אליזבת וורן: כל מה שצריך לדעת על האישה שאולי תחליף את טראמפ

אליזבת וורן |  צילום: GettyImages/Bauzen/GC Images
אליזבת וורן | צילום: GettyImages/Bauzen/GC Images

היא מנצחת בסקרים, אלופת הסלפי והרשתות החברתיות וחובבת סניקרס וקרדיגנים בזמנה הפנוי. אליזבת וורן, מועמדת לראשות המפלגה הדמוקרטית, היא הדבר הכי מרענן בבחירות לנשיאות בארה"ב

88 שיתופים | 132 צפיות

1. היא התחילה לעבוד בגיל 13

וורן לא בדיוק נולדה עם כפית כסף בפה, ולפי התיאורים של ילדותה גם כפית חד פעמית הייתה יקרה מדי עבורה. היא בת למשפחה צנועה ממעמד הפועלים, שהתפרנסה מעבודתו של האב כשרת. לאחר שאביה לקה בלבו ולא יכול לעבוד יותר, יצאה אימה של וורן לעבודה כמוכרת. לא שזה הועיל המון: המשכורת של האם לא הספיקה לתשלום החשבונות הרפואיים או לעלויות הטיפול באב, ובטח שלא היה בה די כדי לכסות שכר דירה ומותרות כמו חשמל או אוכל לוורן ואחיה. אז בגיל 13 הפשילה וורן שרוולים והחלה לעבוד כמלצרית כדי לתרום לכלכלת המשפחה. לימים סיפרה כי הילדות המאוד לא נשיאותית הזו היא הבסיס למדיניות הכלכלית הבולטת שלה, שמתרכזת במעמד הביניים ובאזרח הקטן, וזו כנראה גם הסיבה העיקרית שכל כך הרבה אמריקאים מזדהים איתה.

אליזבת וורן | צילום: GettyImages/ROBYN BECK /AFP
אליזבת וורן | צילום: GettyImages/ROBYN BECK /AFP

2. היא תמיד ידעה לדבר

וורן נחשבת לנואמת כריזמטית ומשכנעת במיוחד, כזו שיודעת להסביר סוגיות מורכבות בלי לטפש אותן, והייתה כזו הרבה לפני שמישהו בארצות הברית דמיין בכלל את האופציה של אישה מועמדת לנשיאות. היא הייתה הכוכבת של נבחרת הדיבייט בכל בית ספר בו למדה והייתה כל כך טובה בוויכוחים פומביים שחוץ מלנצח באופן עקבי, היא גם זכתה במלגת דיבייט לאוניברסיטת וושינגטון. היא נשרה מהלימודים כעבור שנתיים בלבד כדי להינשא לבעלה הראשון, בעקבותיו עברה ליוסטון שבטקסס, שם קולה הדעתני של וורן קצת נדם בעודה לומדת לתואר כקלינאית תקשורת, האין זה אירוני (תרשמי, אלאניס). לאחר מעבר נוסף בעקבות עבודתו של בעלה, הפעם לניו ג'רזי, קולה של וורן חזר אליה כשהחליטה, בצעד יוצא דופן לתקופה, להירשם ללימודי משפטים, אותם סיימה מעט לפני לידת בנה. 

היכולת שלה לדבר היא גם זו שהשיגה לוורן את הג'וב המשמעותי הראשון שלה כמרצה למשפטים בתקופה שנשים באקדמיה היו נדירות כמו מוצרי ביוטי קוריאניים בפיונגיאנג: כשהגישה מועמדות למשרת מרצה למשפטים באוניברסיטת יוסטון, זומנה וורן לראיון שכלל ארוחת ערב במסעדת סטייקים עם חברי ועדת ההשמה. ראש הוועדה, איש לא קל גם בסטנדרטים של טרום ימי ה-#metoo, הזמין סטייק על אף שסבל מחולשה בידיו ברמה שלא אפשרה לו לחתוך את הסטייק, אבל כן אפשרה לו להעמיד את וורן למבחן די מגעיל: הוא דחף אליה את הצלחת והורה לה לחתוך את הסטייק עבורו. כשוורן הנדהמת בהתה בו, נבח עליה "נו, את לא רואה שאני נכה?" וזכה ממנה לתשובה המצוינת "כן, אבל חשבתי שידעת את זה כשהזמנת סטייק". כולם בשולחן צחקו, כולל ראש הוועדה המקסים, שגם דחף לקבלתה של וורן לעבודה ואז הטריד אותה מינית עד שעברה להרצות באוניברסיטה אחרת.

3. הקריירה שלה התחילה אחרי כמה שנים בבית עם הילדים

לידה היא נקודת מפנה מקצועית עבור נשים רבות גם כיום, והיא הייתה כזו גם עבור וורן לפני כמה עשורים. היא הבינה שקלינאית תקשורת היא כבר לא תהיה, וחשבה טוב טוב על מה היא רוצה לעשות עם החיים שלה. מבין האופציות שעמדו לרשותה היא בחרה להתמחות במשפטים. את הלימודים סיימה אחרי כמה שנים בבית עם בתה הבכורה וסמוך ללידת ילדה השני, והיא נאבקה על רצונה לעבוד גם כשבעלה הראשון הפגין חוסר התלהבות בולט לנוכח האמביציות של אשתו, שלפעמים איחרה להכין לו ארוחת ערב אחרי שחזרה מעוד יום עבודה כמרצה למשפטים. וורן מספרת שהעבודה האינטנסיבית בשילוב הטיפול בילדים ובענייני הבית כמעט הכריעו אותה, עד שדודה שלה עברה לגור עם וורן ומשפחתה כדי לעזור לה. לנישואים שלה זה כבר לא עזר: כשהבינה שבעלה דאז מעוניין באישה שתישאר בבית, היא פשוט שאלה אותו אם הוא רוצה להתגרש. הוא רצה. לא הרבה זמן אחר כך וורן פגשה את בעלה השני, פרופסור למשפטים אף הוא, שעזב עבודה עם קביעות באוניברסיטת קונטיקט כדי לחיות לצדה. 

4. במשך רוב חייה היא בכלל הייתה רפובליקנית

וורן, הנחשבת למועמדת המובילה של המפלגה הדמוקרטית למרוץ לנשיאות הקרוב, לא תמיד הייתה דמוקרטית. למרות תדמיתה המוצדקת כמגה-ליברלית וכחלוצה פמיניסטית בתחומה המקצועי (שגם הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לסנאט מטעם מדינת מסצ'וסטס), נראה שוורן לא ממש ידעה את זה פעם. בצעירותה הזהירה אותה אימא שלה לא להפוך לאחת מ"המשוגעות האלו" שמתעסקות ב"שחרור נשים" רחמנא ליצלן, ולפחות במשך כמה זמן היא זרמה עם הקטע השמרני והצביעה למפלגה הרפובליקנית. וורן הסבירה שנהגה להצביע לרפובליקנים כחלק ממדיניות פיסקלית שקולה, במסגרתה חשבה שהרפובליקנים הם "האנשים שייטיבו לתמוך בשווקים", אבל מ-1995 היא חושבת אחרת.

5. יש לה סטייל

כשהיא מול המצלמות וורן לבושה בחליפות פוליטיקאית אופייניות ב-50 גוונים של שיממון, אבל בשאר הזמן יש לה סטנדרטים קצת יותר גבוהים, ולא נדיר לראות אותה בבגדים קז'ואליים או בסניקרס, ובמיוחד היא חובבת קרדיגנים, שהם מאוד טרנדיים עכשיו. בדומה לכישרון הנאום של וורן, גם הסטנדרטים שלה בנושא הסטייל תמיד היו שם: תמונה של וורן מ-1979 חרכה את הרשתות החברתיות כשהועלתה לטוויטר עם המשאלה הרלוונטית "אני רוצה כזה ג'ינס". התמונה הפכה את וורן לסטייל אייקון מיידי: הג'ינס המדויק עם הגזרה הגבוהה (מדיום-ווש, בלי קשקושים) והחולצה הלבנה המכופתרת זכו מיד להפניות לאתרים שמכרו פריטים דומים, ומדריכים עם הטייטל "איך להתלבש כמו אליזבת וורן" צצו באינטרנט כג'ינסים גבוהים אחרי גיליונות ספטמבר. חוץ מסטייל יש לוורן גם מרצ'נדייז לביש משלה: אחרי שג'ון קלי, ראש הסגל דאז של טראמפ, כינה אותה "אישה שחצנית ולא מנומסת" (באנגלית זה נשמע יותר רע), הציפו את האינטרנט טי-שירטים עם כיתוב זהה, שנמכרו יותר מהר מכובעים ורודים ב-2017.

אליזבת וורן וידיד, עוד לפני כניסתה לפוליטיקה | צילום: Alex Wong/Getty Images
אליזבת וורן וידיד, עוד לפני כניסתה לפוליטיקה | צילום: Alex Wong/Getty Images

6. היא מלכת הסלפי

וורן אולי בת 70, אבל היא הפכה את הסלפי לאומנות. בכל מקום בו היא נואמת משתרך תור ארוך של אנשים שממתינים לסלפי איתה, וכולם מקבלים. כמה ארוך? בספטמבר האחרון נאמה וורן בניו יורק במשך כ-45 דקות, ואז בילתה 4 שעות (שמעתם נכון) בצילומי סלפי עם כל מי שרצה. כמה רצו? ארבעת אלפים איש. יותר משמדובר בקוריוז חמודי מדובר במדיניות פוליטית מכוונת שוורן עצמה הגתה כבר ב-2017: הסלפיז מבדלים אותה מהמועמדים האחרים והופכים אותה לזמינה ונגישה במיוחד לבוחרים, ולכן גם אהודה במיוחד. זה עניין קבוע וחלק מהמיתוג שלה: בכל מקום שבו היא מופיעה יש גם תור לסלפי, ואחריו – מיליון תיוגים עם הסלפי. ההנחיות איך להתנהג כדי לזכות בצילום המיוחל נמסרות באופן רשמי, על במת הנואמים. למה הנחיות? כי זה עניין הרבה יותר מורכב ממה שאולי נשמע לכם, וגם כי לא מדובר בדיוק בסלפי אלא בתמונה של וורן עם המצטלמים איתה, איש בטלפונו. אז איך זה עובד? בזמן שהצוות של וורן מסביר לבאים את ההנחיות, וורן מחליפה לסניקרס ומתייצבת לתפקיד. שבעה אנשים נוספים מתפעלים את האופרציה: אחד לוקח ממך את התיק כדי שלא תתעסק איתו בצילום, השני לוקח ממך את הטלפון ומעביר לעוזרת הצמודה של וורן שמצלמת כמה (!!!) תמונות, העוזרת מעבירה את הטלפון שלך לאדם נוסף שמחזיר לך אותו, ואז מתנדב מודה לך שבאת ואדם אחר מחזיר לך את התיק שלך. התעייפתם? גם אני. אבל לא וורן: מתחילת הקמפיין שלה היא הצטלמה ליותר מ-59 אלף תמונות עם תומכים. מאיפה יש לה זמן לזה? ובכן, וורן נשבעה שלא תקיים אירועי גיוס כספים וטוענת שאת כל הזמן שהתפנה לה היא מקדישה ל"סלפי ליין" (כן, יש גם שם. אמרנו לכם שזה ממותג). וזה גם עובד: למרות שהיתה נאמנה להבטחתה ואכן לא קיימה שום אירוע גיוס כספים, בכל זאת הצליחה לגייס יותר כסף מכל המועמדים האחרים.

7. היא נלחמת בפייסבוק, ובינתיים היא מנצחת

וורן משתמשת ברשתות החברתיות באופן שמעורר קנאה לא רק במועמדים אחרים אלא בכל מיקרו-משפיען שמחכה שמישהו ייתן לו חטיף חדש תמורת פוסט "איזה טעיםםםם". היא מזהה בקלות את הפוטנציאל הוויראלי של פוסטים ספציפיים בפייסבוק (4 מיליון עוקבים) או ציוצים בטוויטר (3.37 מיליון עוקבים) וכשהיא עולה על אחד כזה היא עונה לו ישירות; היא מתקשרת ישירות לתורמים ומצביעים, מצלמת הכול ומעלה לאינסטגרם שלה (2 מיליון עוקבים); ואז יושבת וסופרת לייקים ושיתופים, ולא פחות חשוב, תרומות. את כל הכסף שגייסה – 24 מיליון דולר – היא גייסה אונליין. ההבנה איך רשתות חברתיות עובדות והכוח העצום שיש בידן הביאו אותה להיכנס חזיתית בפייסבוק, שפרסמה ביודעין מודעה שקרית של דונלד טראמפ שהשמיצה את יריבו הדמוקרטי, המועמד המוביל (עד שאליזבת וורן באה), ג'ו ביידן. לפייסבוק, אגב, יש מדיניות מוצהרת נגד פרסום מודעות שקריות ביודעין, מדיניות שנעלמה רגע לפני פרסום מודעת מיליון הדולר של טראמפ. וורן, שהתעצבנה, פרסמה בפייסבוק מודעה שקרית במכוון, שטענה כי מארק צוקרברג תומך בטראמפ ואז הסבירה שלא באמת, ואמרה מפורשות שפייסבוק בוחרים ברווחים על פני הדמוקרטיה. צוקרברג, בתגובה, קרא במייל פנימי לוורן "איום קיומי" על פייסבוק והבטיח להיאבק בה, אבל אחרי ששמע את תגובתה הבין שלא כדאי והציטוט האחרון שלו שהודלף בנושא הוא פשוט "בואו ננסה לא לעצבן אותה יותר".

8. האויבים שלה מפחדים ממנה

לא רק פייסבוק סימנה את וורן כאיום קיומי; וורן, שנתפסת כבעלת ברית של האזרח הקטן וכאויבת מושבעת של וול סטריט והבנקים, מעוררת באלו שמייצגים אותם מגוון תגובות תוקפניות שרק מראה כמה הם מ-פ-ח-ד-י-ם. חברות גדולות מוול סטריט ותאגידי ענק שנהגו לתרום למפלגה הדמוקרטית הכריזו כי אם וורן תיבחר לייצג אותה הם יימנעו מלתרום למפלגה, ואפילו יתרמו למפלגה היריבה, ולטראמפ, במקום. חכו, יש עוד: ליאון קופרמן, מיליארדר ומשקיע מוכר בשוק ההון האמריקאי, אמר בצחוק שאם וורן תיבחר הבורסה לא תיפתח, ואז אמר לגמרי ברצינות שאם וורן תיבחר הבורסה תיפול ב-25% (שזה לא מאוד שונה, או מצחיק). למה? יש לו הסבר מנצח: וורן "הכריזה מלחמה על מיליארדרים". תחום ההתמחות המשפטי של וורן, אם טרם הזכרנו, הוא פשיטות רגל. מה שכן, כדאי לציין שאלו לא רק ההצעות של וורן למסות את העשירים, להעניק ביטוח רפואי חינמי לכולם ולאפשר הלוואות לשכר לימוד בקולג' שמעצבנים את מתנגדיה, אלא גם העובדה שעד כה היא טרם הצליחה להציג מקורות מימון להצעות האלו. 

אליזבת וורן | צילום: GettyImages/Ethan Miller
אליזבת וורן | צילום: GettyImages/Ethan Miller

9. היא הסתבכה בגלל המוצא שלה

אז מתברר שגם ב-2019 מצליחים פוליטיקאים ליפול בענייני עדות, ואליזבת וורן היא לא יוצאת מן הכלל. למרות שתכלס, זה לא שוורן נפלה כמו שהיא קפצה ראש לעניין: עוד בסבנטיז נהגה וורן לציין ברקע האתני שלה מוצא ילידי-אמריקני (לא, אי אפשר להגיד "אינדיאני". מ-2016 זה לא רק פוגעני אלא גם לא חוקי בארצות הברית), והעניין עלה גם בקמפיין. כשטראמפ קפץ על העניין וכינה אותה פוקהונטס, אמרה וורן שמדובר בכינוי גנאי גזעני והתגאתה במורשת שלה בכל רשת: תקשורת, חברתית, האינטרנט. טראמפ, בתורו, טען שוורן המציאה את המורשת שלה וצייץ כי יתרום מיליון דולר לעמותת צדקה לבחירתה של וורן, אם זו תספק תיעוד של בדיקת DNA שתוכיח כי אכן יש לה שורשים ילידיים-אמריקניים. וורן הזדרזה לערוך בדיקה ולפרסם את תוצאותיה, וכאן זה הסתבך: טכנית יש לה שורשים ילידיים-אמריקניים, אבל אלו ממוקמים בין שישה לעשרה דורות אחורה, מה שהופך אותה ל-1/32 ילידית-אמריקנית במקרה הטוב, ו-1/1024 במקרה הממש מגוחך. את האמריקאים זה פחות הצחיק: וורן ספגה ביקורת מקיר לקיר ונאלצה להתנצל בפני אומת הצ'ירוקי, שהשורשים הילידים-אמריקאים שלה קצת יותר קרובים להווה, ופחות או יותר בפני האומה האמריקאית כולה. היא מחקה את הציוץ המדובר ואת הסרטון באתר שלה שבו דיברה על הנושא, ומעסיקיה מהעבר נאלצו להצהיר כי וורן לא נהנתה מאפליה מתקנת בשל מוצאה הילידי-האמריקאי הכמעט מדומיין. טראמפ, כמובן, חגג, והיום, לנוכח סיכוייה הגוברים של וורן לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הוא מצטער רק על זה שהשיק את המתקפה העדתית הזו מוקדם מדי.

10. היא בעד ישראל. או נגד

קצת קשה להבין בדיוק מהן עמדותיה של וורן בנושא הקונפליקט המזרח תיכוני בכלל וישראל בפרט, בעיקר כי בנושא הזה האמירות שלה הרבה פחות נחרצות מאלו שמאזיניה רגילים לשמוע. האמירה האחרונה שלה בעניינינו, שלשום, היתה כי היא תעניק סיוע לישראל אם תקפיא את הבנייה בהתנחלויות. כשנשאלה במהלך מבצע "צוק איתן" לדעתה על הפצצות ישראליות שפגעו בבתי ספר ובתי חולים ברצועת עזה, אמרה שלישראל זכות להגן על עצמה. מצד שני, לאחרונה התנגדה וורן להצעת חוק שקראה לאסור על חברות אמריקאיות להחרים מוצרים מההתנחלויות או מישראל. מצד אחד היא תומכת בפתרון שתי המדינות, מצד שני היא סבורה שארצות הברית לא יכולה להכתיב לצדדים בסכסוך איך לפתור אותו. דעה דומה היא הביעה גם בנושא הסגת הכוחות האמריקאים מסוריה (שגם היא, כידוע, חלק מהקונפליקט המזרח תיכוני): מצד אחד, וורן הביעה תמיכה בנסיגת הכוחות האמריקאים בסוריה כי היא לא חושבת שארצות הברית צריכה להחזיק כוחות במזרח התיכון, אבל מצד שני ובאותה נשימה היא התנגדה לאופן בו ביצע טראמפ את הנסיגה באומרה שהיה צריך לעשות את זה בדרך הנכונה והחכמה. עד עכשיו הצליחה וורן ללכת בין הטיפות, אבל מטר הביקורת שחטפה רק ממחיש שהחורף מגיע.