אסטרטגיית יציאה בלי נשים היא לא אסטרטגיה ולא יציאה

המשבר הגלובלי שהביא איתו וירוס הקורונה יצר שורה של משברים בתחומים שונים, שהם לא רק בריאות: בתעסוקה, ברווחה ובכלכלה. כך למשל, נשים נפגעות אלימות מצאו את עצמן בסיר לחץ בבית, לצד גבר אלים, בתנאים בלתי אפשריים של חוסר ודאות, מרחב פיזי צפוף ואיום כלכלי ממשי. גם נוער בסיכון שהמסגרות עבורו נסגרו נאלצו לחזור לבית הקשה ממנו באו, במצב של ריחוק חברתי. 

>> מיכל גרא מרגליות: נשים בישראל ממשיכות להירצח ללא מענה

בתנאים האלה, של שורה ארוכה של צרכים שגם משתנים בין אוכלוסיות שונות, מינו במועצה לביטחון לאומי (מל"ל), שאחראית לתכלל את משבר הקורונה, שורה ארוכה של מומחים להתמודדות עם המגיפה, שנועדו יחדיו לתכנן את אסטרטגיית היציאה. והצוות הזה, על כל 22 המומחים שמרכיבים אותו, מורכב ממומחים גברים בלבד, בעיקר פיזיקאים וכלכלנים. צוות בלי נשים, בלי חברה ערבית, בלי אנשי ונשות מקצוע מתחום הרווחה, החינוך והבריאות. לצוות המומחים התווספו גם 9 עוזרי מחקר, ושם יש 2 נשים.

והדבר הברור מאליו כנראה לא עלה בדעת המל"ל או חברי הוועדה: תכנון אסטרטגיית יציאה במסגרת תחומי מומחיות צרים, שלא תיקח בחשבון נקודת מבט של נשים, שבדרך כלל מייצרת פוקוס יותר משמעותי על תחומי טיפול, רווחה וחינוך, או של קבוצות ספציפיות נוספות באוכלוסייה, על צרכיהן, תייצר קרוב לוודאי עבודה מקצועית חלקית, במקרה הטוב. 

תכנון אסטרטגיית יציאה במסגרת תחומי מומחיות צרים, שלא תיקח בחשבון נקודת מבט של נשים, תייצר קרוב לוודאי עבודה מקצועית חלקית, במקרה הטוב

זה לא המצב בשאר העולם. שתי ראשות ממשלה סיפקו לנו דוגמאות מקסימות להתייחסות אחרת: ראשת ממשלת נורבגיה, ארנה סולברג, ערכה מסיבת עיתונאים לילדים בלבד כדי לעזור להם להתמודד עם הפחד וחוסר הוודאות, ראשת ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, הודיעה שארנב הפסחא ופיית השיניים הם עובדים חיוניים כדי להרגיע את הילדות והילדים. ולא מדובר רק בפעולות סימבוליות. בצרפת, השרה לשוויון מגדרי הובילה את הגדלת ממשקי הדיווח דרכם נשים נפגעות אלימות יוכלו לפנות לבקשת עזרה, פתחה אפשרות ללינה במלונות כדי לעזור לנשים להימלט מבני זוג פוגעים (בהיקף של 20,000 לילות!) והקימה עשרים מרכזי תמיכה במרכזי קניות, אליהן נשים יכולות להגיע בקלות ולבקש סיוע, לצד "מערכת התרעה" בפריסה ארצית בבתי מרקחת. 

אז אמנם אצלנו, בישראל, קם שולחן בין-מגזרי של ארגוני חברה אזרחית והממשלה בנוגע לצרכי נשים במשבר, אבל לא מדובר בנושא שתופס את הנפח הראוי לו בסדרי העדיפויות. ראש הממשלה שלנו אפילו לא טרח להתייחס לעלייה החמורה בדיווח על אלימות במשפחה, בשונה ממנהיגים רבים בעולם. 

קידום ייצוג הולם ושוויון מגדרי אלה לא רק סיסמאות, או כללים בספר החוקים שבקלות מדלגים עליהם. אלא הם חייבים להיות חלק מהותי מכל אסטרטגיית יציאה מהמשבר הזה. כדי שנצליח להשתקם אחריו, לא רק האוכלוסיות החזקות, אלא כלל הציבור בישראל.

* מיכל גרא-מרגליות היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל.