"נשכנית": סיפור מתוך הספר המדובר בעולם בלעדי לקוראות "את"

למי קראת נשכנית? טעימה מקובץ הסיפורים "אתה יודע שאתה רוצה את זה" של קריסטן רופניאן | צילום: Shutterstock
למי קראת נשכנית? טעימה מקובץ הסיפורים "אתה יודע שאתה רוצה את זה" של קריסטן רופניאן | צילום: Shutterstock

קריסטן רופניאן שהתגלתה על ידי הניו-יורקר בסיפור המדובר "טיפוס של חתולים", מוציאה את קובץ הסיפורים הנועז "אתה יודע שאתה רוצה את זה"

88 שיתופים | 132 צפיות

אֶלי היתה נשכנית. היא נשכה ילדים בגן, היא נשכה דודנים, היא נשכה את אִמה. עד שמלאו לה ארבע היא כבר ביקרה אצל רופא מיוחד פעמיים בשבוע כדי "לעבוד" על הנשיכות. אצל הרופא, אלי שיחקה בבובות שנשכו זו את זו ואז סיפרו איך הן מרגישות כנושכות וכננשכות. ("איה," אמרה האחת. "סליחה," אמרה השנייה. "זה מעציב אותי," אמרה הראשונה. "אני שמחה," אמרה השנייה. "אבל… שוב סליחה.") היא עברה על רשימות של דברים שאפשר לעשות במקום לנשוך, כמו להרים את היד ולבקש עזרה, או לקחת נשימה עמוקה ולספור עד עשר. בעצתו של הרופא, ההורים של אלי תלו טבלה על דלת חדרה, ואמא של אלי הדביקה כוכב זהוב בכל יום שאלי לא נשכה.
אבל אלי אהבה לנשוך עוד יותר משאהבה כוכבי זהב, והיא המשיכה לנשוך, בשמחה ובכוח, עד שיום אחד, אחרי הגן, קייטי דיוויס היפה הצביעה על אלי ולחשה בקול לאביה: "זאת אלי. אף אחד לא אוהב אותה. היא נושכת", ואלי הרגישה רע כל כך מרוב בושה, שהיא לא נשכה יותר במשך למעלה מעשרים שנה.

כאישה, אף שימי הנשיכות הפעילוֹת שלה חלפו מזמן, אלי עדיין נהנתה לחלום בהקיץ איך היא עוקבת אחרי עמיתים לעבודה ונושכת אותם. למשל, היא דמיינה שהיא חומקת לחדר הצילום כשתומס וידיקום משכפל שם דוחות, והוא שקוע כל כך בעבודה, עד שהוא לא מבחין בה כשהיא מתנגבת מאחוריו על ארבע. "אלי, מה את —" צועק תומס וידיקום בשניות האחרונות לפני שאלי נועצת שיניים בשוק השמנמנה השעירה שלו.

כי גם אם העולם הצליח לבייש את אלי מספיק כדי שלא תנשוך, הוא לא השכיח ממנה את חדוות ההליכה על קצות האצבעות מאחורי רוֹבּי קֶטריק, כשהוא עמד ליד שולחן היצירה וערם קוביות להנאתו. הכול רגיל, שקט, משעמם, עד שאלי מגיעה ו— הופ! רובי קטריק צורח כמו תינוק וכולם ממהרים וצועקים, ואלי היא כבר לא סתם ילדה קטנה אלא יצור פרא האורב במסדרונות הגן, זורע הרס ותוהו ובוהו בכל פינה.

ההבדל בין ילדים למבוגרים הוא שמבוגרים מבינים את השלכות מעשיהם, ואלי, כמבוגרת, הבינה שאם היא רוצה לשלם שכר דירה ולהחזיק ביטוח בריאות, אסור לה להסתובב ולנשוך אנשים בעבודה. לכן, במשך זמן רב אלי לא שקלה ברצינות לנשוך את עמיתיה — עד שמנהל המשרד מת מהתקף לב בהפסקת צהריים, מול כולם, ומהסוכנות לכוח אדם שלחו במקומו את קוֹרי אלן.

קורי אלן, כמו פַאוּן או סָטיר, התאים לשדה שטוף שמש, הוא היה אמור לבלות את חייו מוקף בנימפות עירומות ועליזות, להתעלס ולשתות יין

קורי אלן! לימים, עמיתיה של אלי ישאלו זה את זה: מה חשבו לעצמם האנשים בסוכנות כשהם שלחו אותו? קורי אלן, ירוק עיניים, בהיר שיער, סמוק לחיים, לא התאים לאווירה המשרדית. קורי אלן, כמו פַאוּן או סָטיר, התאים לשדה שטוף שמש, הוא היה אמור לבלות את חייו מוקף בנימפות עירומות ועליזות, להתעלס ולשתות יין. כפי שניסחה זאת מישל מהנהלת חשבונות, קורי אלן יצר את הרושם שבכל רגע הוא עשוי להחליט להתפטר מתפקידו כמנהל המשרד ולברוח כדי לחיות על עץ. אלי, שהיתה מין נטע זר במשרד, נתקלה פעמים רבות בשיחות מהוסות על קורי אלן, שהתמקדו במידת הרצון של שאר העובדות לשכב איתו. קורי אלן היה יפה וקסום במידה מסוימת.

אלי לא רצתה לשכב עם קורי אלן. אלי רצתה לנשוך אותו, חזק.

היא גילתה את זה כשצפתה בקורי אלן מניח דונאטס מזוגגות על מגש לפני ישיבת הבוקר של יום שני. קורי אלן הניח את הדונאטס המזוגגות בעיגול על מגש. הוא סיים לסדר את המאפים, ואז הסתובב, ראה שהיא מסתכלת עליו וקרץ. "אלי, את נראית רעבה," הוא אמר בערמומיות מסוימת.

אלי לא הסתכלה על קורי אלן באופן שהוא רמז אליו. היא אפילו לא חשבה על הדונאטס. אבל פתאום היא שמה לב שהיא מדמיינת איך היתה מרגישה אם היתה נועלת את הלסתות על החלק הרך בצווארו של קורי אלן. קורי אלן היה צורח וקורס על ברכיו, והמבט הזחוח היה נמחק מהפרצוף שלו בו ברגע. הוא היה מעיף לה סטירה חלושה וצועק, "לא, אלי! תפסיקי! בבקשה! מה הולך פה?" אבל אלי לא היתה עונה, כי הפה שלה היה מלא בבשר הציד המתוק של קורי אלן. וזה לא מוכרח להיות הצוואר שלו. היא לא בררנית לגבי המיקום. היא יכולה לנשוך לקורי אלן את היד או את הפנים. או את המרפק. או את התחת. לכל נקודה בגופו יהיה טעם אחר, תחושה שונה בפה, יחס שונה בין עצם לשומן לעור, כל אזור יהיה מענג בדרכו.

היא לא בררנית לגבי המיקום. היא יכולה לנשוך לקורי אלן את היד או את הפנים. או את המרפק. או את התחת

אולי אני באמת אנשוך את קורי אלן, חשבה אלי אחרי הישיבה, בדרך חזרה לשולחן. אלי עבדה בתקשורת, ופירוש הדבר שהיא ביזבזה תשעים אחוז מזמנה בניסוח אימיילים שאיש לא קרא. היו לה חסכונות וביטוח חיים, אבל לא מאהב, לא שאיפות, לא חברים קרובים. כל קיומה, כך הרגישה לפעמים, מושתת על הרעיון שהחיפוש אחר עונג פחות חשוב מהימנעות מכאב. אולי הבעיה בבגרות היא שאנשים שוקלים את השלכות מעשיהם בזהירות רבה מדי, ונשארים עם חיים שהם מתעבים. ומה אם אלי אכן תנשוך את קורי אלן? מה יהיה? מה יקרה?

באותו לילה לבשה אלי את הפיג'מה הכי יפה שלה, הדליקה נר ומזגה לעצמה כוס קברנה. ואז היא הסירה את מכסה העט, פתחה את המחברת האהובה עליה ופתחה דף חדש.

סיבות לא לנשוך את קורי אלן
1. זה לא בסדר.
2. אני עלולה להסתבך.

היא כירסמה את קצה העט והוסיפה שני סעיפי משנה.

סיבות לא לנשוך את קורי אלן
1. זה לא בסדר.
2. אני עלולה להסתבך.
א. עלולים לפטר אותי.
ב. עלולים לעצור/לקנוס אותי.

אלי חשבה: אם המחיר הוא שיפטרו אותי, לא אכפת לי לנשוך את קורי. זה שנה וחצי היא בילתה את רוב הפסקות הצהריים בשיחות טלפון, מחפשת אחר משרות פנויות ב-Monster.com. היא היתה מוכנה לתפקיד חדש, והרגישה כשירה לכך. אבל למצוא עבודה אחרי התפטרות זה סיפור אחר לגמרי מלמצוא עבודה אחרי פיטורים עקב נשיכה. האם אי-אפשר למצוא עבודה בנסיבות כאלה, או רק קשה מאוד? אין לדעת.

