אלפי גוונים של כחול
טיול באי זקינתוס (זנטה) אל החופים, המערות וההיסטוריה
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
תושביו המקומיים של האי זקינתוס (Zakynthos) מכנים אותו פרח המזרח, בשל אלפי הפרחים המקדמים את המבקרים בו בתחילת האביב. הכובשים הוונציאנים קראו לו פשוט זַנטֵה.
זקני האי מתגאים על שאפילו אפולו וארטמיס, מאלי היוונים הקדמונים, התפעלו מיופיו של האי הסלעי ונהגו לטייל בין הריו הגבוהים המשובצים במערות ובנקיקים ולהלך על חופיו החוליים, החבויים בין מפרצים צלולי מים, בעלי אלפי גוונים של כחול, ירוק וטורקיז.
האי זקינתוס מספק לתייר הזדמנות לצפות ב-6,000 מיני צמחים באביב, במפרצים ובחופים [לאו דוקא בכל אזורי האי], להתארח אצל תושבים מכניסי אורחים וליהנות מהמטבח המקומי, הרווי השפעות יווניות ואיטלקיות. שנים חלמתי להגיע לאיים האלה, ולפני שמונה שנים הגעתי לראשונה לזקינתוס, למלון של משפחת נובלוס, לטעמי המלון היפה ביותר במערב יוון. גיליתי שם אנשים נפלאים והתאהבתי במקום.
מגדל פעמונים ונציאני
זקינתוס הבירה בנויה בסגנון ונציאני, ואולם בנייניה אינם המבנים המקוריים. רעידת האדמה הקשה שאירעה במקום בשנת 1953 החריבה אותה כמעט כליל. רק שלושה בניינים נותרו עומדים על תִלם: כנסיית הקדוש המקומי איוס דיוניסיוס, הבנק ובית אחד. לאחר הרעידה נבנתה העיר מחדש בסגנון ונציאני, ומגדל הפעמונים של הכנסייה המקומית מזכיר את המגדל המקביל לו בסן מרקו בוונציה.
טיול בעיר מתמקד באזור הטיילת המשתרעת לאורך החוף, המשובצת בבתי קפה ובטברנות שאפשר לאכול בהן מטעמים זקינתיים. עם שעת ערב מצטרפת לאוכל המוסיקה המקומית, עם הקנטדס והארקיאס, שהיא חלק מקסמם של האיים היוניים.
האתרים המרכזיים של העיר סמוכים לטיילת: הכיכר המרכזית; מוזיאון ביזנטי המציג איקונות מהמאה ה-15 עד המאה ה-19, פרי מכחולם של אמנים שנמלטו מהשלטון התורכי בכרתים, ואיקונות שחולצו מהכנסיות החרבות; כנסיית דיוניסיוס הקדוש (Agios Dionysios); ומוזיאון דיוניסיוס סולומוס (Museum of Dionysios Solomos), הקרוי על שם המשורר הלאומי של יוון, מחבר ההימנון היווני, שחי באי. בשעות הערב כדאי לבקר ברובע בוחלי (Bohali) הנמצא מעל המפרץ, ליד שרידי החומות והמבצר. מלבד הנוף היפה, המקום הופך לעת ערב לאזור בילוי נעים והומה אדם.
במעלה הגבעה בדרך לרובע בוחלי נמצאים שרידי בית כנסת וקברים עזובים מהמאה ה-16, של הקהילה היהודית שחיה במקום. ליד הטיילת (ברחוב שבו ממוקם הדואר) יש שרידים של בית כנסת אחר, שחרב ברעידת האדמה, וגם אנדרטה שהקימו יהודי העיר לאחר מלחמת העולם השנייה כאות תודה למושל האי לוקאס קארר ולבישוף כריסוסטומוס על תמיכתם האמיצה בקהילה היהודית (ראו בהמשך).
מדריך אוכל
טברנה ארקיאה (Arekia)
טברנה שבה אפשר לאכול ארוחה ולשמוע מוסיקה מקומית. בשולחנות הארוכים בחברת המקומיים השרים את כל מילות השירים מענגת במיוחד. מנה מומלצת: ארנבת ברוטב אדום.
מיקום: בטיילת העיר, קילומטר אחד מצפון לכיכר סולומו (Plateia Solomou).
טלפון: 30.2650.26346
מסעדתLatas Cafe & Bistro
מוסיקה ומטבח יווני מסורתי.
מיקום: ברובע בוחלי, ליד הכנסייה
טלפון: 30.26950.48230
יקב קומוטוס (Comoutos)
יקב מהתקופה הוונציאנית שנוסד ב-1638 ועדיין נמצא בבעלות אותה משפחה. במקום יין מעולה ושמן זית אורגני.
מיקום: Ag. Mavra, Maherado, תיבת דואר 29100
שעות פתיחה: כל יום 9:00-13:00, 17:00-20:00
טלפון: 30.26950.92285
מאיוס ניקולאוס ומאליקס יוצאות הפלגות לחוף הספינה הטרופה (Paralia Navagio) – חוף חולי שאפשר להגיע אליו בסירה בלבד. החוף כלוא בין צוקי ענק ועליו ספינה טבועה שמפעילה מיד את הדמיון ומעוררת מחשבות על סיפורי שודדי ים. האמת הפרוזאית מספרת על תרמית ביטוח כלשהי, אבל הדבר אינו גורע מיופיו של החוף.
כדי לספק את תאוות הקניות, מומלץ להגיע מאיוס ניקולאוס לוולימס (Volimes), שבו חנויות עם מפות, צעיפים, קרמיקה ושטיחים – הכל עבודות יד. מכאן ממשיכים דרך איוס לאון (Agios Leon) ללימיונס (Limionas), ושם אוכלים בטברנה היחידה במקום, שומעים מוסיקה ומחכים לשקיעה, היפה מאין כמוה.
המסלול ממשיך עוד דרך מחראדו (Maherado), שם מבקרים ביקב קומוטוס (Comoutos) ובכנסיית אגיה מאורה (Agia Maura) בעלת הפעמונים המוסיקליים, וסוף המסלול בלגנס (Laganas), חוף צבי הים. משם חוזרים לעיר זקינתוס דרך פורטו רומא (Porto Roma), אזור החופים הפופולאריים של האי.
הצלת יהודי זקינתוס
מסוף המאה ה-15 התקיימה בזקינתוס קהילה יהודית, וזו סבלה מאנטישמיות, עלילות דם, פרעות והרג. לנוכח רקע היסטורי זה, מפתיע במיוחד סיפור ההצלה של היהודים באי בזמן מלחמת העולם השנייה.
ב-1943 כבשו הנאצים הגרמנים את האי זקינתוס, ומושל האי מטעמם, אלפרד ליט, הורה ליהודים להסתגר בבתיהם ולהשאיר את הדלתות פתוחות. בה בעת דרש המפקד ממושל האי לוקאס קארר למסור לידיו את רשימת היהודים ואת אומדן רכושם. המושל והבישוף כריסוסטומוס החליטו שלא למסור את הרשימה, ובמקומה הגישו רשימה ובה שני שמות בלבד, שמות שניהם.
גם מפקד ארגון הפרטיזנים באי תמך בצעד זה, והוא אף איים כי מאות מאנשיו יפעלו נגד הגרמנים אם היהודים יוסגרו. לאנשי הקהילה הוצע להסתתר בכפרים מרוחקים, ושם הם נשארו עד יום השחרור (למעט חולים וזקנים שנותרו בעיר).
בספטמבר 1944 שלחו הגרמנים ספינות כדי לפנות את היהודים מהאי, אך הן אספו את הגרמנים, כחודש לפני תחילת נסיגתם מיוון. לוקאס קארר וכריסוסטומוס זכו לתואר חסידי אומות עולם ביד ושם, ולאנדרטה באי זקינתוס, שמנציחה את גדולתם ואת אנושיותם.
מתוך: מגזין מסע אחר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה