אז מה שיותר חשוב כרגע מהחיים עצמם הוא כדור חול?
יש דיונים שלמים סביב הסוגיה האם כדור החול שפגע בבן גביר בחוף הים היה קשיח או רך, צמרת המשטרה כולה עסוקה בכך והתקשורת נגררת אחריה. והחטופים, מה איתם? טור אישי של צופה מהצד שלא מצליחה לנשום בתוך המציאות ההזויה
בימים האחרונים אני מסתכלת על כל מה שקורה מסביבי כמו צופה מהצד. הלב היה רוצה להאמין שמה שיעסיק אותנו – או את מקבלי ההחלטות שלנו – הן העדויות הקשות על גופות החטופים ששבו אלינו בשבוע שעבר, תנאי החזקתם הבלתי אנושיים שנחשפו ביממה האחרונה והמלחמה הלא נגמרת שבחרה עבורנו הממשלה על פני עסקה.
>> המבט הזה: סרטון השבי של עדן ירושלמי חונק את הגרון
נראה שמה שמעסיק בעיקר את השר לביטחון לאומי ואת התקשורת הישראלית היא נועה גולדנברג בת ה-27, שזרקה חול על בן גביר בים. היום (שני) הוגש נגדה כתב אישום בגין תקיפת עובד ציבור והפרעה לשוטר. בנוסף, המשטרה ביקשה להאריך את התנאים המגבילים שהוטלו עליה, וכפי שצוין בעשרות הכתבות שקראתי על המקרה – היא אפילו עלולה לקבל עונש מאסר של שלוש שנים.
המקרה הזה הרעיד את האדמה. יש דיונים שלמים סביב הסוגיה האם כדור החול היה קשיח או רך, צמרת המשטרה כולה עסוקה בכך והתקשורת נגררת אחריה. ובינתיים, האיש שאמון על דאגה לביטחון הפנים שלנו, עסוק בעיקר בביטחונו. שלא תבינו לא נכון, אני נגד כל אלימות ואין שאלה על האם "מותר" או "אסור" לתקוף איש ציבור. אבל בתור צופה מהצד, ראיתי את המשטרה לא פעם ולא פעמיים תוקפת חברי כנסת אחרים, בהפגנות למשל. ראיתי גם עשרות מתפרעים בשדה תימן שהפגינו אלימות קשה כלפי חיילים ולא נעצרו מעולם. אפילו ראיתי שאתה, השר לביטחון לאומי, הורשעת ב-8 כתבי אישום מתוך למעלה מ-50 שהוגשו נגדך לאורך השנים – אחד מהם הוגש בגין הפרעה לשוטר.
את מסתכלת סביבך ומבינה שאת אישה שבורה וסביבך אנשים שבורים. את מדמיינת את כל ההרס והאובדן ומוצפת עד קצות האצבעות. את לא יכולה לנשום ואז המציאות מכה בך בתפארתה: מה שיותר חשוב כרגע מהחיים עצמם הוא כדור חול. קשיח או רך
אני צופה מהצד אבל מרגישה הכל. קשה ללב שלי להבין איך היום משקלו של ערך החיים הוא כמשקל נייר פרגמנט ברוח. העיניים של כרמל ועדן לא יוצאות לי מהראש, הרגליים עייפות מלהפגין, אך ביטחונו של בן גביר עדיין פותח את סדר היום.
אנחנו כמעט שנה במלחמה, שנה שבה המוות והכאב הם מה שמלווה אותנו מרגע שאנחנו פוקחות את העיניים בבוקר ונושמות אותם עד רגע לפני השינה. יש רגעים בהם את מסתכלת סביבך ומבינה שאת אישה שבורה וסביבך אנשים שבורים. את מדמיינת את כל ההרס והאובדן ומוצפת עד קצות האצבעות. יש רגעים כאלה, שאת לא יכולה לנשום ואז המציאות מכה בך בתפארתה: מה שיותר חשוב כרגע מהחיים עצמם הוא כדור חול. קשיח או רך.