בגיל 8 היא הצילה את חברתה מהתאבדות. היום היא מצילה חיילים בשטח

"לא קיבלתי את זה שלא רצו לגייס אותי. אחי היה לוחם בהנדסה ובעקבותיו היה לי חלום להיות לוחמת. ידעתי שאין סיכוי שהוא יהיה לוחם ואני לא. הייתי ילדה ספורטיבית, היפראקטיבית שחייבת לזוז. ידעתי שלוחמה זה מקומי". חייה של אלמוג גבאי (29), שוטרת מירושלים באזרחות וסמב"צית רפואה במיל' המגויסת מאז ה־7 באוקטובר, הובילו אותה לשירות צבאי ואזרחי מאתגר במיוחד.

>> "את יכולה להיות לוחמת עם נשק – ועם לק ורוד"

היא גדלה בבית מרקע סוציו אקונומי-נמוך והוצאה מהבית בגיל שש על ידי הרווחה. עד גיל 16 היא התחנכה בפנימייה, עד שיצאה ממנה תחת חסותו של אביה. כששאר בנות גילה החלו לקבל צו ראשון והיא לא – היא התחילה לגשש בנושא. "הבנתי שאני לא עומדת בקריטריונים לגיוס בגלל היותי 'בעייתית', בגלל העבר שלי", היא מספרת.

"נכון שאני לא בשטח, אבל בקשר לא יותר רגוע. אנשים צורחים בקשר צרחות מוות. בתור מי ששומעת את זה, את צריכה להתאפס, להבין שיש אירוע ולא לקחת ללב"

אלמוג גבאי | צילום: דובר צה"ל

"אחרי ארבעה חודשים שבהם נלחמתי לטובת העניין, קיבלתי צו ראשון. התוצאה במבחנים הפסיכוטכניים שעשיתי הייתה לא טובה, וכך שוב הודיעו לי שמוותרים עליי. המשכתי להילחם, ואפילו כתבתי מכתב לרמטכ"ל. ביקשתי שהפקידה תמסור לו את זה מתחת לדלת. כתבתי לו שאני יכולה לתרום לא פחות מאחרים, ושזה שהגעתי מבית במצב סוציו-אקונומי מסוים לא אומר כלום. בעקבות הפניה הזו קיבלתי זימון למבחנים חוזרים, ולאחריהם קיבלתי זימון לגיבוש לוחמות. שובצתי לקרק"ל ותוך שבוע גויסתי".

>> המאפרת שמאחורי סרטון השבעה באוקטובר: "תגובות השנאה לא מעניינות אותי"

אחרי שלושה חודשים של שירות קיבלה גבאי הצעה לצאת לקורס חובשים. הסיפור שהוביל אותה לשם, עוד יותר שומט את הלסת. כשהייתה בת 8 בפנימייה, חברתה הטובה ניסתה להתאבד. "בלי לדעת שום דבר הורדתי חולצה ועשיתי לה חוסם עורקים", היא מספרת. זו הסיבה, לדבריה, שיצאה בשמחה ושליחות ענקית לקורס – מעצם הידיעה שתוכל להציל חיי אדם.

ב-2017 השתחררה לאחר שירות ארוך בקבע כנגדת רפואה, ובאזרחות המשיכה לשירות בתי הסוהר. משם הציעו לה להתגייס למשטרה – שם היא משמשת היום כשוטרת סיור וחובשת. "אני נמצאת בחמ"ל לפינוי אנשים מהרצועה לבתי החולים ומאזינה לקשר 24/7", היא מספרת על תפקידה במילואים מאז ה־7 באוקטובר, כסמב"צית רפואה. "ברגע שאני שומעת פצוע בקשר – אני עובדת כמו על אוטומט: מנסה להבין מהו סוג הפציעה כדי להבין את סוג הפינוי – אם הפצוע דחוף לפינוי עליי להקפיץ מסוק ובמידת הצורך להנחית אותו גם בשטח הרצועה. אם זה פצוע שפחות דחוף לפנות אותו, אני מקפיצה את הצוותים הרפואיים שברצועה אליו".

נשמע כמו הרבה לחץ, גם מריבוי המשימות שאת נדרשת לעשות במקביל, וגם מעצם העובדה שאת יודעת שאת מצילה חיי אדם באותו הרגע. את מרגישה שהתפקיד באזרחות עוזר לך במשימה הזו?
"התפקיד שלי באזרחות בהחלט נותן לי יתרון מול אחרים. גם ביומיום שלי כשוטרת אני מגיעה לאירוע, ולא יודעת למה אני מגיעה. אני לא נלחצת, אני דרוכה – ממש כמו ביומיום. במחוז ירושלים תמיד דרוכים יותר. נכון שאני לא בשטח, אבל בקשר לא יותר רגוע. אנשים צורחים בקשר צרחות מוות. בתור מי ששומעת את זה, את צריכה להתאפס, להבין שיש אירוע ולא לקחת ללב. זה שהאנשים יחיו – זה עלייך".

תמיד רצתה להיות לוחמת | צילום: דובר צה"ל

יש פה ניתוק רגשי עצום. איך זה שאת מצליחה לעשות את זה?
"יותר קל לי לעבוד על אוטומט לאור תפקידי באזרחות. זה כמעט אותו דבר, אבל במילואים אני אחראית על חיי אדם באופן ישיר. אם לא אתנהל בצורה מסוימת – אפספס. אני יודעת שכל דקה שאני אתעכב – הפצוע יתעכב גם. אני שומעת בקשר אנשים מתחננים על החיים שלהם. המטרה שלי היא להציל חיים, ובשביל זה צריך לעבוד ביעילות, ובמהירות".

"בעודי מטפלת באירוע, ראיתי נערה יושבת על ספסל. הסתכלתי עליה וראיתי את עצמי. היא סיפרה לי שהיא ברחה מהמסגרות שלה ולא רוצה לחיות. ישבתי איתה חצי שעה ובסוף היא אמרה לי רק תודה, שהיא רוצה להמשיך לחיות – ולהיות שוטרת"

את מרשה לעצמך להתפרק?
"לא מזמן היה לנו אירוע קשה ובדרך לאוהל פשוט התפרקתי. הרשיתי לעצמי לחשוב על אותו הפצוע, אבל אני יודעת שבשום אופן אסור לי להכניס רגש לחמ"ל. ברגע שאעשה זאת – אעשה את תפקידי פחות טוב".

>> "זה הסיוט של כל קצינת נפגעים": החיים מבעד לתפקיד הכי כואב

גבאי לא רק נחלצת לעזרת רבים בזמן תאונה, אלא גם משתמשת לא אחת בסיפור האישי שלה בכדי להציל נפשות אחרות שזקוקות לעזרה. "אם אני נפגשת באירוע משטרתי עם אדם שלא רוצה לחיות, אני לא פעם מספרת את הסיפור האישי שלי וגורמת להם להבין שגם מהמקום הכי נמוך – אפשר לעלות. מה שעברתי עוזר לי להציל חיים", היא מספרת בגאווה.

מצילה חיים באזרחות, ובמיל'. אלמוג גבאי | צילום: דובר צה"ל

"בעודי מטפלת באירוע אחר, ראיתי נערה יושבת על ספסל. הסתכלתי עליה וראיתי את עצמי. היא סיפרה לי שהיא ברחה מהמסגרות שלה ולא רוצה לחיות", היא מספרת, "ישבתי איתה חצי שעה וסיפרתי לה על עצמי. בסוף היא אמרה לי רק תודה, שהיא רוצה להמשיך לחיות – ולהיות שוטרת".

וואו.
"אני הייתי במקום הזה, אני יודעת מה עובר עליה".

גבאי יודעת שלמרות העובדה שנקראה למילואים ב־7 באוקטובר, היא עדיין שוטרת בכל רמ"ח איבריה. לפעמים העבודה תופסת אותה גם במציאות המלחמה: "לפני שעה וחצי יצאתי לאפטר והייתי בדרכי לעשות הפתעה לבעלי", היא מספרת. "בדרך נתקעתי ברכבת הקלה והנהג הכריז שיש תאונת דרכים קשה בצומת. אני עדיין חובשת ויכולה להציל חיים, כך שהראיתי את תעודת השוטר שלי ושאני חובשת, ניגשתי לשוטרת ועזרתי לה להוציא את הפצוע יחד עם מד"א. זה פוגש אותי כל הזמן. אני לא אעצור אם אראה משהו שאני יכולה לעזור בו רק כי אני לובשת מדי צה"ל. להיפך, האחריות שלי כפולה".

ספרי לי איפה ה־7 באוקטובר תפס אותך.
"באותה שבת הייתי במשמרת לילה של המשטרה. בשתיים לפנות בוקר קיבלתי טלפון מהמפקד שלי במיל' שאבוא למחרת. השעה שתיים בבוקר, אני עם עצור, לא יודעת איך להגיד למפקד שלי בעבודה שאני צריכה לפשוט את מדי המשטרה וללבוש מדי צה"ל. אבל עשיתי את זה: חזרתי הביתה – משם לצבא, לבסיס בדרום. מאז אני במערכה".

עד מתי?
"ייקח כמה שייקח – עד הניצחון".