עילת הסבירות: מה צריך לדעת כדי לענות על השאלה הכי חמה בישראל?
הנושא החם היום בכל מקום הוא קידום החקיקה לביטול עילת הסבירות. ניתוח מומחים, ויכוחים והמון מסרים בכל פינה מביאים לגיבוש עמדה ברורה. והשאלה הנשאלת – האם אכן היא ברורה?
הנושא החם היום בכל מקום הוא קידום חקיקה לביטול עילת הסבירות. ניתוח מומחים, ויכוחים והמון מסרים בכל פינה מביאים לגיבוש עמדה ברורה. והשאלה הנשאלת – האם אכן היא ברורה?
יש הטוענים כי ביטול עילת הסבירות באה למנוע מבית המשפט להתערב בהחלטות של ממשלה לגיטימית שקיבלה מנדט מהעם. מהצד שני, טוענים כי גם מי שקיבל מנדט מהעם – עליו להיות תחת פיקוח ולתת הסברים על החלטות שהוא מקבל.
יש הטוענים כי ההתנגדות היא בשל הרצון למנוע מראש הממשלה למנות כל שר לכל תפקיד. יש העונים כי זוהי דוגמה הממחישה היטב כי יש החלטות שאי אפשר לתת לנבחרים המנדט לקבל – וחוסר הסבירות בקבלת החלטה שכזו מצדיקה את הצורך בעילת הסבירות.
אבל לפני שמצדדות בעמדה זו או אחרת, חשוב להבין – מהי בכלל עילת הסבירות?
עילת הסבירות אינה חוק. זהו הליך מנהלי שאומץ בפסיקות בית המשפט העליון לבחינת החלטה של נבחר ציבור או עובד ציבור, אם החלטה שהתקבלה לא סבירה.
בית המשפט בוחן את שיקול הדעת של בעלי התפקידים שקיבלו את ההחלטה ומכריע האם לפסול את ההחלטה או לא.
בית המשפט מתערב רק כאשר החלטות הרשות הן בגדר "אי סבירות קיצונית", כאשר הרשות כלל לא שקלה שיקול שהוא מהותי או "איזנה" בצורה לא נכונה וקיצונית בין השיקולים. בהכרעותיו מסתמך בית המשפט על פרשנות חוקי היסוד שחוקקו במדינת ישראל.
השבוע תתחיל החקיקה בוועדת חוקה חוק ומשפט וסביב השולחן יטענו הצדדים להצדקת עמדתם. הדיונים יתמקדו במענה לשאלות הבאות:
האם אין מקום לפסילת החלטות נבחרי ציבור שקיבלו מנדט למשול על ידי רשות מקצועית ככל שתהיה, שלא נבחרה על ידי הציבור?
האם ביטול עילת הסבירות תפגע באפשרות להבטיח שמירה על עקרונות טוהר מידות וניקיון כפיים בשירות הציבור?
האם תפקיד בית המשפט להגן על אזרחיו מפני כוחו של השלטון?
האם שמירה על עילת הסבירות חשובה מעצם קיומה, משום שהיא תחייב להציג את הענייניות והאופן שבו אינטרסים שונים נלקחו בחשבון בצורה עובדתית שקופה, כמו גם את המשקל לכל קריטריון, וכן לחשוף קיומם של שיקולים זרים שלא ניתנים להוכחה ישירה?
מעבר לשאלות אלו עולות שתי סוגיות מהותיות שמחלקות את ה"מחנות"
מהי מידת ההתערבות ש"מרשה" לעצמו בית המשפט לקחת? והאם הפסיקות משרתות צד אחד במפה הפוליטית?
אל מול הטענה בפגיעה בהחלטות נבחרי ציבור, הנתונים מראים כי ברוב המכריע של המקרים הנבחנים, עוסק בית המשפט בהחלטות הפקידות המקצועית הקבועה – שאינה כפופה לדין הבוחר – ורק לעיתים רחוקות מדובר בהחלטה של גוף נבחר. לדוגמה, פסילת החלטת עיריית חולון לחייב דר רחוב בארנונה של 160 אלף ש"ח משום שלא הייתה סבירה, או ביטול ההתקשרות של עיריית ראשון לציון עם סלקום בשל פגם במכרז.
אבל גם לטענת ההתערבות החד צדדית אפשר להביא דוגמאות: ביטול החלטת שר הביטחון שלא למגן כיתות בבתי הספר בשדרות על אף הסכנה המיידית (2008); ביטול ההחלטה שלא להקים מקווה טהרה לנשים בכפר ורדים (2014); או ביטול החלטת שר האוצר, לפיה יבוטלו ההנחות במעונות יום לילדיהם של אברכים, תוך פרק זמן שלא הותיר למשפחות החרדיות זמן מספיק להתארגן (2022).
אם נבחן החלטות הנוגעות לממשלה הנוכחית, ניתן להביא למשל את החלטת הרכב מורחב של 11 שופטים. הרכב זה דחה את העתירה נגד ההחלטה להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה, נוכח האישומים הפליליים נגדו. הרכב זה גם פסל את מינויו של דרעי לשר הבריאות (ברוב של 10 שופטים מול אחד), בטענה כי מינוי שר שהורשע בפלילים שלוש פעמים אינה סבירה.
בדיונים שיתקיימו השבוע בכנסת, נרצה לדעת מי לתפיסת הממשלה והקואליציה צריך לבקר את ההחלטות שמתקבלות על ידם; מי יפקח על מקבלי ההחלטות; ולמי נוכל אנו, האנשים הפרטיים, לעתור בנושאים מנהליים במקרים של החלטות לא סבירות באופן קיצוני במרכזים, מינויים, פיטורים, תקציב או סדרי עדיפות לחלוקת משאבים.
הכותבת הנה אל"מ (מיל'), חברת כנסת לשעבר מטעם "יש עתיד", חברת הוועד המנהל ב"פורום דבורה" לנשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי וכיום מתמודדת לתפקיד ראש המועצה האזורית שער הנגב