ביופידבק לטיפול בילדים

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

השימוש בביופידבק בקרב ילדים יעיל לטיפול בקשיים, בבעיות ובכאבים שעימם עלול ילד להתמודד. הפרעות קשב ולמידה, הפרעות התנהגותיות, הפרעות שינה, היפראקטיביות, בעיות מוטוריות שונות וחרדות (חברתיות, לימודיות ועוד), הן רק חלק ממה שהביופידבק מסייע בטיפולן.

שליטה על התהליכים הפיזיים והנפשיים

ציפי גלעדי, פסיכופיזיולוגית, מומחית לטיפול בביופידבק ברשת מרפאות "כללית רפואה משלימה", מסבירה כי שיטת הביופידבק משתייכת לתחום הרפואה המשלימה המוכרת מאוד במדינות שונות ברחבי העולם, ובשנים האחרונות הולכת ומקבלת תאוצה גם במודעות הציבור בישראל. "ביופידבק, כלומר היזון חוזר, כשמה כן היא", מסבירה גלעדי. "זוהי שיטת טיפול פיזיולוגית-פסיכולוגית המשלבת בין שלושה תחומים: רפואה ביולוגית, פסיכולוגיה וטכנולוגיה, בזמן שהיא מקנה למטופל כלים להבנה ולשליטה על התהליכים הפיזיים והנפשיים המתרחשים בגופו. בדרך זו, השיטה עוזרת לילד להתמודד עם בעיות בריאותיות והתנהגותיות".

ד"ר יגאל גליקסמן, מומחה לפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית, מומחה לביופידבק ונוירופידבק ומוסמך לטיפול משפחתי וגישור ולטיפול ביצירה והבעה, מפרט את מקורות השיטה: "הפילוסופיה המזרחית דגלה בגישה המלמדת את האדם לפתח יכולת הסתכלות והקשבה פנימית, במטרה לשלוט באמצעות המחשבה והרצון על פעילויות פיזיולוגיות המתרחשות בגוף", הוא אומר. "ובעצם, שיטת הביופידבק פועלת על פי הגישה של פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית ממוקדת וקצרת מועד. מטרת השיטה היא להקנות למטופל ידע וכלים, לצורך פיתוח מיומנויות של קשיבות, שליטה ובקרה על מחשבותיו, על תגובותיו ועל התנהגויותיו. כך הוא יכול לתרום בעצמו לשיפור יכולת התפקוד שלו ואיכות חייו".

ד"ר גליקסמן מציין כי כבר מאמצע שנות ה-50 מוכיחים חוקרים שבאמצעות מכשור השיטה ניתן ללמד את האדם לשלוט באופן רצוני בתגובות ובתהליכים פיזיולוגיים שאינם רצוניים, כמו: קצב פעימות הלב, קצב הנשימה, עוררות רגשית, מתח פיזיולוגי, פעילות מוחית ועוד. "מכשור השיטה מאפשר לאדם לקבל משוב מיידי, אמין וברור על התהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים בגופו, להתערב ולשנותם באופן רצוני", הוא מסביר.

מדובר בעצם בהתמודדות עם הכאב באמצעות שליטה עצמית?
ד"ר גליקסמן: "הצורך בשליטה עצמית עומד בבסיס השיטה. למעשה, הצורך בשליטה עצמית רצונית על המערכת הבלתי רצונית (אוטונומית-סימפתטית) של הגוף מלווה את האדם במשך אלפי שנים. הביופידבק מאפשר לאדם להבין את הקשר הקיים בין תגובותיו הפיזיולוגיות לבין תגובותיו הרגשיות, באמצעות תהליך של מיקוד תשומת הלב בדיאלוג שבין האדם, עולמו החיצוני ועולמו הפנימי. תהליך זה מפתח אצל הילד יכולת הקשבה והסתכלות ומגביר את מודעותו למתרחש בגופו ובנפשו".

איך זה עובד בפועל?
"המטופל מתחבר למכשור אלקטרוני באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקצות אצבעות הידיים או למצח, ואז המכשיר מודד, מעבד ומזין נתונים על תהליכים ושינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגופו", מסביר ד"ר גליקסמן.

למי השיטה מתאימה?
גלעדי מוסיפה כי מכיוון שהטיפול בביופידבק נעשה בצורה חווייתית, קל לילדים להתחבר אליו. יתרה מזו, "הטיפול אינו כואב וללא תופעות לוואי, ומכיוון שמדובר במחשב, הרי שעבור הילדים המרכיב של המשחק הטכנולוגי הוא דומיננטי בטיפול. באמצעות תוכנות אלה הילד מתרגל טכניקות הרפיה ודמיון מודרך ורוכש כלים להפחתת מתח ולחץ ולשיפור הוויסות הרגשי. במהלך התרגול והיישום בחיי היומיום הוא משיג שליטה, ויסות ואיזון במערכות שונות בגופו".

מדוע מתאימה השיטה לילדים החל מגילאי שמונה-תשע?
גלעדי: "בגילאים אלה רמת המודעות של הילד גבוהה ודפוסי התנהגותו קבועים דיים על מנת שיהיה מודע לעצמו ולמתחולל בגופו. עצם המודעות היא הבסיס להצלחה או לכישלון של השיטה. ככל שהילד מודע יותר לעצמו ולגופו, כך סיכויי ההצלחה של הטיפול גבוהים יותר".

גלעדי מציינת כי שיטת הטיפול באמצעות ביופידבק אינה רק מוגבלת לגיל שמונה ומעלה, אלא גם לא בהכרח מתאימה לכל ילד. לכן, לא ניתן לטעון שכל הילדים מגיל שמונה, באופן גורף, יכולים להפיק הצלחה מהטיפול. והיא מסבירה: "השיטה מתאימה לילדים בעלי מודעות גבוהה ובעלי רצון לשנות את מצבם. אם הילד אינו מודע למצבו, הוא לא יצליח לשנותו. מכיוון שזוהי שיטה אקטיבית, הילד צריך לשתף פעולה בעת המפגש עצמו וגם להתאמן בבית. כל עוד הוא אינו מעוניין לשתף פעולה, השיטה הזו לא תעזור לו".

כבר בפגישה הראשונה בודק המטפל האם הילד מתאים לטיפול בביופידבק. "בשלב הראשון אני שואלת את הילד מדוע לדעתו הוא נמצא בטיפול", מתארת גלעדי. "פעמים רבות הוא אומר שהוריו הביאו אותו או מציין את שם הבעיה – לדוגמה: 'יש לי הפרעות קשב וריכוז'. במקרה כזה, אני מבררת עימו מהי בדיוק המשמעות של זה, ואם הוא מצליח להסביר לי את הבעיה – סימן שהוא מתאים לטיפול. הוא יכול לספר לי, למשל, שהוא מפריע בכיתה, מצחיק את הילדים ואינו מסוגל לשבת ולהקשיב. לעומת זאת, אם הוא אינו מבין מדוע הגיע לטיפול, ולאחר שתיים-שלוש פגישות הוא עדיין אינו מבין את הנעשה, אני מודיעה להורים שהטיפול הנוכחי אינו מתאים לילד".



שלבי הטיפול

ד"ר גליקסמן מדגיש כי הטיפול בביופידבק הוא אינדיווידואלי, וכי הוא נבנה בהתאם לבעיה שעימה מתמודד כל ילד. "בדרך כלל, הטיפול מותאם בצורה 'מחויטת' לבעיה ולפרופיל הפסיכופיזיולוגי שנקבע בפגישה הראשונה עם המטופל", הוא אומר. "בפועל, יכולים להגיע לטיפול שני מטופלים עם בעיה זהה, אך התוכנית הטיפולית תהיה שונה ותותאם אחרת לכל אחד מהם".

לאחר הפגישה הראשונה, שבה נוכחים גם ההורים, הילד מטופל לבדו. ד"ר גליקסמן מסביר כי הסיבה לכך היא שאחת המטרות העיקריות בטיפול היא להעביר לילד את האחריות לטיפול, ללא פיתוח או טיפוח תלות בהוריו. הטיפול עצמו מורכב ממספר פגישות קצר יחסית (5-15), שכל אחת מהן נמשכת 30-45 דקות. "בדרך כלל, בכל פגישה נערכת שיחה עם הילד, ולאחר מכן הוא משחק מול המחשב", מתארת גלעדי. "אני מסבירה לילד שהוא מחובר למכשור ביו-רפואי, כזה המסוגל לחוש נתונים על פעילויות פיזיולוגיות בגוף, כמו: דופק, נשימה, מתח שרירים, פעילות גלי מוח ומדדים נוספים. תוכנת המחשב מבצעת עיבוד נתונים ומציגה על גבי המסך, בצורה של משחק, את רמת החרדה של הילד".

