לילות הסתיו הקרירים בתוספת המציאות המדכאת עושים לנו חשק להשתבלל מבוקר ועד ליל, אז למה שלא לעשות את זה עם כמה חברות טובות בסלון, בקבוק יין וקצת קולטורה? יעל שטוקמן הצטרפה למועדון קריאה, והיא מודה על כל רגע
לפני כחצי שנה, בלב הדרמה של הקיום במלחמה, חברתי שירה הציעה לי להצטרף לבוק-קלאב שפתחה בתל אביב. בדמיוני, מועדון ספרים היה כמו זה שראיתי בסרטים – נשים אמריקאיות בגיל העמידה שמתכנסות בסלון בפרברים, מערסלות כוס יין ענקית ביד אחת וספר ביד השניה, ומלרלרות על חיי הנישואים המפוררים שלהן. והאמת? הבוק קלאב שהצטרפתי אליו די דומה לזה שבדמיוני. אולי חוץ מהנשים עצמן, שנמצאות יותר בטווח גילאי השלושים. וחוץ מהפרברים, כי בכל פעם נפגשנו בדירה תל אביבית. וחוץ מהנישאים המתפוררים. בעצם, אולי זה לא היה כזה דומה, אבל היין והספרים לגמרי היו שם, והם עשו שינוי גדול עבורי בתקופה שבה קשה לתפוס את המציאות, ועדיף לברוח לבין הדפים.
>> "קופה ראשית" חוזרת! ועוד 28 סדרות חמות להתמכר אליהן
את הבוק-קלאב שלי הקימו שלוש חברות, שירה מנטבר, מיכל בן צבי ותמר שושן, שמאז ומתמיד אהבו לקרוא ספרים, ולדבר עליהם. במלחמה הן החליטו לקחת את האהבה למילה הכתובה צעד אחד קדימה, "כדי שיהיה אפשר לדבר לרגע על משהו עמוק ואמיתי, אבל שהוא לא פוליטי או אקטואלי בהכרח", כפי שמסבירה מנטבר. ואכן, אוכל לספר מניסיון שדווקא בימים בהם המציאות עלתה על כל דמיון, זה היה משמעותי עבורי לשוט למחוזות רחוקים, לקרוא על צרות של אחרים, לשוחח עליהם ולשכוח לערב אחד מקיומו של דני קושמרו.
היוזמה הזו לא היתה ולא מיועדת בשלב זה להיות מסחרית, אלא פשוט מועדון ספרותי פרטי שמעוצב כפי שאנחנו רוצות. כך, למשל, החלטנו לשמור על מרחב נשי, מתוך רצון לאפשר שיח פתוח למשתתפות. "כשיש רק נשים יש אפשרות לדיון חופשי ופתוח שלא בהכרח מתאפשר כשיש גברים", מסבירה בן צבי. "הרבה פעמים אני גם באופן אישי לא מתחברת לייצוג הנשי שיש בספרות, שלרוב מרגיש לי שטחי או סטריאוטיפי מדי. כשיש רק נשים יש אפשרות לפרק את הדבר הזה ולחשוב עליו ביחד". אבל אם אתן או אתם רוצים ליצור בוק-קלאב משלכם, תוכלו לעצב אותו בדמותכן. למעשה, זה אפילו דיי קל.
המפגשים נערכים בכל פעם אצל משתתפת אחרת, כאשר לרוב מגיעות בין 12 ל-15 חברות למפגש, ולא בהכרח מדובר בפרלמנט קבוע כי אילוצי זמן וחיים לא מאפשרים בהכרח להגיע בכל פעם, אבל זה חלק מהיופי – כמעט בכל פעם פוגשים חברות אחרות, ושומעים רעיונות חדשים. "בהתחלה חשבנו שנצטרך להנחות את המפגש איכשהו, אבל זה היה טבעי לגמרי", מסבירה שושן. "בנות הגיעו ופשוט התחילו להחליף חוויות על הקריאה, ככה הספר קיבל חיים חדשים והקסם התחיל לקרות".
>> על החיים ועל המוות: קראו את הפרק הראשון של "העולם הבא" מאת נטעלי גבירץ
עבורי החברות בבוק-קלאב הייתה אוויר לנשימה בתקופה הזו. זה ברור שחשוב למצוא תחביב, אבל זה עוד יותר כיף לחלוק את התחביב עם נשים צעירות שלאו דווקא הייתי מכירה אחרת, ולדבר איתן על דברים במציאות שונה לגמרי מהמציאות היומיומית והבלתי נסבלת כאן. ובכלל, הספר הופך ליצירה גדולה בהרבה ברגע שמדברים עליו ביחד – הוא יוצא מגבולות הדפים ומקבל מימד חדש ועמוק יותר. חוץ מזה, תמיד כיף למצוא עוד תירוץ לשתות יין. או כמו שאמרה לי חברת הקבוצה שמרית, "זה כמו לרכל בלי לפחד שמישהו ייעלב. פשוט קורעים את הצורה לדמויות בספר, מספקים את יצר הרכילות ולא מרגישים רע על זה". חוץ מזה, להגיד "אני לא יכולה, יש לי בוק קלאב" זה סטייל.