטן מהמקרים מהווים רמז להפרעות כלייתיות קשות. ההתייחסות לזיהום בגיל הילדות דורשת אבחנה מדויקת, בירור וטיפול בהתאם. שכיחות הזיהומים בדרכי השתן זהה בבנים ובנות בגיל הינקות, ובהמשך התופעה שכיחה פי שלושה אצל בנות.

התלונות האופייניות לזיהום בדרכי השתן הן: חום, עייפות, כאבי בטן ומותן, חוסר תיאבון והקאות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, צריבה במתן שתן, טפטוף שתן, הרטבה ביום או בלילה, שתן בעל ריח לא טוב, דם בשתן, ייתכנו גם בחילות, הקאות ושלשולים.

הסימפטומים לזיהום בגילאים השונים

גיל 0-2 חודשים: לרוב לא ניתן לשייך סימנים ספציפיים למערכת השתן בגיל זה. הסימן הקלאסי הוא חום, אך בחלק מהמקרים לא תחול עלייה בחום אלא אי שקט או הקאות. סימן אחר יכול להיות צהבת ממושכת על רקע לא ברור.

עד גיל שנתיים: גם בגיל זה לדלקות השתן אין סימנים מובהקים. לרוב מדובר בחום גבוה, לעיתים הקאות או יציאות רכות מהרגיל, בחלק מהמקרים אי שקט או כאבי בטן בזמן מתן שתן. לעיתים השתן מדיף ריח רע מהרגיל.

גיל שנתיים עד חמש: הילד יעביר מסר של כאב בבטן, במותניים או באזור המפשעה. פניות תכופות ודחופות במתן שתן או בריחת שתן, כאב או צריבה בזמן מתן שתן.

גיל חמש ומעלה: אבחנה של דלקות דרכי שתן בגילים אלה קלה יותר, אך לעיתים צורת הופעתן שונה מהמצופה. למשל, ככאב גב או כאבי בטן ללא צריבה או שינוי בהרגלי מתן השתן.

הבדיקה

הבדיקה הראשונה היא בדיקת סקר פשוטה המתבצעת על ידי טבילת מקלון בשתן. תרבית שתן היא הבדיקה היעילה והאמינה ביותר להוכחת דלקת בדרכי השתן. הבדיקה נשלחת למעבדה מרכזית שבה מנסים לגדל ולזהות חיידק. בדרך כלל תשובת התרבית הסופית מתקבלת תוך שלושה ימים מיום זריעת החיידק במעבדה. נוכחות תאי דלקת לבנים עם ניטריטים (תוצר פרוק של חיידק) מהווה רמז להימצאות דלקת בדרכי השתן. בתינוקות נבדק השתן באמצעות קטטר, אין להסתמך על תרבית שתן שנלקחה בשיטה אחרת. בילדים גדולים יותר, לאחר ניקוי האזור, נבדק שתן מאמצע זרם השתנה.

למה זה קורה?

הזיהום בדרכי השתן מתפתח כאשר חיידק חודר לתוך מערכת השתן ומתחיל להתרבות בתוכה. לעיתים רחוקות, ובעיקר אצל ילודים, החיידק מגיע למערכת השתן דרך הדם, אך לרוב מקורו מהצואה והוא מטפס במעלה מערכת השתן. זיהום בדרכי השתן אינו מדבק. במצב תקין, כל מערכת השתן מהשופכה עד הכליות אמורה להיות סטרילית לחלוטין, כלומר נטולת חיידקים. גורמים המסייעים לזיהומים הם מומים מולדים בדרכי השתן, כמו חסימות בדרכי השתן, עצירות, הרגלי התרוקנות לקויים, קטטר קבוע ואבנים בדרכי השתן.

ישנם שני סוגי זיהומים בדרכי השתן: זיהום בדרכי השתן התחתונות – זיהום של החלק התחתון בדרכי השתן, הכולל את שלפוחית השתן (ציסטיטיס) והשופכה (אורתריטיס). לרוב, זיהומים אלה אינם מלווים בחום ואינם פוגעים בכליה.

זיהומים בדרכי השתן העליונות – זיהום של החלק העליון בדרכי השתן, הכולל את הכליות והשופכנים. זיהום של הכליות נקרא פיאלונפריטיס. זיהומים בדרכי השתן העליונות נחשבים למסוכנים יותר בשל האפשרות לגרימת נזק לכליות.

