במעלה הבוספורוס – ב'

החלום הרטוב של הטורקים

כקילומטר וחצי במעלה הבוספורוס משתרע הכפר אורטאקוי (Ortaköy). על שפת המים הקים הסולטאן עבד אל מג'יד הראשון בשנת 1854 את מסגד אורטאקוי, שגם אותו עיצב ניקוגוס באליאן. המסגד, שכיום נמצא ממש למרגלות גשר הבוספורוס, מרשים במיקומו וכן בעיצובו (מינרט שנראה כמחט מעודנת), המזכיר את סגנונות הבארוק והרוקוקו. כיום אורטאקוי הוא אזור בילויים מבוקש ויש בו גלריות, בוטיקים, ובתי קפה. זהו אחד המקומות הנעימים לשוטט בהם בשעת ערב.

עתה עוברת הסירה תחת גשר הבוספורוס העצום – גשר תלוי על כבלים, מתוח לאורך 1,560 מטרים (1,074 מטרים מפרידים בין מגדלי התמך), ברוחב 33 מטרים וחצי ובגובה 64 מטרים מעל הים. הגשר נחנך ב-30 בספטמבר 1973 וזה איננו תאריך מקרי, זוהי שנת היובל לייסוד הרפובליקה הטורקית. מספר שנים לאחר פתיחתו לא ענה הגשר העמוס על הצרכים ובשנת 1988 נחנך גשר נוסף, כשבעה ק"מ צפונה משם.



תושבי איסטנבול מנצלים את שעות הצהריים להירגעות ולמנוחה. יש שמוצאים זאת בדיג בנהר

הצד האסיאתי מאוסקודר וצפונה לאורך כשישה ק"מ מעוטר בווילות ובבתי קיץ. עבור הטורקים, לשתות תה במרפסת של יאלי (וילה גדולה הצמודה לגדת הבוספורוס) זהו חלום רטוב. מי שבבעלותו מרפסת עץ על גדות הבוספורוס הוא משועי העיר. רוב הווילות נבנו החל מהמאה ה-18. בגרסתן המקורית הן היו עשויות עץ ונצבעו בצבעים עזים. רבים מן הבתים האלה עדיין ניצבים לאורך הגדות. חלקם הורחב ונצבע מחדש אבל מה שחשוב הוא המיקום. ככל שווילה קרובה יותר למים כך היא יקרה יותר.

כמה מהבתים הוסבו לבתי מלון, אחרים לבתי קפה ולמסעדות בהם יכולים גם האנשים ה"רגילים" לשבת על המים ולהשקיף על תנועת כלי השיט הסואנת. אחדות מן הווילות משמשות עד היום אחוזות של המשפחות העשירות באיסטנבול. משפחת סבאנג'י למשל, אחת מהעשירות במדינה, מחזיקה שלושה בתי יאלי, שניים על הגדה האסיאתית ואחד על הגדה האירופית, שמשמש מוזיאון.

מעבר לגשר הבוספורוס בצד האסיאתי משתרעת העיירה ביילרביי
(Beylerbeyi). מצפון למעגן, שנבנה בשנת 1865, שוכן ארמון ביילרביי שתוכנן בסגנון הרוקוקו העות'מאני עבור הסולטאן עבד אל עזיז על ידי סארקיס באליאן, גם הוא ממשפחת האדריכלים הנודעת. כאן נהגו הסולטאנים לארח ראשי מדינות זרים כגון הקיסרית אז'ני מצרפת, אשתו של נפוליאון השלישי; הקיסר פרנץ יוזף מאוסטריה; השאח הפרסי נאסר א-דין והמלך אדוארד השמיני מאנגליה.

מצפון לעיירה מתנוסס על החוף מבנה גדול ששימש בית ספר ופנימייה צבאית. הוא נבנה בשנת 1800 במסגרת רפורמות צבאיות שערך הסולטאן דאז. הדלתה בין שני הגאיות היורדים אל המצר מן הגבעות המזרחיות זכתה לכינוי "המים המתוקים של אסיה", וזהו אתר נופש לתושבי העיר מהתקופה העות'מאנית ועד היום. גם כאן הוקם ארמון בסגנון רוקוקו מצועצע אשר שימש את הסולטאנים בבואם לנפוש.



שיט בין אסיה לאירופה

כשני ק"מ מצפון לגשר הבוספורוס מגיע המצר לעומקו המרבי ושם זרמי המים הם גם החזקים ביותר. הסירה תחלוף על פני ארנווטקוי (Arnavutköy), "כפר בני אלבניה" שבצד האירופי, ותשוט מול מפרץ בבק (Bebek).

במפרץ הגדול והיפה כפרים שבעבר נהנו משלוות הדיג וכיום משמשים עיירות בילוי סואנות ויפות. על רקע הגבעות הירוקות עומד בניין אוניברסיטת הבוספורוס, שנוסדה בשנת 1971 על שרידי קולג' מהמאה ה-19 שהקים מיסיונר אמריקני. למוסד זה הייתה השפעה רבה על כל תחומי החיים בטורקיה, ועם מוריו ובוגריו נמנו אנשים שהיו מעורים בחיי התרבות והפוליטיקה.

ביציאה ממפרץ בבק הולכות ומתקרבות שתי גדות הבוספורוס אל הנקודה הצרה ביותר. זהו המקום שנבחר בשנות ה-80 של המאה הקודמת כדי להקים בו את הגשר התלוי השני המחבר בין שתי היבשות – גשר פאתיח סולטן מחמט (Fatih Sultan Mehmet Köprüsü אוBoğaziçi Köprüsü). הגשר קרוי על שמו של מחמט השני, שאחר כך כונה "אל פאתיח" (ראו מסגרת), שזיהה את היתרון האסטרטגי של המקום מאות שנים קודם לכן.

בצד האסיאתי, כלומר ממזרח למצר, נראים שרידיה של מצודת אנאדולו (Anadolu Hisarı). המצודה הוקמה על ידי הסולטאן ביאזיד הראשון בשנת 1391, כאשר קונסטנטינופוליס עדיין נחשבה למעוז ביזנטי איתן, על מנת לאפשר מעבר ספינות עות'מאניות לאורך המצר.

כשני ק"מ מצפון לגשר אל פאתיח, עדיין בגדה האסיאתית, שוכנת העיירה קאנליג'ה (Kanlıca), המפורסמת ביוגורט המצוין שלה (כדאי מאוד לנסות ולטעום). אחריה מגיעים למפרץ גדול ובו העיירה פשהבאצ'ה (Paşabahçe). על החוף נמצא בית חרושת לזכוכית שזכה לפרסום עולמי בזכות טיב עבודות הזכוכית והקריסטל שיוצרו בו בתקופה העות'מאנית.

נמשיך להצפין אל תחנתה האחרונה של המעבורת בגדה האסיאתית – הכפר אנדולו קוואי (Anadolu Kavağı), היושב למרגלות מצודה ביזנטית קדומה. אם נפנה את מבטנו שמאלה אל אירופה (נחזור מעט אחורה), נבחין מצפון לגשר פאתיח בכפר אמירגאן (Emirgan) ובו גני צבעונים ובהם מאות זנים שונים של פרח הצבעוני.  



ברחובותיה של העיר איסטנבול הנושקים למצר, המשדרים קסם רב, אפשר למצוא טיפוסים מקומיים מעניינים וייחודיים רק לה

מצר הבוספורוס מגיע לרוחבו המרבי בקצה מפרץ טרביה (Tarabya), על אזור הגבעות הרחב. מכאן ועד הים השחור משתרע, בגדה האירופית, יער בלגרד (Belgrad Ormanı). המעיינות הנובעים ביער היו מקור המים העיקרי של העיר למן התקופה הביזנטית. בימיו של סולימן המפואר (המאה ה-16) נבנו מאגרים וסכרים, אמות ותעלות שהובילו את המים אל נקודת החלוקה המרכזית באזור טקסים (Taksim) בקצה רחוב איסטיקלל (Istiklal Caddesi), בחלק העליון של רובע גלטה.

צפונה משם נמצא כפר הדייגים רומלי קוואי (Rumeli Kavağı). זוהי התחנה האחרונה בנתיב המעבורת בגדה האירופית. הכפר נבנה למרגלות מצודה ביזנטית אל מול מצודת אנאדולו – שתי מצודות ביזנטיות ששמרו על המעבר הימי וגבו מסי מעבר, שבהמשך נפלו לידיו של מחמט הכובש. מכאן ועד לים השחור, מרחק ארבעה ק"מ, פזורים כפרי דייגים צבעוניים, שהתיירות הענפה והתפתחות אזורי הקניות והנופש עדיין לא הגיעה אליהם. התיישבות דלילה בנוף פראי שמובילה אותנו אל פתחו הצפוני של המצר ואל חופו הדרומי של הים השחור.

אפשר לשוט במצר הבוספורוס גם בלילה. אז משנה העיר את פניה – בניינים מוארים, אורות נוצצים וזרקורים של מעבורות מוסיפים נופך של מסתורין. אפשר לשוט גם לאור הזריחה או בזמן השקיעה באווירה רומנטית בשיט שכולל ארוחת דגים. מצד שני, חבל להתרכז באוכל ולהפסיד את המראות אז מוטב להסתפק בכוס תה. כל בחירה היא חוויה מהנה מאין כמותה, המאפשרת מבט מזווית אחרת אל העיר שמראה לבוספורוס את פניה היפות.

הדס ניב – מרצה, צלמת ומדריכת טיולים בארץ ובעולם. עונה בדוא"ל: hadasniv@netvision.net.il

מתוך: מגזין מסע עולמי