אל תכה, זה לא יאה

1. "אתה יכול לכעוס – אתה לא יכול להרביץ!"

חשוב לאפשר לילד לבטא את תחושותיו האותנטיות דרך הכעס (שמאחוריו מסתתרים מגוון רחב של רגשות, כמו אכזבה, עלבון, פחד, תסכול וכדומה). עם זאת, חשוב לשים גבול ברור וחד משמעי לאלימות, הן הפיזית והן המילולית, ולשמור על בהירות ועקביות. אמירה מסוג זה נותנת מקום ולגיטימציה לביטוי רגשות קשים, ובו בזמן מגדירה דרך נורמטיבית לבטא אותם.

2. "בוא נראה מה עוד אפשר לעשות כשכועסים…"

חשוב גם לומר לילד מה כן לעשות ולא רק מה לא לעשות. אל תניחו שזה מובן מאליו שהילד יודע או זוכר מה הוא צריך לעשות. כדאי לנסות לעודד ילדים להביע את כל מה שהם מרגישים, אבל בדרכים לגיטימיות, על ידי הצעת חלופות. אפשר להציע לו למשל ללכת לחבר ולומר לו שהוא כועס עליו.

3. "אצלנו בבית לא מדברים ככה!"

יש באמירה הזו משהו מאוד ויזואלי וברור שילד, גם צעיר מאוד, יכול להבין: הבית שלכם מתנהל על פי ערכים מסוימים שחשובים לכם ושאתם לא מוותרים עליהם. כשאמירה מסוג זה נאמרת באופן חד משמעי ועקבי, המסר שעובר לילדים הוא ברור: "לשון נקייה ודיבור מכבד הם ערכים שחשובים לנו, אנחנו מכבדים אותם ומצפים גם מכם לכבד אותם!". וכן, יש לשים לב שגם אתם ההורים, בהיותכם מודל לחיקוי, אכן נוהגים באותו אופן בדיוק.

4. "אני לא מקשיב כשמדברים לא יפה. תדבר יפה ואז אתייחס"

אם ההתנהגות הלא מקובלת משיגה תוצאות, למה שהילד יפסיק אותה? חשוב שיתרגל לדבר יפה ויפנים את התוצאות של התנהגות כזו. כך הוא ילמד איך צריך לדבר כדי לזכות בתשומת לב הורית.

5. "כשאתה מדבר ככה לרועי אתה מאוד מעליב אותו"

ילדים עדיין לא מסוגלים לחוש אמפתיה לזולת. הם ספונטנים, אימפולסיבים ואגוצנטרים, אומרים ועושים את מה שעולה על רוחם וקשה להם להבין ולצפות את תוצאות התנהגותם. אמירה מסוג זה יכולה לתרום רבות להתפתחות היכולת האמפתית שלהם. אפשר גם לשאול את הילד איך הוא מרגיש כשמדברים אליו כך. עם הזמן הוא יעשה את הקישור בין התחושות שלו לתחושות של הזולת ויתחיל לברור את מילותיו.

6."אני לא מוכן שתגיד 'אידיוט'. במקום זה אתה יכול להגיד 'לא נחמד'. אם תשכח שוב את החוק שלנו לגבי שפה לא יפה, לא תוכל לשחק במחשב יומיים"

חשוב שיהיו בבית חוקים ברורים לגבי תרבות הדיבור וההתנהגות, וכן מחיר לכל הפרה של חוק. על ההורה להזכיר את החוק ותוצאות הפרתו לילד, להזהיר אותו ולהציע חלופות דיבור או התנהגות.

7. "אני מבינה שזה מאכזב אותך, אבל אני לא מרשה לזרוק צעצועים…"

באמירה זו אתם מבטאים הבנה ואמפתיה לתחושות של הילד. הילד שלכם נורא כועס. הוא רצה, למשל, ללכת לסרט שהבטחתם לו אך אזלו הכרטיסים… הוא לא יודע לרסן את תגובותיו ועושה את הדבר הראשון שבא לו. ברגע כזה הוא צריך לקבל שני דברים הכרוכים זה בזה: מענה רגשי, הבא לידי ביטוי באמירה שתיתן לו להרגיש שהוא לא לבד בתחושותיו הקשות ("אני מבינה שזה מאכזב אותך") , יחד עם אמירה שתתחום את גבולות התנהגותו ("לא זורקים צעצועים"). יש סיכוי הרבה יותר טוב שהוא יקשיב וישתף איתכם פעולה.

8. "אתה מוזמן להרביץ כמה שאתה רוצה, לכדור האִגרוף שאצלך בחדר"

לפעמים זה לגיטימי להוציא אגרסיות במכות. תעלו אותן למקום לגיטימי כמו שק/ כדור אִגרוף (אפשר גם חוג אִגרוף או קראטה).

9."בגלל שהרבצת לאחיך, אני מבקש שתיכנס לחדר שלך לחמש דקות להירגע"

פסק זמן הוא שיטה יעילה ולא אלימה להפסקת התנהגויות לא רצויות. פסק הזמן מסמן לילד שהתנהגותו אינה מקובלת ומרחיק אותו באופן מיידי מהגורמים המחזקים את התנהגותו הבלתי רצויה. זוהי הדגמה טובה לילדים של דרך יעילה להתמודדות עם כעסים. מסגרת הזמן המומלצת לפסק הזמן היא דקה לכל שנה מגיל הילד, ולכל היותר עשר דקות.

10."אני כועסת שהרבצת לי ותקבל על זה עונש. אבל אני תמיד אוהבת אותך"

ילדים בכלל, וילדים קטנים בפרט, מתקשים להבין שהוריהם ממשיכים לאהוב אותם גם כאשר הם כועסים עליהם. חשוב לומר לילד שאנו כועסים על התנהגותו, אך אין זה פוגע באהבתנו אליו. מסר זה מפתח ביטחון עצמי, יכולת לעמוד בכעסים של אחרים וגם רצון לשקם את היחסים עם ההורה ולהתנהג יותר יפה בפעם הבאה.

ייעוץ מקצועי:

• ד"ר אלי שגיא – פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן)
• דלית בלונדר רון – פסיכולוגית חינוכית וקלינית מומחית
• אלי זוהר ניב – יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים