אי העופות המיוחדים

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

ניו זילנד היא מדינת איים בדרום מערב האוקיינוס השקט, הכוללת שני איים גדולים – האי הדרומי והאי הצפוני. נוסף על כך, קיים בניו זילנד אי קטן יותר הנקרא סטיוארט-איילנד, ועוד כמה איים אשר נכללים בתחום שיפוטה.

ההיסטוריה הגיאולוגית של ניו זילנד עשתה את המדינה לאי מבודד למשך 100 מיליון שנים, כשנפרדה ניו זילנד מאוסטרליה ונוצר ים טסמניה. רק נודדים למרחקים ארוכים, בים או באוויר, שהתגברו על מחסומים ימיים של אלפי קילומטרים, הצליחו להגיע לחופי ניו זילנד מאוסטרליה, מפיג'י, מטונגה וממקומות נוספים. בידוד אבולוציוני זה יצר מגוון רחב של יצורים חיים, אשר אינם קיימים במקומות אחרים בעולם.

מגוון מצומצם

אחת התופעות המייחדות את ניו זילנד, היא שעד לפני כ-1,300 שנים, כאשר הגיע אליה האדם, מגוון היונקים על האי היה מצומצם מאוד. למעשה, מלבד שלושה מיני עטלפים שהצליחו להגיע בנדידה, ומתוכם אחד כבר נכחד, לווייתנים ודולפינים ששחו סביב האי, ואריות ים ששהו על החופים – יונקים קרקעיים, שאנו מכירים כיום, לא היו חלק ממגוון המינים באי. את התפקיד האקולוגי שמילאו היונקים ברוב העולם, מילאו באי העופות. רק כאשר הגיע האדם הלבן, והביא איתו את אותם 'מינים פולשים' לניו זילנד, נחשפו החיות המקומיות ליצורים ה'משונים'.

הבידוד הגיאוגרפי והמחסור בטורפים אפשרו התפתחות קבוצת עופות ייחודית, אשר איבדה במהלך האבולוציה את יכולת תעופתה, חזרה לפעול בדומה לאבותיה הקדומים על הקרקע, והיוותה את הצמחוניים העיקריים בניו זילנד. עופות אלה שייכים לתת מחלקה מיוחדת, הנקראת חסרי הקרין (Raititae).



הקרין היא חלק מעצם החזה, אליה מחוברים שרירי התעופה. כאשר היא חסרה, אין לעופות היכולת לעוף. מבין עופות אלה, ידועים שלושה מפורסמים – הראשון ביניהם היה המואה – קבוצת עופות שכללה כעשרה מינים חסרי יכולת תעופה, הנחשבים כיום לעופות הגדולים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. קבוצה זו הייתה למעדן העיקרי בתפריטו של העיט האסטי.

משקלם של הגדולים בקבוצת המואה היה גדול עד פי 15 ממשקל העיט, וגובהם היה שלושה מטרים ויותר, אולם יכולת התעופה של העיט הקנתה לו יתרון אבולוציוני על פניהם. מואה שניצודה על ידי העיט יכלה לספק את צרכיו למשך כמה ימים. עם הגעת האדם לניו זילנד, ודלדול אוכלוסיית המואה עד לכדי הכחדה, הידלדלה האוכלוסייה של העיט, ובמאה ה-15 הוא נכחד לגמרי.

שני מיני העופות הנוספים היו התוכילֵיל והקיווי. התוכילֵיל נקרא גם קאקאפוֹ. תרגום השם הלטיני הוא 'דמוי ינשוף', במאורית – שפתם של ילידי ניו זילנד – הוא נקרא 'תוכי הלילה' ובעברית תוכילֵיל. לתוכי זה כמה מאפיינים שמייחדים אותו: הוא תוכי לילי האנדמי לניו זילנד, יש לו שיטת חיזור מיוחדת, מבין כל התוכים בעולם הוא היחיד שאיבד את יכולת התעופה, אין תוכי שמן ממנו ויש לו תוחלת חיים ארוכה מאוד. כיום הוא מוגדר כמין על סף הכחדה חמורה, ועל פי המדענים, קיימים כיום כמאה פרטים בלבד.

הקיווי, אשר נהיה לסמלה של ניו זילנד, הוא סוג עוף יחיד במשפחת הקיוויים, וכל חמשת המינים הידועים כיום במשפחה נמצאים על סף הכחדה. גם לקיווי כמה תכונות שעושות אותו מיוחד. ראשית, מראהו – קשה לדמות אותו לעוף, כנפיו קטנות מאוד, מקורו ארוך ובעל נוצות בבסיסו בעוד שנחיריו מופיעים בקצה המקור, ורגליו מהוות את כלי ההתגוננות העיקרי שלו. לדאבונם של תושבי ניו זילנד – הקיווי פעיל בעיקר בלילה, ולכן אפילו הם כמעט ואינם זוכים לראותו.



אהובים ושנואים

עוף אחר שאנדמי לאזורים הרריים באי הדרומי של ניו זילנד, הוא הקיאה, השייך לסדרת התכאים. שמו ניתן לו על שם קריאותיו הדומות ל'קיאה'. הוא תוכי נבון, שפיתח תאווה לשומן כבשים והתמחה בפציעתם. כיום הקיאה מוגן, ומעריכים את גודל אוכלוסייתו ב-5,000 פרטים.

הקררו, לעומת זאת, הוא עוף אהוד יותר, שלו חשיבות גדולה למערכת האקולוגית של ניו זילנד. זהו מין של יונה, שייחודה הוא בכך שאת מזונה היא מפיקה מפירות היער של המינים הניו זילנדיים המקומיים, ובכך היא מסייעת בהפצתם. הפוסום האוסטרלי הכסוף-אפור הוא אחד הגורמים לצמצום אוכלוסיית יונה זו, עקב טריפת הביצה היחידה שאותה היא מטילה בעונת הקינון. ב-1921 נכנס לתוקף חוק האוסר על ציד היונים, שהיווה מגבלה קשה מאוד למאורים, שכן הקררו משמשת כמרכיב חשוב בטקסי הציד.

התפוצצות אוכלוסין

סיפורו של הפוסום האוסטרלי הכסוף-אפור, הוא גם אחת הדוגמאות לטיפשותו של האדם. הפוסום, מין של יונק, היה בין החיות הראשונות שהובאו אל ניו זילנד על ידי מתיישבים מאירופה. הוא הובא לראשונה מאוסטרליה ב-1837, שכן חפצו בפרוותו. עד 1922, 36 קבוצות של פוסומים הובאו בעיקר מטזמניה, שם הפוסומים היו גדולים יותר ולרובם הייתה פרווה שחורה, שהייתה עדיפה בעיני הסוחרים. עד 1930 הפוסומים וצאצאיהם שוחררו ביותר מ-450 מקומות ברחבי ניו זילנד, ועד 1963 הם התפשטו ל- 84% משטחי המדינה.

ההערכות דיברו על אוכלוסייה של כ-70 מיליון פוסומים, אשר ניזונו מ-21 אלף טונות של צמחייה ביום. לא היה בית גידול אחד בכל רחבי ניו זילנד שלא נפגע מנוכחותם. התפוצצות האוכלוסין של המין נבעה מהיעדר טורפים טבעיים בניו זילנד, והנזק הכלכלי היה קשה.



סוף מעשה

האדם המודרני, ובעיקר האדם הלבן, גרם להכחדתם של כ-26 מיני עופות באחד האיים היפים בעולמנו, אולם גם כיום, ניו זילנד היא גן עדן למטיילים שוחרי טבע ונוף, והיא שופעת במגוון בעלי חיים יפים ומיוחדים. ניתן לפגוש בה דולפינים, אריות ים ניו זילנדיים, לווייתנים, פינגווינים צהובי עין, 60 מיני לטאות הייחודיות לה, זוחלים יוצאי דופן ובכללם ספנודון מצר קוק, הנחשב 'מאובן חי', כיוון שקל יותר למצוא פרטים מאובנים שלו מפרטים חיים ועוד ועוד.

השאלה הנשאלת היא, האם יתווספו הקיווי והתוכיליל לרשימה המפוקפקת של בעלי החיים הנכחדים? סיפורה של ניו זילנד הוא סיפורו העצוב של המין האנושי, אשר עושה ורק אחר כך חושב. בדומה לרוב העולם, גם בה נעשים ניסיונות למגר את המינים הפולשים. ברוב המקרים, הכישלון ידוע מראש, שכן יש צורך בתוכניות פעולה נרחבות ויקרות, המצריכות אורך נשימה והתעלות מעל פוליטיקה – דברים אשר לא בהכרח נמצאים בעולמנו כיום.

הכתבה התפרסמה במגזין עיתון חי, נובמבר 2009

לעשיית מנוי »
לקבלתגיליון מתנה»

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter