"הצלקת למי שחוותה את מה שאני חוויתי תישאר"

בלה חבצקין | צילום: עירית הוד, סטודיו 2020
בלה חבצקין | צילום: עירית הוד, סטודיו 2020

היא התחתנה בגיל 19 עם בן של אוליגרך ולכאורה היה לה הכל, כל עוד התנהגה לפי הכללים של בעלה. בלה חבצקין חוותה על בשרה אלימות כלכלית, הצליחה להיחלץ וגם כתבה על זה ספר

88 שיתופים | 132 צפיות

צעירה בת 19, עולה חדשה שהגיעה בגפה ממוסקבה, פוגשת גבר, בן יחיד של אוליגרך רוסי, מבוגר ממנה בשנים אחדות. הרבה חלומות יש לה, אבל החלום האחד, הפרקטי והבטוח, מנצח, כי יותר מהכל היא רוצה בעל שידאג לה ויפרנס אותה. זה מה שהכירה בבית הוריה, בית רוסי, שוביניסטי ונוקשה, וזה מה שלימדו אותה שאישה צריכה לרצות. "תהיי יפה ומטופחת, תנקי, תבשלי ותשבי בבית. הבעל שלך יקבע עבורך את כל השאר". 

אז בגיל 20 היא התחתנה והבעל שלה קבע הכל והיה לה רע לתפארת, ומול ניצני מרד שעוד לא הבשילו הוא אמר לה נחרצות: "את אשתי, נשבעתי לדאוג לך. לקחתי לך את כרטיס האשראי רק כדי לתת לך לטעום קצת מה'לדאוג לעצמך' הזה שאת כל כך מחפשת, הרי ברור שתמצאי את עצמך בלי פרוטה בחוץ, אני חוסך לך את ההשפלה של חזרה אלי בראש מורכן ובידיים מושטות". 

"כשהכרנו הוא הבטיח לי שיפתור לי את כל הבעיות, במציאות הוא רק סידר לי בעיות, הוא היה גבר כוחני ששכפל את מה שראיתי בבית הוריי"

בלה חבצקין, סופרת, ציירת, מורה לציור, מאיירת ומעצבת תפאורה ותלבושות, חייתה ככה שלוש שנים בפרק א' של חייה ועשתה מזה ספר. "שורשים על המים" (הוצאה עצמית "בל"), רומן כואב, מצחיק ושנון שנקרא בנשימה אחת, ובשורה התחתונה, אופטימי ומלא תקווה. הרומן מבוסס על סיפור עלייתה המרתק ובימים אלה יצאה המהדורה השנייה שלו. 

כיום היא בת 42, פלפלית, דעתנית, נמרצת ומלאת הומור, נשואה בשנית לעמיעד קלושינר, אימא לשלושה, בני 15, 12 ו-6 ומתגוררת בהרחבה של קיבוץ להבות הבשן בגליל. חבצקין היא אישה עתירת תובנות בכלל ובפרט לגבי חייה הקודמים. "היום קוראים לזה אלימות כלכלית ואני חוויתי אותה על בשרי. הרצונות שלי ללמוד ולהתפתח התנגשו בחלומות של בעלי לשלוט בי ולכבות כל תשוקה בגופי ובנפשי עד שקמתי והלכתי". 

>> למה אף אחד לא מדבר על אלימות כלכלית?

בשבוע שעבר נערך דיון בכנסת על הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה. החוק, שאושר עוד קודם בוועדת השרים לחקיקה, הגדיר אלימות כלכלית בהתנהגות שמונעת או מקשה על מימוש התנהלות עצמאית של בן הזוג. "אישה שנמצאת במקום הזה ונתקעת בו, מוותרת על האושר שלה. הרבה פעמים קשה להגיד לה קומי ולכי, גם אם אין כסף בבית וגם אם יש, כי לה אין רווחה, היא מאוימת וכל רגע עלולה למצוא עצמה נזרקת לרחוב. אבל הספר שלי מראה לנשים שאפשר לפרום את משקולות העבר ולהתחיל מחדש. אני זוכרת שבפעם הראשונה בפרק ב' שלי, כשראיתי גבר מבשל ראיתי גם לראשונה גבר שלא מתחזק תדמית מיותרת שדורשת מאשתו לעבוד בבית עד אפיסת כוחות". 

בדיון בכנסת נשמעו כל מיני אמירות חשוכות וחברי כנסת מהליכוד יצאו נגדו: אסנת מרק טענה שהוא בא לשסות בתא המשפחתי, עמית הלוי לא חשב שאם בעל אומר לאשתו "את המשכורת שלך תניחי כאן" זו סיטואציה ששייכת להגדרת האלימות הכלכלית ואריאל קלנר התנגד לו בנימוק שאישה יכולה להטיל על הגבר אימה כלכלית כשהיא קונה בגדים בעשרת אלפים ש"ח והוא לא יכול ללכת למשחק כדורגל.
"אני חוויתי מה זה אישה במטבח שתלויה תלות מוחלטת בבעלה. אבא שלי חסך כל פרוטה כי שנים אחרי המלחמה הוא פחד מהנאצים ומהרעב, ואימא שלי, האישה הקטנה, פחדה לעזוב את המוכר והידוע עד שהיא העדיפה להיחנק מרצועות הסינר שלה, רק לא להעז ולשנות דבר. כילדה לא חשבתי שלאימא שלי יש אופציות אחרות. אבל היום אנחנו יודעים שזה לא נורמטיבי. הדיון בכנסת החזיר אותנו הרבה שנים אחורה וזה מזעזע בעיני, כי אני יודעת את המשמעות העמוקה שאין לך כסף משלך. אחרי נישואי לבן של אוליגרך, עם דירה יפה ונוף לכרמל, כשהייתי צריכה כסף הייתי צריכה לבחור אם הוא לאוכל או לנסיעה, אז נשארתי רעבה, זאת אלימות כלכלית, אין לזה שם אחר. זה נושא טריקי שלא נעים לדבר עליו, אבל זאת לא קדושת המשפחה כמו שטענו מתנגדי החוק, זה עיוות של המציאות. שלחתי עותקים מהספר למקלטים לנשים מוכות ונשים שקראו כתבו לי שנתתי להן כוח. אחת מהן סיפרה לי שבזכותי, עם שלושה ילדים, היא העזה ועזבה בעל. בספר אני מתארת את סיבת העזיבה שלי: 'אני הולכת כי אני חייבת את עצמי. כשאני איתך – אין אותי'". 

"אבא שלי לא יכול להכיל אותי"

היא נולדה במוסקבה בשם בלה יוסיפבנה חבקצינה, בת שנייה "בבית מאופק, קר ולא מחבק", כדבריה. היא היתה יהודייה יחידה בכיתה והאנטישמיות גאתה. "חטפתי מכות וקללות, אבל ידעתי שרחוק רחוק ישנה ארץ תפוזים קסומה ועוד שנייה אנחנו נגיע אליה". הוריה התמהמהו. אחותה היחידה, איתה אין לה קשר כבר שנים, עלתה עוד לפניה. הוריה עלו לישראל רק השנה, בגיל 80, והתיישבו בנהריה. את אימה היא אוהבת אהבת נפש והיא האדם הכי קרוב לה בעולם. עם אביה יש לה נתק רגשי של שנים ארוכות. "אבא שלי לא יכול להכיל אותי. לאישה בעיניו יש תפקיד מוגדר ואני לא מילאתי את ציפיותיו".

בגיל 15 הגיעה לראשונה לישראל, לביקור, במסגרת "נעלה". אביה רשם אותה לפנימיית בנות בבני ברק, אבל היא לא שרדה שם וחזרה הביתה. בגיל 19 עלתה לכאן בגפה, נרשמה לאולפן, גרה במעונות הסטודנטים באוניברסיטת חיפה והתחילה ללמוד אמנות ותיאטרון. "רציתי פינה משלי וגם סוג של בטחון, ובטחון זה חתונה וזה מה שעשיתי. עם הלימודים לא הייתה לו בעיה, זה היה קדוש, אבל לעבוד? עד כאן. הוא קיבל צעירה מופנמת ושקטה ואחרי שנה הבין שיש לו עסק עם ישראלית מרדנית שחולמת לעבוד בעיצוב תלבושות בתיאטרון ולאו דווקא לבשל עד שתיים בלילה. כשהכרנו הוא הבטיח לי שיפתור לי את כל הבעיות, במציאות הוא רק סידר לי בעיות. הוא היה גבר כוחני ששכפל את מה שראיתי בבית הוריי. כל זמן שהתנהגתי יפה לפי הכללים שלו, לערוך שולחן, לשים מפה לבנה ולהוריד את הראש, הכול היה בסדר. אבל לנסוע לבית צבי, לצאת ולהיפגש עם במאים – זה לא. אבל אני נסעתי ופגשתי והכרתי וראיתי שיש חיים אחרים, שיש תקשורת פתוחה וסקרנות גדולה". 

"כל זמן שהתנהגתי יפה לפי הכללים שלו: לערוך שולחן, לשים מפה לבנה ולהוריד את הראש, הכל היה בסדר, אבל לנסוע לבית צבי, לצאת ולהיפגש עם במאים – זה לא"

ממתי היו לך מחשבות על עזיבה?
"לא פחדתי על חיי, הוא לא היכה אותי פיזית, אבל כשהוא גזר לי את כרטיס האשראי כי אני בזבזנית וחסרת שליטה, מה שלא היה במציאות, פחדתי שלא יהיה לי אומץ לקום ללכת. זה כל כך מושרש בתרבות שלך, לא אומרים לך שאת בסכנה, אבל את חסרת שליטה והיו ימים שהייתי רעבה. בתחילה זו לא הייתה אופציה, הרי הייתי צריכה כסף לשכור דירה, אבל הכסף היה אצלו. ביקשתי כסף מאבי אבל הוא טען שיש לי בעל ושאני צריכה להסתדר. מן אחוות גברים כזאת. את צריכה להיות אמיצה וחזקה כדי לצאת מזה. 

בתחילת הנישואין לא רציתם ילדים?
"זה לא עלה. בגלל שנינו. מערכת היחסים בינינו הייתה די אפלטונית, שני אנשים זרים בסיטואציה הזויה. רק בהמשך חיי למדתי מהי תשוקה". 

מתי הבנת שזה לא יימשך לנצח?
"הייתי חוזרת הביתה מהתיאטרון, רוצה לקפוץ מאושר על עיצוב שעשיתי ואין עם מי לחלוק, מבחינתו יצאתי מהגטו הרוסי והפכתי למפלצת. פתאום לבשתי ג'ינס ונעלתי כפכפים. לפני עשרים שנה זה לא היה פשוט לקום ולעזוב כמו היום, במיוחד כשאת מהגרת בלי חיבור לקרקע ומשהו בך תלוש. בכיתי הרבה לכרית, לידו, כשאמרתי לו שאני רוצה לעזוב, הוא נשבע לי שזה יסתדר ולא אבכה יותר. גם מבחינת המשפחות הייתה בעיה: איך אני עושה דבר כזה אחרי חתונה שבאו אליה אנשים. אבי חשב שאני עושה טעות. אימי עזרה לי, רצתה שיהיו לי חיים טובים משלה. 'תלכי ויהיה בסדר', היא אמרה ואפילו סגרה לי חוב טיפשי שהיה לי בבנק מהשנה הראשונה שלי בארץ". 

