מין נגד מין

המספרים לא הפסיקו להשתולל בחודש האחרון. סדרה של מחקרים ברחבי העולם שבדקה את נטיותיהם המיניות של צעירים בגילי 29־16 חשפה סדרת נתונים מפתיעים שמעידים על כך שלא רק שהעולם הוא שטוח, אם אתה בגיל הנכון – הוא גם ממש סקסי ופרוע. המחקרים הראו כי כל צעיר בריטי שני לא מגדיר את עצמו כסטרייט, ושכשליש מהצעירים האמריקאים לא רואים את עצמם הטרוסקסואלים בלבד. סקר שערך בתגובה אתר מאקו הישראלי בשיתוף מכון פאנלס מגלה שבדומה לחבריהם בעולם, שליש מהצעירים הישראלים לא מזדהים עם ההגדרה של עצמם כסטרייטים בלבד וממקמים את עצמם איפשהו ברצף ההתנסויות המיניות המגוונות. הדבר המעניין הנוסף הוא שנמוכים האחוזים של הנבדקים הצעירים, בכל רחבי העולם, שמיקמו את עצמם בצד הומו או לסבי קלאסי – רובם, הגדירו את עצמם איפשהו ברצף של התנסויות מיניות אפשריות.

אכן, אלה ימיה היפים של היציאה הביסקסואלית מהארון. ההפרדה הקלאסית בין גברים לנשים כמעט ונמחקה לחלוטין בתוצאות המחקרים האלה, תוסיפו את זה  למבול של יציאות ביסקוסאליות של מפורסמים ישראלים (ולאוו דווקא צעירים) וקיבלתם מה שנראה כמו עידן בו הזהות המינית מטשטשת, ואנשים מרשים לעצמם לא רק להתנסות בסתר. שדרן הרדיו דרור רפאל נחשף ב"מחוברים", רן דנקר בריאיון ל"7 ימים", זאב נחמה רק רצה להזכיר ולהדגיש שהוא חי חיים דו מיניים והעיתונאית קרן נויבך ואיש הרדיו אמיר אשר בחרו בפייסבוק כפלטפורמה להצהיר על נטייתם המינית.

זאב נחמה. צילום: רונן אקרמן; דרור רפאל. צילום: אוהד רומנו; קרן נויבך. צילום: ששון תירם

נויבך, שלרוב לא ממש ששה לחשוף את חייה הפרטיים, הסבירה בפוסט שלה למה במקרה הזה האישי הוא הפוליטי והפרטיות היא טיעון שיש להשליך מהחלון: “אחד הדברים שאפשר לשמוע מהנאורים לכאורה בעניינם של להט"בים יהיה משהו בסגנון, ‘ממש לא מעניין אותי מה אתם עושים בחדר המיטות שלכם, כל עוד אני לא צריך לראות את זה מול העיניים שלי'. אז תעצרו לרגע ותחשבו מה אנחנו רואים כל הזמן מול העינים שלנו. זוגות, זוגות. בן ובת, בת ובן. הולכים ברחוב יד ביד, חבוקים, מתנשקים. מפגינים את החיבה והאהבה שהם מרגישים זה כלפי זו. ככה בדיוק רוצה זוג של נשים להרגיש כשהן הולכות ברחוב וככה בדיוק רוצה להרגיש זוג של גברים. הם לא ‘דוחפים' לאף אחד שום דבר מול העיניים. הם פשוט חיים את החיים שלהם. הם עושים את מה שלזוג סטרייטי הוא מובן מאליו".

במילים אחרות, נטייה מינית אינה שמורה לחדר המיטות או למוסד הנישואים. היא נמצאת גם ברגעים הקטנים של חיי היומיום, ולכן חשוב שכל מי שמזדהה כביסקסואל יעלה שלב במאבק ויגיד זאת בקול רם, גם אם באותו רגע נתון הוא נמצא בזוגיות הטרוסקסואלית.

אנרי השלישי, מלך צרפת, ביסקסואל. 1551-1589. צילום: Gettyimages

כיסוי תחת

מבול האמיתות האלה חשף עובדה נוספת, מעניינת במיוחד. אולי הסטייה מהמבנה הזוגי שעדיין נחשב לנורמטיבי בעיניי רבים, זה של גבר ואישה, היא בכלל לא מה שמרתיע את מי שמעדיף להשפיל את עיניו. אולי מה שהשמרנים לא יכולים להתמודד איתו הוא תזכורת גלויה לכך שבני אדם לא רק עושים סקס, אלא שהם עסוקים בלגוון אותו, לדבר עליו והוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם. אם נשים רגע בצד (בקושי רב) את הקיצונים, נגלה שהביסקסואליות חושפת פוביה מסוג קצת אחר, ולא תמיד מחליקה טוב בגרון גם אצל הליברלים ביותר, כולל קהילת הלהט"בים עצמה. “ביסקסואליות מעוררת חשדנות בשתי הקהילות – ההטרוסקסואלית וההומוסקסואלית", אומר גל אוחובסקי. “בקהילה ההומוסקסואלית היא מעוררת חשדנות כי רוב הזמן שימשה המילה הזאת מין מחסה לאנשים שהיו בתהליך יציאה מהארון. כשאלטון ג'ון יצא מהארון, למשל, בשנות ה־70, הוא הודיע שהוא ביסקסואל. זה גרם לכך שבעצם בשנות המאבק הגדולות של הקהילה הלהט"בית, הביסקסואלים היו קצת בעייתיים, משהו שהיה קשה להתייחס אליו, כי בכל רגע נתון היו אנשים שהשתמשו בזה כמגננה. כל המנסחים של הדבר הזה היו אינטלקטואלים מובהקים והגיעו מלימודי המגדר, כך שהיה קשה לנסות להבין את זה – גם בתוך הקהילה. הדבר הנחמד שקורה עכשיו הוא שמגיעים מייצגים של הקהילה הביסקסואלית שהם קלים לעיכול".

כמו בכל דבר, גם במקרה של היציאה הביסקסואלית מהארון על ידי סלבריטאים, אנחנו בפיגור משמעותי מאחורי חברינו בחו"ל. הרשימה ארוכה יותר מכפי שרובנו מודעים: לינדזי לוהן, אזליה בנקס, אנה פקווין, דרו בארימור, ג'יליאן אנדרסון, אוון רייצ'ל ווד, דיוויד בואי, מישל רודריגז, סולן גרין דיי בילי ג'ו ארמסטרונג, ג'סי ג'יי, אמבר הרד (שנישאה לאחרונה לג'וני דפ לאחר שעזבה מערכת יחסים עם אישה עבורו), קאשה ורק לאחרונה מיילי סיירוס – כולם היו ברורים מאוד בשלב זה או אחר בתקשורת לגבי הנטיות המיניות שלהם.

אבל אם מסתכלים על הרשימה, קשה שלא להבחין שרוב הכוכבים המבוגרים שבה נמצאים בנישואים או בזוגיות ארוכת שנים עם בני המין השני, מה שכנראה מוכיח שעבור ביסקסואלים לפעמים הלחץ החברתי או הרצון לנורמטיביות מכריע את הכף בבחירה בין שני המינים.

לירון, בת 31 שמגדירה עצמה כביסקסואלית וביקשה להתראיין בשמה הפרטי בלבד, מנסחת היטב את הקול הפנימי הזה שלפעמים לוחש להתיישר לפי הנורמות. “אני שונאת שאומרים לי שאני סטרייטית, כאילו מנסים להוכיח משהו, אבל אני כן מוכנה להודות שבמשך שנים רבות ניהלתי מערכות יחסים רציניות רק עם גברים כי זה היה נוח יותר. היום אני כנה מאוד לגבי המיניות שלי עם כולם, אבל בסופו של דבר, אני חיה היום עם גבר ומתראיינת רק בשמי הפרטי, כי יש לי את הפריבילגיה להמשיך להסתיר מההורים שלי משהו שאני בטוחה שהם לא יידעו להתמודד איתו. אני יכולה להבין למה זה עלול להיות מקומם עבור הומואים ולסביות, כי ככה אני בעצם לא לוקחת חלק במאבק. אני חושבת שמה שאנשים לא מבינים זה שלהיות ביסקסואל זה תמיד להיות באיזשהו סוג של ארון. אם אני יוצאת עם אישה, מתייגים אותי כלסבית וכשאני עם גבר – כסטרייטית. אני צריכה להזכיר לאנשים שאני בי כדי לא לאבד את הזהות שלי".

את ההתעקשות הזאת על ההגדרה העצמית כדרך להגביר את המודעות לנטייה המינית הכפולה – אפשר לזהות גם אצל הסלבס. כשזאב נחמה התראיין לתוכניתה של עינת ארליך בערוץ 24 לא מזמן, הוא העלה את הנושא בעצמו, כשנשאל אם הוא רואה ילדים באופק: “אמרתי את זה, ואני חוזר על זה כמה פעמים ולא תמיד מקשיבים לי. בחיי האישיים אני חי חיים דו מיניים מלאים ושלמים". בהתאם להתעקשות שלו להיות ברור בדברים שהוא אומר לתקשורת על נטייתו המינית, הסכים נחמה ואף שמח להתראיין לכתבה זו ממש, אך נאלץ לוותר בעקבות דרישתה של אשת יחסי הציבור שלו, שדיבורים על נטיות מיניות כנראה לא היו חלק מתוכניותיה לקידום האיחוד הקרב של אתניקס. גם רן דנקר התייחס לסוגיית המונוגמיה מול נטייה מינית בריאיון המתוקשר שלו ל"7 ימים". “המיניות היא עוד דרך של הנפש לבטא את עצמה. היא מורכבת ובנויה מהמון חלקים", הוא אמר בריאיון. “כסך האנשים כך סך האפשרויות המיניות. אני נמשך לנשים ולגברים. למה לצמצם את עצמנו להגדרה? לא רוצה להגדיר את עצמי. לא רוצה להתחייב על משהו רק כי אנשים צריכים להכניס אותי למסגרת מסוימת".

יחד עם זאת, כשנשאל לגבי מעריצות שחלמו להיות איתו, הוא ידע לשים את הדברים על דיוקם: “מה זה משנה אם אני עם אישה או עם גבר? אם בחרתי לחיות עם מישהו, אז שאר האופציות לא רלוונטיות עבורי".

מסתמן שברמה הבינאישית עדיין קשה לאנשים להתמודד עם ביסקסואלים כמושא חיזור אופציונלי. “קרה לי שהייתי בדייט עם אישה והיא הפסיקה אותו באמצע כשהיא שמעה שאני בי, אמרה לי שאין כזה דבר ותקפה אותי מילולית", מספרת לירון. “גברים יותר פתוחים בנושא כי זה משרת איזו פנטזיה לסבית שיש להם, אבל כבר יצא לי לשמוע גם מאקס שהייתי איתו בזוגיות ארוכה שהוא חושב שאני סטרייטית ולא בי".

גם השדרן אמיר אשר כתב בפוסט שלו על הקשיים הבינאישיים: “מעבר ליחס שביני לביני, יש את העניין הכי כואב עם נשים: אישה שנדלקתי עליה ושרציתי לייסד איתה מערכת יחסים אקסקלוסיבית (מצד הנשים בחיי) פסלה אותי בגלל הנטייה הזו שלי. אני לא מאשים אותה. זה עניין קשה לעיכול והוא דורש פתיחות גדולה ושחרור גדול מצדה, עניין לא פשוט בזוגיות בכלל, ועם אדם דו מיני בפרט".

אוחובסקי דווקא אופטימי יותר, ואומר שהפתיחות בתוך הקהילה הלהט"בית לביסקסואלים בשיאה. “פעם ביסקסואלים היו צריכים להרגיש שהם חולים, אחר כך שהם הומואים בארון. עכשיו? תעשה מה שבא לך. הייתה תקופה שביסקסואליות הייתה דבר מפחיד, אבל היום הקהילה לא מפחדת מאף אחד".

ומה לגבי מחוץ לקהילה? או מחוץ לתל אביב? אתה חושב שאנשים מוכנים לביסקסואליות?

“אני חושב שאנחנו לא מעריכים אנשים. אנשים מבינים ומתעניינים במין. אולי באשדוד זה יותר בשושו, אבל זה קיים. עכשיו רק צריך לקום לביסקסואליות מישהו שינסח את זה באופן חכם לדור החדש".

כל האופציות פתוחות. קופידון, מתוך המחזה "גן האהבה", 1910. צילום: Gettyimages