אסתי זקהיים: "הייתי ילדה רזה, אבל אז הגיע המחזור ואחריו הטרדות מיניות"

אסתי זקהיים (60), שחקנית, מורה למשחק ובימוי, מרצה בעמותת "גוף ראשון" ומכשירה מספרי סיפורי שואה. בימים אלה היא משחקת בשש הצגות במקביל, בהן "חתונה מאוחרת" (הבימה ותיאטרון באר שבע), "כל החיים לפניו" (תיאטרון באר שבע) והצגת הילדים "סבתא סורגת", שזכתה במקום הראשון בפסטיבל הצגות ילדים. במקביל, היא בחזרות להצגה בתיאטרון תמונע. זקהיים חברה בוועד המנהל של "החזית הוורודה" ובדירקטוריון "אשכולות". נשואה לאלחנדרו גראום, אימא לשלושה (בן ותאומות), גרה בתל אביב.

>> שמן ורד שחור ו-52 בשמים: סודות הטיפוח של אישתר

שגרת טיפוח 

"יש לי עור רגיל, ובזכות זה שאני שמנה אני כמעט לא מקומטת. המודעות היחסית שלי לטיפוח הגיעה מאימא שלי, ורדה, שלקחה אותי לקוסמטיקאית מגיל צעיר. גם היום, בגיל 93, היא מטופחת, מקפידה על ליפסטיק ושרשרת פנינים, ועדיין עובדת בעמותה למועדוניות בסיכון. מרוב שלא האמנתי שאני בת, ביום שקיבלתי מחזור גזרתי את השיער שהיה לי עד המותניים לשיער קצוץ. עד היום אני כמעט לא עומדת מול המראה, אלא רק לפני ביקור אצל אימא כי אני מפחדת שהיא תעיר לי שאני מסתובבת בלי שפתון. אני מתקלחת עם תחליב של פינוק, וכל שאר המוצרים שלי הם של מיכל סבון טבעי: סרום, קרם לחות, קרם עיניים וקרם רגליים. קרם הגוף שלי הוא של וזלין אינטנסיב".

קוסמטיקאית

"הפעם האחרונה שהייתי אצל קוסמטיקאית הייתה כשהתאומות שלי נולדו. היום הן בנות 20, וגם אז זה היה רק כי קיבלתי את הטיפול במתנה מחברות אחרי הלידה. עיסוי גוף אני אוהבת, אבל לא מצליחה להתמיד בתדירות גבוהה. טיפולים משלימים אני עושה דרך מכבי טבעי, טווינה ודיקור סיני".

אנטיאייג'ינג

"לא עשיתי מעולם שום טיפול. ברור שיש נפילת עור, אבל זה חלק מהגיל, ואני לא מרגישה צורך להילחם בו. כשחקנית דווקא נפתחו בפניי אופציות רחבות יותר – מאימא הפכתי גם לסבתא, והדמויות שאני משחקת היום מורכבות ומעניינות יותר. אני פחות עסוקה באיך שאני נראית ויותר במה שאני נותנת לעולם. אני הולכת פנימה, אל עצמי, ומשם החוצה לאחרים. חלק מהמשימה שלי בחיים הוא לעזור לדור הבא של השחקנים, ואני מקווה שגם בעתיד לא אעשה טיפולים – זה מרגיש לי זר לי. ואם זה מפריע לאחרים, זה כבר לא העניין שלי".

איפור 

"בצילומים יש לי מאפרת, אבל בתיאטרון אני מתאפרת לבד כי אין לי סבלנות, ורק מסדרים לי את השיער. בתיק הגדול שלי יש המון תיקים קטנים: אחד עם כל מיני משחות, אחד עם שקיות קפה בוץ וסוכרזית, אחד למגבונים, וגם תיק איפור קטן. בתיק האיפור יש שפתון אדום של לוריאל, מסקרה של מייבלין כי יש לי ריסים בלונדיניים, ומייק־אפ פודרה מסדרת סטודיו פיקס של מאק. בתיק האיפור לתיאטרון יש גם פלטת צבעים של איל מקיאג׳ ועיפרון אייליינר של סקארה. תכלס, אני יוצאת מהבית כאילו אין לדעת מה יקרה ואיפה אסיים את היום. פעם חשבתי שזה תסביך שואה".