הרגלי היגיינה נכונים יכולים למנוע את הזיהום. אילוסטרציה: Raia, shutterstock

הטיפול בזיהום

1. טיפול אנטיביוטי: בילודים ולעיתים בתינוקות מקובל לטפל תחילה באנטיביוטיקה תוך-ורידית ולסיים את הטיפול באנטיביוטיקה דרך הפה. בילדים גדולים יותר ניתן לטפל באנטיביוטיקה דרך הפה בלבד. משך הטיפול כעשרה ימים, בהתאם לתחלואה, לממצאים הנלווים ולהוראת רופא. חשוב לקבל טיפול בדלקת בדרכי השתן וכן למנוע זיהומים חוזרים לאור הסיכון בנזק שאריתי לכליות. מצב זה עלול להתבטא בהצטלקות בלתי הפיכה במוקדים בכליה, ביתר לחץ דם ולעיתים נדירות אף בהתפתחות אי ספיקת כליות.

2. טיפול מונע: בילדים עם זיהומים חוזרים בדרכי השתן או בעיות אנטומיות מולדות כמו רפלוקס כלייתי (חזרה של השתן מהשלפוחית לכיוון הכליה), מקובל לטפל באנטיביוטיקה מונעת, פעם ביום, לתקופה מסוימת, בתקווה שהתדירות של הזיהומים תפחת. קיימת מחלוקת בין הרופאים לגבי יעילות הטיפול המונע לאור הצורך בטיפול יומי ממושך. רבים נוטים להפסיק את הטיפול המונע לאחר גיל הגמילה מחיתולים, שכן בשלב הזה הפעוט לרוב מתבטא היטב, ויכול לדווח על סימפטומים כמו צריבה וטפטוף. בהתאם, ההורים פונים לרופא ומטפלים בכל זיהום בנפרד.

3. טיפול כירורגי: בילדים עם מומים מולדים בדרכי השתן וזיהומים חוזרים יש מקום לשקול תיקון ניתוחי כטיפול מונע.

4. טיפול התנהגותי: במקביל יש לטפל בבעיות בהרגלי השתנה, כמו הימנעות מללכת לשירותים בזמן משחק או בגן/בבית הספר. הרגלי היגיינה נכונים, כמו ניגוב צואה בכיוון הנגדי לפתח השתן, יכולים לעזור במניעת זיהומים חוזרים בילדים בגיל הגמילה.

טיפולים ביתיים בדלקות בדרכי השתן: במצב של דלקת בדרכי השתן חשוב להקפיד על שתייה מרובה של מים כדי "לנקות את המערכת". אכילת צנוניות ושתיית מיץ חמוציות יסייעו לניקוי דרכי השתן ולריפוי הדלקת. שתיית מים מורתחים עם הצמחים פטרוזיליה, לואיזה, שומר וסרפד, יכולה אף היא לעזור.

הפן ההוליסטי: טיפול הומיאופתי

פעוטות וילדים (בעיקר ילדות) נוטים לפתח זיהומים חוזרים ונשנים בשלפוחית ובדרכי השתן, ומגיעים לטיפול הומיאופתי לאחר נטילת אנטיביוטיקה טיפולית ומניעתית לאורך זמן ממושך.

הבעייתיות: הטיפול הקונבנציונלי לדלקות בדרכי השתן הוא אנטיביוטי, וככזה הוא בעייתי, מכיוון ששימוש חוזר באנטיביוטיקה גורם להתפתחות עמידות חיידקים ולפלורה בלתי מאוזנת (חיסול החיידקים הטובים שאמורים להגן על האזור), דבר הגורם לפטרת (קנדידה ואחרות) בנרתיק.

טיפול מותאם אישית: תהליך הריפוי ההומיאופתי של דלקת בדרכי השתן הוא תוצאה של התאמה אינדיווידואלית, יסודית ומעמיקה של הכנה הומיאופתית לילד/ה. ההתאמה מתבצעת בהתייחס לסימפטומים הפיזיולוגיים הקיימים, וכן נלקחים בחשבון פרמטרים נוספים, כגון: טריגרים להופעת הדלקת, מה מקל ומה מחמיר, זמנים מסוימים או מחזוריות, התנהגות הילד/ה בזמן התקף ועוד. הרכיבים לטיפול מופקים מצמחים וממינרלים שונים הקיימים בטבע, העוברים תהליך מעבדתי מיוחד של דילול ופוטנטיזציה (תהליך בו ישנה העצמה של כוחות הריפוי של החומר) כדי להתאים את הטיפול לילדים ולתינוקות.

תהליך הריפוי: בתהליך הריפוי מתקיים שיקום של רקמת השלפוחית המודלקת, חיזוק מערכת החיסון המקומית והכללית ומתן פתרון שורשי למניעת חזרתן של הדלקות. הטיפול ההומיאופתי יעיל הן בזמן התקף אקוטי והן כאשר קיימת בעיה כרונית חוזרת ומושרשת. קיימות הכנות הומיאופתיות לדלקות שתן אקוטיות ולטיפול כרוני.

שלל דיונים ועיצות איך לעבור עם הילדים חורף בריא בפורום להיות הורים בתפוז