פניו היפות של קורי מתעוותות תחילה מהלם, ואחר כך מכאב. "תפסיקי, אלי!" הוא צועק, אבל איש לא שומע

אלי לגמה מהיין והתמקדה בסעיף משנה ב'. עלולים לעצור/לקנוס אותי. טוב, זה בהחלט אפשרי. אבל האמת היא שאם אישה נושכת גבר בסביבה משרדית, סביר להניח שזה הגיע לו. אם למשל היא תיגש לקורי ותנשוך אותו לעיני כולם בישיבת הבוקר של יום שני, ואחר כך, כשישאלו אותה למה היא עשתה את זה היא תענה, "סיפוק מיני", אז כן, סביר להניח שיעצרו אותה. אבל אם במקום זה היא תנשוך את קורי כשיהיו לבדם, נניח בחדר הצילום, וכשישאלו אותה למה היא עשתה את זה, היא תענה, "הוא ניסה לגעת בי בצורה מינית", או אפילו, על מנת שלא לפגוע בשמו הטוב, "הוא הפתיע אותי מאחור והבהיל אותי", מן הסתם יניחו לה ליהנות מהספק. בעיקרו של דבר, כצעירה לבנה ללא עבר פלילי, לאלי היתה לפחות אפשרות אחת להימנע ממעצר. כל עוד היא תטווה סיפור מתקבל על הדעת, יאמינו לה.

למעשה, חשבה אלי בעודה מותחת רגליים וממלאת מחדש את כוסה בקברנה, יש עוד אפשרות. מה אם היא תיגש לקורי כשיהיה לבדו, תנשוך אותו, והחוויה תהיה מוזרה כל כך שהוא לא יגלה לאף אחד כי לו עצמו יהיה קשה להאמין שזה קרה?

דמיינו לעצמכם: אלה שעות אחר הצהריים המאוחרות, אחרי חמש. כבר חשוך. המשרד ריק. כולם הלכו הביתה מלבד קורי ואלי. קורי מזין את מכונת הצילום בניירות, ואז אלי נכנסת לחדר. היא מתייצבת מאחוריו, קרוב מדי. נדמה לו שהוא יודע מה עומד להתרחש. הוא מתאבן, מתכונן לדחות אותה בנימוס, לא כי יש לו אמות מידה לגבי התנהגות הולמת במשרד, אלא מפני שהוא כבר יוצא עם רייצ'ל ממשאבי אנוש. "אלי…" הוא פותח בהתנצלות, והיא חוטפת את זרועו ומרימה אותה אל פיה.

היא קמה בנחת, מיישרת את החצאית, מוחה את הדם מפיה ויוצאת מהחדר

פניו היפות של קורי מתעוותות תחילה מהלם, ואחר כך מכאב. "תפסיקי, אלי!" הוא צועק, אבל איש לא שומע. גידי הזרוע שלו מתגלגלים ומתפצחים בין לסתותיה של אלי. לבסוף קורי מתעשת מספיק כדי להדוף אותה מעליו. היא מועדת לאחור, נוחתת על ערימת ניירות צילום ומחליקה ארצה. קורי לוטש בה מבט מבועת, לופת את זרועו המדממת. הוא מחכה להסבר, אבל היא לא מספקת אותו. במקום זה היא קמה בנחת, מיישרת את החצאית, מוחה את הדם מפיה ויוצאת מהחדר.

מה עושה קורי? כמובן, הוא יכול ירוץ היישר למשאבי אנוש ולהגיד, "אלי נשכה אותי!" אבל אחרי הכול זה משרד, לא גנון. שיחת הבירור תהיה מגוחכת מתחילתה ועד סופה. "אלי, נשכת את קורי?" ישאלו אותה, ואלי תרים גבה ותגיד, "אה… לא… איזו שאלה מוזרה." אם משאבי אנוש ינסו ללחוץ ויגידו, "אלי, זאת האשמה חמורה", אלי תצטרך רק להגיד, "כן, היא מעידה על מצב נפשי חמור. ברור שלא נשכתי את מנהל המשרד, ואין לי מושג למה הוא אומר שעשיתי את זה."

בעצם, רוב הסיכוים שקורי לא יגיד מילה. הוא יישאר קצת בחדר הצילום, ישקול את המצב ולמחרת יחליט שהדרך הקלה ביותר היא להעמיד פנים שזה לא קרה. הוא יבוא לעבודה בחולצה ארוכה שתכסה את החבורה המכוערת בזרועו, את הסהרון הקטן שסימנו שיניה. ואחר כך, חלק קטן במוחו של קורי תמיד ינסה לוודא איפה אלי נמצאת. היא תתפוס אותו נועץ בה עיניים בישיבות, ובכל פעם שיהיו במסיבה יחד הוא לא יפסיק לזוז, ינסה להתרחק ממנה ככל האפשר. במובן מסוים זה יהיה כמו ריקוד תמידי, גם אם הם לא ידברו עוד לעולם. בחלוף החודשים, כשאיש לא יראה, היא תחייך אליו ותחשוף שיניים, והוא יסתובב חיוור ויברח מהחדר. הוא יזכור אותה עד סוף ימיו, הם יהיו קשורים לנצח בחוטים הבוהקים של פחדיו.

כשאיש לא יראה, היא תחייך אליו ותחשוף שיניים, והוא יסתובב חיוור ויברח מהחדר

בהמשך הלילה, כשהזיעה התייבשה על גופה ורגליה הסתבכו בסדינים, אלי הכריחה את עצמה לחזור לסלון ולקחת את המחברת. פנטזיות, כבודן במקומו מונח, אבל חשוב להשאיר לפחות רגל אחת על הקרקע. היא חזרה למיטה, פתחה את המחברת וערכה את הרשימה מחדש.

סיבות לא לנשוך את קורי
1. זה לא בסדר
2. זה לא בסדר
3. זה לא בסדר
4. זה לא בסדר

למחרת הביאה אלי את המחברת לעבודה. היא הכניסה את הרשימה לתחתית המגירה והציצה בה בכל פעם שהפיתוי לנשוך את קורי גבר.

באותו יום המציאה אלי משחק בשם "הזדמנות". אלי החליטה לא לנשוך את קורי, למרות רצונה, והיא הרגישה שיש לזקוף זאת לזכותה. לכן, בכל פעם שהיא נקלעה למצב שבו היא יכלה לנשוך אותו ולא עשתה את זה, היא זיכתה את עצמה בנקודה. היא תיעדה את השעה והמיקום במחברת, לצד כוכב קטן. נקודה אחת אחרי שחלפה על פניו בגרם מדרגות ריק. נקודה אחת כשהוא נכנס לשירותים ולא נעל מיד את הדלת. נקודה אחת כשבדיוק, כמו בפנטזיה, הוא נכנס לחדר הצילום לבדו, אחרי שכולם הלכו הביתה. כשהגיעה לעשר נקודות, היא קנתה לעצמה גלידה, ובעודה אוכלת הרשתה לעצמה לפנטז איך היא נושכת את קורי לשביעות רצונה המלאה.

לפעמים אנשים יודעים שמשאת נפשם לא מוסרית, ובכל זאת הם מגשימים אותה. למשל, לשכב עם אישה נשואה: זה לא בסדר, אבל אנשים עושים את זה כל יום

כעבור כמה שבועות אלי הבחינה במשהו מעניין ברשימת ה"הזדמנויות". אם מציירים גרף המדגים את מספר ההזדמנויות שהיו לה על ציר הזמן, הוא מתחיל נמוך, והולך ועולה ככל שהיא לומדת את לוח הזמנים של קורי אלן ומזהה מיקומים מובחרים במשרד, שבהם אפשר לנשוך באין רואה. אבל באמצע דצמבר חלה צניחה דרמטית: לוח הזמנים של קורי הפך בלתי צפוי, וכשהוא נכנס למיקומים המובחרים הם כמעט אף פעם לא היו ריקים. משהו השתבש בנתונים, ולאלי נדרש זמן-מה כדי להבין שהאדם שנמצא בדרך כלל במיקומים האלה הוא מישל מהנהלת חשבונות. הנשואה.

המממ.

עד שהגיע מועד המסיבה השנתית של המשרד, משחק ה"הזדמנות" כבר לא הסב לה הנאה. אלי לא רצתה לפנטז שהיא נושכת את קורי אלן. היא רצתה לנשוך אותו, והמחשבה שהיא לא יכולה לעשות את זה הטריפה אותה. כן, לפעמים רוצים משהו ואי-אפשר לקבל אותו. אבל לפעמים אנשים יודעים שמשאת נפשם לא מוסרית, ובכל זאת הם מגשימים אותה. למשל, לשכב עם אישה נשואה: זה לא בסדר, אבל אנשים עושים את זה כל יום. הנה, למשל, בעלה המסכן של מישל מהנהלת חשבונות, זה שלובש סוודר של חג המולד בדוגמת פרחי צינית. תארו לכם את הבחור הזה שוכב ער בלילה ומנסה להבין למה אשתו נעשתה מרוחקת פתאום. דמיינו את הכאב והבושה שהוא היה מרגיש אילו קרא את הודעות הטקסט שלה וגילה סדרת התכתבויות רומנטיות בין אשתו לקורי אלן, האיש שפעם תיארה אותו כ"שד קטן ומקריפּ". הרי הכאב שבעלה של מישל מהנהלת חשבונות ירגיש בנסיבות כאלה מגמד את הכאב הגופני שגורמת נשיכה אחת קטנה. במיוחד אם אלי תנשוך את קורי בנקודה שאין בה הרבה קצות עצבים — למשל בגב, או בזרוע העליונה.

תפסיקי עם זה, אלי, היא אמרה לעצמה בתוקף. מינוס ועוד מינוס לא שווה פלוס. קורי אלן אחראי להתנהגות שלו, ואת אחראית לשלך.
ובכל זאת, היא לא שלטה בצורך ללטוש בו עיניים זועמות כשהסתובב ברחבי המשרד, הגיש פונץ' לכל מיני נשים ופלירטט איתן. הוא באמת יצר קשר עין יוקד עם רייצ'ל ממשאבי אנוש. מישל מהנהלת חשבונות בטח מקנאה נורא עכשיו. אבל רוב הסיכויים שקורי אלן מקנא בבעלה של מישל מהנהלת חשבונות, אז אולי זאת בדיוק הנקודה. באמת לא נחמד מצד קורי אלן לפלרטט ככה עם רייצ'ל, סתם כדי לגרום למישל לקנא. קורי אלן הוא כנראה הנורא מכולם.

אלי הביטה סביבה ותהתה אם קורי אלן ישים לב אליה. היא לבשה שמלת קטיפה שחורה, צמודה, שהגיעה עד הרצפה: סקסית יותר מהבגדים שלבשה בדרך כלל במשרד, אבל גם לווייתית, לא בדיוק התלבושת שתמשוך את תשומת הלב של טיפוס זחוח כמו קורי אלן. עכשיו קורי אלן עמד בקצה המרוחק של החדר ופיטפט עם מישהי שאלן לא זיהתה, מן הסתם אשתו של אחד העובדים. אולי גם קורי אלן משחק "הזדמנות" בגרסה משלו, ומעניק לעצמו נקודות על כל אישה שהוא מצליח להצחיק ולגרום לה להסמיק.
הייאוש הציף את אלי עד כדי אובדנוּת. מה הטעם בכלל? אולי היא צריכה פשוט לנשוך את קורי אלן ולהשליך את עצמה מצוק.
לכי הביתה, אלי, היא חשבה. את שיכורה.

היא הניחה את הכוס הריקה על השולחן שלצדה ופנתה לעבר תא השירותים היחיד כדי לשטוף את הפנים. כשיצאה הוא עמד שם לבדו במסדרון הריק, וחיכה לה: קורי אלן.

נקודה אחת לאלי! הנה "הזדמנות" פז. כלומר, אם היא לא רוצה להתחרט אחר כך, מוטב שתסתלק.

"שלום, אלי!" אמר קורי אלן בשמחה. "חשבתי שאת הולכת! לא רציתי לתת לך לברוח בלי להגיד שלום!"

"רק עשיתי פיפי," אמרה אלי וניסתה לעקוף אותו.

קורי אלן הטיל את ראשו לאחור וצחק, ואלי דמיינה איך היא נועצת שיניים בגרגרת שלו, כמו בתפוח ירוק. לעזאזל איתךָ, קורי אלן, חשבה. אני מנסה להפגין שליטה עצמית. תן לי לעבור.

חרף העובדה שחלפו עשרים שנה מאז הפעם הקודמת, אלי היתה רגועה וממוקדת במטרה. היא פתחה את הפה כמו צלופח והסתערה על תלולית עצם הלחי שלו, שנגרסה להפליא בין שיניה

"חכי רגע, אלי," אמר קורי אלן ואחז בזרועה. "רואה את זה? על התקרה?"

"הה?" תמהה אלי והסתכלה למעלה מוכנית. בעודה עושה זאת, קורי אלן תפס אותה, הצמיד את שפתיו לשפתיה ותחב את לשונו לגרונה.

היא ניסתה להדוף אותו מעליה, אבל הוא הצליח לרסן אותה ביד אחת, תוך כדי לפיתה של העכוז ביד השנייה.
כשהוא הרפה ממנה סוף-סוף, אחרי פרק זמן שנדמה לה כמו נצח, היא נסוגה מתנשפת, בטוחה שהיא עומדת להקיא.

"מה הקטע, קורי?" היא אמרה.

קורי אלן ציחקק: "חשבתי שראיתי דִבקון ושאנחנו צריכים להתנשק מתחתיו!" הוא צעק. "אופס! טעות שלי!"

זה היה נורא, חשבה אלי. יותר גרוע מנשיכה. פשוט גרוטסקי.
אבל אז היא חשבה, רגע. זאת ההזדמנות שלי.

חרף העובדה שחלפו עשרים שנה מאז הפעם הקודמת, אלי היתה רגועה וממוקדת במטרה. היא פתחה את הפה כמו צלופח והסתערה על תלולית עצם הלחי שלו, שנגרסה להפליא בין שיניה. הנשיכה היתה התגשמות כל מאווייה. קורי צרח והתפרע וניסה לשרוט אותה, אבל היא לא הרפתה. תחת זאת היא הניעה את ראשה לפנים ולאחור שלוש פעמים, כמו כלב בעיצומה של לפיתת מוות, ותלשה נתח מפניו.

קורי אלן התמוטט לרגליה, חיבק את עצמו וצרח.

אלי ירקה את העור מפיה ומחתה את דמו משפתיה בגב כף ידה.

אוי ואבוי.

היא הגזימה.

היא השחיתה את פניו.

היא הולכת לכלא.

לפחות הזיכרון הזה יישאר איתה לנצח. בשעות המאסר היא תוכל לשרטט באהבה ובפרוטרוט את פניו המעוותות של קורי אלן רגע אחרי הנשיכה, ולהדביק אותן על קירות התא.

מאחוריה נשמע קול מאשים: "ראיתי מה קרה. ראיתי הכול." זאת היתה מישל מהנהלת חשבונות. לפני שאלי הספיקה להגיב, מישל מהנהלת חשבונות עטפה אותה בחיבוק.

"את בסדר?" שאלה מישל. "אני כל כך מצטערת."

"הה?" אמרה אלי.

"זאת תקיפה," אמרה מישל. "הוא תקף אותך."

"נכון!" אמרה אלי, שנזכרה. "זה נכון!"

"הוא עשה את זה גם לי. הוא עקב אחרי במדרגות ותפס אותי. יותר מפעם אחת. הוא ממש עבריין מין. באתי הנה כדי להזהיר אותך. תודה לאל שהצלחת להגן על עצמך. את פשוט לוחמת, אלי. את בטוחה שאת בסדר?"

"אני בסדר," אמרה אלי.

כי התברר שקורי אלן תקף לא רק את אלי, ולא רק את מישל, אלא גם כמה נשים נוספות. התגובה ממשאבי אנוש לא איחרה לבוא, והיתה חמורה. קורי עזב, ואלי אפילו לא קיבלה נזיפה. למעשה, היא נעשתה מקובלת הרבה יותר על עמיתיה.

ואף על פי כן היא עזבה כעבור שישה חודשים כדי לפתוח דף חדש, ומאז החליפה עבודה מדי שנה. כי כפי שאלי למדה בזריזות, תמיד יש אחד כזה במשרד: הגבר שכולם מתלחשים מאחורי גבו. כל שעליה לעשות הוא להקשיב ולחכות, לתת לו "הזדמנות", ועד מהרה הגבר שהיא מחפשת כבר ימצא אותה.

הסיפור "נשכנית" לקוח מקובץ הסיפורים "אתה יודע שאתה רוצה את זה" מאת קריסטין רופניאן. מאנגלית: קטיה בנוביץ', הוצאת אחוזת בית

עטיפת הספר "אתה יודע שאתה רוצה את זה" מאת קריסטֶן רוּפֶּניאן | צילום: יח"צ
עטיפת הספר "אתה יודע שאתה רוצה את זה" מאת קריסטֶן רוּפֶּניאן | צילום: יח"צ