בושם

"בתיאטרון, לכל דמות שאני מגלמת יש בושם משלה, וקופסה נפרדת לכל תפקיד. אני מריחה בשמים שונים, לוקחת דוגמיות וגם מנסה שמנים, ובוחרת את הריח שמתאים לדמות כדי להבין אותה טוב יותר – הבושם מסכם לי אותה. אני בן אדם של ריחות, אבל לא יכולה לשים על עצמי ריחות מתוקים; הם לא מתלבשים עליי טוב. אני מעדיפה ריחות עם מרירות, ועדיין כאלה שנשארים קלילים ופרשיים. ביום־יום אני משתמשת בגרין טי של אליזבת ארדן, וגם בג׳ורג׳יו ארמני לגבר".

שיער

"השיער שלי ג׳ינג׳י מאוד, מתולתל ומלא. אף פעם לא חלמתי על שיער חלק; אני אוהבת אותו כמו שהוא, על התלתלים. רק לצורך תפקידים נאלצתי לפעמים להיפרד מהם, למשל ב'עפולה אקספרס', שם הצטלמתי עם פן, אבל ברגע שחזרתי הביתה חפפתי וחזרתי לתלתלים. בשנים האחרונות נכנסה בו גם שיבה, אז אני עושה שטיפות בלי חמצן אחת לחצי שנה אצל מעצב השיער שלי, מואיש חן, איש מיוחד, חד פעמי, שגם אופה עוגות מעולות וגם מעצב נהדר. ביומיום אני חופפת אחת ליומיים־שלושה עם שמפו של פנטן, ואחרי החפיפה שמה קרם סרקל של ילדים בריח רוזמרין, שמשלים לי את תחושת הניקיון".

מני פדי

"אני לא עושה. זה לא מרגיש לי פינוק, אלא יותר תיק. אני מקפידה על קרם רגליים כדי למנוע עור יבש וסדוק. מניקור אני לא עושה, רק גוזרת כשצריך, ולק אדום אני שמה רק לצילומים או כשזה מחייב את הדמות שלי בהצגה".

גבות

"נולדתי עם גבות עבות, ואני עושה לעצמי רק ניקוי קל. ביום־יום לא מפריע לי שהן בהירות־ג׳ינג׳יות, אבל לצורך הבמה אני מכהה אותן מעט בעיפרון. כבר קרה שהגבות יצאו כהות מדי, ונראיתי כמו מלכת גרוזיה".

כושר

"בעבר סבלתי מפריצת דיסק כפולה, והרופא המליץ על ניתוח, אבל סירבתי. מה שעזר לי באמת זו יוגה איינגר. עשיתי תקופה עם מאמנת, והיום אני מתרגלת לבד בבית. אני גרה קרוב לפארק הירקון, אז אני הולכת שם הרבה ברגל. תקופה ארוכה הייתי הולכת עם הכלב שלי, מונטי, אבל הוא כבר זקן – מעל גיל 16, ודמנטי. היום אני שמה לו את ערוץ הכלבים ביוטיוב; הוא רואה כלבים וזה מרגיע אותו".

תזונה

"הייתי ילדה די רזה, ואז הגעתי לגיל בת מצווה, יחד איתו הגיע המחזור החודשי, ואחריו גם הטרדות מיניות וחוויות לא פשוטות. איכשהו הרגשתי שהמשקל מגונן עליי. המשקל מעולם לא היה אצלי אישיו, ואני לא נלחמת בו. רק אם ממש הגזמתי בגלל אכילה רגשית – אני פשוט סותמת את הפה. כשאני שמחה וטוב לי, אני יורדת באופן טבעי, בלי ללכת למקום המנחם. הבמאי שמי זרחין התקשר אליי ואמר שאני צריכה לרדת במשקל לצורך תפקיד ב'הכוכבים של שלומי'. בתוך שלושה חודשים הורדתי 15 קילוגרמים, אבל בהפסקות בין הטייקים בצילומים הייתי יורקת את העוגיות שאכלתי. הצילומים נמשכו חודש, ואחר כך חזרתי לעצמי. בהיריון עם אוריאל לא רק שלא עליתי במשקל, ירדתי שמונה קילוגרמים. מאוד נזהרתי, כי בתחילת ההיריון היה חשש לסוכרת, ושמרתי עליו. אני חושבת שאני האישה היחידה בעולם שרזתה בהיריון. את הבוקר אני מתחילה עם מים וקפה. לקראת הצהריים אני אוכלת כריך עם אבוקדו, ביצה או חביתה, וסלט. כשאני יוצאת מהבית אני לוקחת איתי שקית עם ירקות טריים, בעיקר קולורבי, שאני מתה עליו. בגלל ההצגות אני אוכלת רק אחרי עשר בלילה, וזה יכול להיות סטייק, המבורגר, פשטידה או פסטה. בן זוגי אלחנדרו הוא דתי, שומר שבת, מתפלל כל יום ומניח תפילין. אני אוהבת לבשל. בפעם הראשונה שהוא בא לאכול אצלי הגשתי בשר ואחר כך גלידה, והוא הסביר לי שהוא לא יכול לערבב בשר וחלב. רמת המודעות שלי אז הייתה כזו שבפסח אכלתי מצה עם חמאה ושינקן. היום, בסופי שבוע, אני מבשלת אוכל טעים אבל פשוט, כזה שיחזיק על הפלטה של שבת. למשל עוף עם בורגול בסיר אחד. אני מאוד אוהבת גלידה, מגיל צעיר, גם הכי פשוטה, מהמכונה במקדונלד׳ס".

טיפ לחיים 

"אני כל הזמן מחפשת משהו חדש ללמוד. אחרי תואר ראשון בתיאטרון ותואר שני בבימוי למדתי פסיכודרמה, עשיתי תואר שני בהנחיית קבוצות בשילוב אומנויות, קורסים בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה, ועכשיו אני לומדת ערבית בזום עם מורה מקהיר. להפעיל את המוח עוזר לשמור על החיות מבפנים. מבחינתי, המקצוע שלי הוא הביטוי הכי מתאים למשפט 'ואהבת לרעך כמוך', כי את נכנסת כל פעם מחדש לנעליים של אחרים, מקבלת גם את התכונות הפחות יפות שלהם, ומכילה הכל על עצמך. אני לא עסוקה בקנאה או בשנאה; זה בזבוז זמן. אני משתדלת לראות את הטוב. מאימא שלי למדתי לא לשבת בבית ולצחקק, אלא לעסוק בהתנדבות. אני עושה משמרות במד״א, הבת שלי נעמה היא חובשת בעיר הבהדים ואוריאל עבר לעוטף עזה במסגרת עמותת 'תורנו' לעבוד עם ילדים, תמרה לומדת משחק ואלחנדרו מתנדב בער״ן.

"ברמה הזוגית – היינו כמה פעמים בטיפול זוגי, היו לנו משברים, ואנחנו כמו צו פיוס: אני רואה מה חשוב לו ורוצה שיהיה לו טוב, והוא רואה את זה אצלי. הכרתי אותו דתי, ואני שומרת כשרות בבית. כשנסע לביקור בבואנוס איירס הוא ביקש שיעטפו לו קרואסונים עם גבינה ושינקן ואמר לי: 'הבאתי לך את מה שאת אוהבת'. בבית אנחנו מקפידים על רוח טובה וכבוד. אני מדליקה חשמל בשבת, הוא לא. אבל בשישי אני הולכת איתו לבית חב"ד כשאנחנו בחו"ל, ובשבת יש לי יום חופש כשהוא הולך לתפילה אני מבלה: שותה יין, נהנית מהלבד או משיחות עם חברים. הילדים הולכים איתו לבית הכנסת, ובערב באים איתי להפגנות, ואני מרגישה שזה מעשיר אותם. אני מאמינה שאימא טובה, לא צריכה לפתור לילדים את כל הבעיות. אני קודם כל אימא, לא חברה. תמיד חשוב לי להסתכל מהצד, לתת להם לגדול, ולהיות שם כשצריך, בעיקר עם חיבוק. הם יודעים שבכף היד יש חמש אצבעות, כולן שונות, ושלא צריך להיות כמוך כדי שיכבדו אותך. אם כולם היו חיים בצו פיוס, היה כאן הרבה יותר שקט. צריך ללמוד ליהנות משונות, לראות בה הרחבה, לא צמצום".