כשהכרת את עמיעד עדיין היית נשואה?
"רשמית כן. אני הייתי בת 22 והוא רווק בן 32 שעבד בתיאטרון. עזבתי את הבית וגרתי אצל חברה: מאיה, חברתי הטובה עד היום והיחידה בספר שמופיעה בשמה האמיתי. סיפרתי לעמיעד והוא אמר לי שאני תמיד יכולה לבוא לשים אצלו את הראש עד שאסתדר. אז באתי ונשארתי. החיבור שלי לישראל קרה דרכו. לבוא אליו זה היה כמו להגיע לחנות ממתקים. בתחילת הזוגיות הוא אמר לי שהוא לא יתחתן ולא יהיו לו ילדים. כשנולדו לנו הילדים הוא חיתל אותם ועד היום כשהוא מכין להם ארוחות בוקר באופן הכי טבעי, אני צוחקת ואומרת לו שאין לו חוט שדרה. עמיעד היה שנים בעולם התיאטרון והיה מנהל תיאטרון 'מראה' בצפון שנשרף. לפני שנים אחדות הוא חלה בסרטן ועשה הסבה וכיום הוא מומחה ברפואה סינית ופסיכיאטריה אינטגרטיבית ועוסק בטיפולי גוף ונפש". 

בלה, עמיעד והילדים בחתונה בתאילנד | צילום קארין מרום
בלה, עמיעד והילדים בחתונה בתאילנד | צילום קארין מרום

מתי התחתנתם?
"הוא הציע לי נישואין כשרכשנו את המגרש בקיבוץ. ביום הולדתי, כשעמדנו על היסודות עליהם אמור היה להיבנות ביתנו, הוא הגיע עם טבעת יהלום והציע. אמרתי כן, אבל מהר חטפתי את בהלת החיים כי נזכרתי בתחושת החנק הזאת כשאת רוצה ללכת ולא יכולה. עד כדי כך הטראומה הייתה עמוקה בתוכי. עברו עוד שבע שנים אחרי ההצעה, ולפני שנתיים, בטיול משפחתי בתאילנד עם שלושת ילדינו, עשינו טקס נישואין שכתבנו בעצמנו, טקס שכולו אהבה ואני יודעת שזכיתי בגבר של חיי ובאהבה גדולה. הקמנו משפחה נהדרת ויש לי חמות שגידלה אותי מגיל 22 והיא כמו אימא לכל דבר בשבילי".

במהלך השנים הפכה בלה למעצבת תלבושות מוערכת, זכתה באוסקר של הפרינג' ועיצבה תלבושות לעשרות הצגות, אבל נכון להיום הכתיבה ניצחה. היא מלמדת ילדים ומבוגרים ציור בסדנאות, מציגה את עבודותיה בסטודיו שלה, "ציור מהבטן", ושוקדת בימים אלה על ספרה השני. 

איזה מסר חשוב לך להעביר לנשים?
"אל תחיו את הפשרה, החיים הם באמת מדהימים. הצלקת למי שחוותה מה שאני חוויתי תישאר, גם אני עדיין אני צריכה להזכיר לעצמי שאני חזקה ושאני שווה, אבל תכלס, אנחנו מדהימות". 

היית רוצה לפגוש את האקס שלך יום אחד ולהטיח בו מה שאת חושבת?
"היו שנים שחשבתי על זה. היום אני יודעת שאם אפגוש אותו אגיד לו תודה. התודה היא על עמיעד. תחשבי שיכולתי לפספס אהבת חיים לה זכיתי".

מהו סוד הזוגיות שלכם?
"חברות וסקס. רגע, תני לי לחשוב על הדבר השלישי, בעצם אין. חברות וסקס. נראה לי שהסתדרתי בחיים". 

כריכת הספר של בלה חבצקין | צילום: יח"צ
כריכת הספר של בלה חבצקין | צילום: יח"צ

לרכישת הספר "שורשים על המים": http://www.bell-books.com
לאתר של בלה: bellahvatskin.com