בשלב הבא, הילד ילמד איך להרגיע את גופו, לפני הכל באמצעות נשימות. גלעדי מסבירה את הקשר: "נשימות הן דבר קונקרטי, נגיש וקל לביצוע. מבחינה פיזית, כל תגובות הסטרס המתרחשות בגוף סוגרות את כלי הדם, ואילו נשימות הנעשות בצורה נכונה פועלות בדיוק ההיפך – הן פותחות את כלי הדם ומונעות את הסטרס. הילד לומד לבצע את הנשימות, ולאחר מכן גם מתאמן עליהן בבית. הוא חייב לבצען בצורה נכונה, כי זהו הבסיס".

בשלב לאחר מכן מקבל הילד משימות שונות ולומד להשתמש בדמיון מודרך. ד"ר גליקסמן מתאר: "אני נותן לילד משימות ריכוז שונות כדי ליצור קשיבות טיפולית. לעיתים אני מבקש ממנו לעצום את עיניו ולדמיין את גופו, לעיתים אני מבקש ממנו לאכול תפוח ולתאר את הטעמים והחושים שבהם השתמש. באמצעות משימות אלה, הילד לומד לפתח יכולת קשב וריכוז, לשים לב לנשימותיו ולנהל דיאלוג גוף-נפש".

גלעדי מתארת את התהליך הטיפולי בביופידבק כתהליך המתפתח במהלך הפגישות, כשבסופו לומד הילד ליישם את הטכניקה לגמרי בעצמו. "בכל פגישה אנו מעלים את דרגות הקושי של עבודת הילד מול המחשב, ובסופו של תהליך הילד מודע יותר למה שקורה בגופו, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה גופנית", היא מסבירה. "הוא לומד כיצד לשלוט בתגובותיו מבחינה נפשית ומבחינה פיזית. למשל, במקום להתפרץ הוא לומד לנשום נשימות עמוקות ולהירגע, וכך גם להרגיע כאב פיזי ולהתמודד איתו. לעיתים הוא גם מצליח לזהות מה מקור הכאב – למשל במקרה של כאבי ראש שנגרמים כתוצאה מלחץ – ומרגיע את עצמו מבעוד מועד".



תמיכת המשפחה בטיפול

על אף שבמהלך הטיפולים בביופידבק הילד נמצא לבד, ולכאורה הוריו אינם מעורבים בתהליך, בפועל ישנה חשיבות רבה לתמיכת המשפחה. "הבסיס להצלחה ולכישלון של כל טיפול מותנה תמיד בתמיכת המשפחה", סבורה גלעדי. "בכלל, גם בחיי היומיום, בכל מקרה שבו לילד יש קושי מסוים והמשפחה אינה מסוגלת להכילו, תהיה החמרה בקשייו של הילד".

איך ההורים יכולים לסייע בטיפול כזה?
"חשוב שההורים יהיו קשובים לילד, לתחושותיו ולקשייו. עם זאת, עליהם לשזור אותו בחיי המשפחה באופן טבעי ולא להפוך אותו למיוחד בשל כאביו, מצבו הבריאותי או התנהגותו השלילית. בנוסף, מתפקיד ההורים להסביר לילד מדוע הטיפול חשוב, ובמהלך הטיפול עצמו לעודדו להתאמן על תרגול הנשימות, כדי שיוכל להגיע לרמת מיומנות גבוהה – כזו שתאפשר לו שליטה טובה יותר בתגובותיו".

ד"ר גליקסמן מוסיף לסיכום: "טיפול מוצלח בילד מחייב את המטפל בראייה מערכתית. כלומר, במעורבות ההורים ולעיתים אף במעורבות הצוות החינוכי בתהליך הטיפולי. אולם חשוב שההורים והצוות החינוכי יבינו כי מדובר במעורבות ולא בהתערבות! כמו כן, חשוב שתינתן הדרכה שוטפת להורים ולצוות החינוכי, ובמסגרתה יוסבר להם איך לתמוך בילד, לעודדו ולגלות אמפתיה כלפיו".

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה