אי המטמון של משפחת אלן

לפני כל טיול משפחתי לחו"ל תמיד יש אצלנו במשפחה ויכוח. שֶלי, הבת הקטנה, תמיד רוצה לנסוע למקום שיש בו הרבה לונה פארקים (פלורידה); מור, הבן הגדול, מחפש ים, שמש, "סתלבט" והרפתקאות (האיים הקריביים); אשתי לילה מעדיפה אומנות ושופינג (איטליה), ואני רוצה לשמור על יחסים טובים עם מנהל הבנק (קפריסין).

בדרך כלל מגיעים לפשרה ונוסעים ללונדון. הפעם החלטנו לתת לגורל להחליט. כל אחד רשם פתק עם היעד המועדף עליו, מרחנו את הפתקים במעט רוטב צלי, וקראנו לכלבתנו מיקה. בדהירה נלהבת טיפוסית מיקה קפצה על אחד הפתקים הריחניים. לאחר מרדף קצר בין הכיסאות והשולחן הצלחנו להוציא את הפתק המיוחס מפיה. רצה הגורל והפתק של מור זכה. מיד התחברתי לאינטרנט בתקווה למצוא שהאיים הקריביים נמחקו מהעולם. כאשר ראיתי שצונאמי לא פגע בהם, רצתי למנהל הבנק כדי למשכן את הבית.

בדרך לאי המטמון

לא בכדי רשם מור את האיים הקריביים כאופציה. לפני כמה שנים היינו בטיול משפחתי באזור, ועבורו היה זה הטיול המוצלח ביותר. גם הפעם החלטתי על שיט, אולם לאיים אחרים. לקחתי לידי את מפת האזור של הקריבים והתבוננתי בנקודות הקטנות שמילאו את הים.

האיים הקריביים הוא שמה של קבוצת מדינות ואיים הנמצאים בים הקריבי או גובלים בו. האיים והמדינות של הקריבים ממוקמים דרומית-מזרחית למקסיקו וצפונית-מערבית לוונצואלה. ישנם לפחות 7,000 איים, שוניות ושרטונים באזור, המקובצים ב-25 שטחים הכוללים מדינות ריבוניות, מחוזות מרוחקים של מדינות זרות ואיים נתמכים. הקריבים ידועים גם בשם "איי הודו המערבית" שמקורו בטעות של כריסטופר קולומבוס, שחשב שנחת באיי הודו (באותם ימים הכינוי לכל דרום אסיה ומזרחה) כאשר למעשה הגיע ליבשת אמריקה.

כמו בכל האיים הקריביים גם באיי הבתולה הבריטיים האקלים הוא טרופי: אין כמעט שינוי בטמפרטורה בכל ימות השנה, והיא נעה בין 27 ל-32 מעלות צלסיוס. החודשים הגשומים הם יולי ואוגוסט, וזוהי גם עונת ההוריקנים.

מולדת הקניבלים ושחור-הזקן

למרות שהם נחשבים למקשה אחת, ישנם הבדלים עצומים בין האיים הקריביים. הפרט היחיד שאולי מאחד אותם הוא שאוכלוסייתם מורכבת מצאצאי עבדים (80 אחוז מתושבי איי הבתולה הבריטיים הם אפריקנים טהורים), שהובאו על ידי המדינות הקולוניאליות במאה ה-18 כדי לעבוד במטעי הסוכר. כיום נותרו בכל האזור רק כ-3,000 ילידים, רובם באי דומיניקה.

המתיישבים הראשונים הגיעו לאזור בשנת 4,000 לפני הספירה. מעט מאוד שרידים נותרו מאותם שבטים, שככל הנראה הגיעו מאמריקה הדרומית. אחריהם הגיע תורו של הארוואק לפני 2,000 שנה, קבוצת שבטים בעלת שפה משותפת ותרבויות דומות. הארוואק היו שוחרי שלום שעבדו את האדמה וגידלו טבק, כותנה, תירס, בטטה ואננס. ה"קריבס", שבטי האינדיאנים הקריביים, הגיעו לאזור מאמריקה הדרומית במאה ה-13 והשמידו את שבטי הארוואק. לפי המסורת הם גם אכלו את אויביהם והמילה "קניבל" היא שיבוש של המילה "קריבל" או "קריבס". האינדיאנים הקריביים לא עבדו בחקלאות אך היו ציידים מצוינים ובזכות אכזריותם ואומץ ליבם הצליחו להדוף את הלבנים האירופיים עד המאה ה-18.



איי הבתולה הבריטיים היא קבוצה של כ-50 איים שרק 16 מהם מיושבים. שטחם הכולל הוא כ-153 קמ"ר ואוכלוסייתם מונה כ-20 אלף תושבים. האי הגדול ביותר הוא טורטולה (Tortolla), ואחריו אנגאדה (Anegada) ווירג'ין גורדה (Virgin Gorda). האיים אינם נקראים על שם מריה הקדושה (מה שאולי היה קורה אילו השתייכו לספרד) אלא על שמה של אורסולה הקדושה, שהיא גם הפטרונית שלהם. הדגל המקומי מציג את אורסולה כאשר סביבה 11 מנורות המסמלות 11 אלף בתולות. המיתולוגיה מספרת שאורסולה הקריבה את עצמה יחד עם עוד 11 אלף בתולות בניסיון לעצור את ההונים הפולשים (אותו שבט נוודים ממרכז אסיה אשר פלש במהלך המאה הרביעית והחמישית לאירופה). הניסיון נכשל, אך אורסולה הפכה לקדושה.

קולומבוס גילה את איי הבתולה הבריטיים במסעו השני לאזור בשנת 1493. האיים יושבו לראשונה על ידי ההולנדים בשנת 1648, ובשנת 1672 הפכו למושבה בריטית ולשטח חסות בריטי. הספר "אי המטמון" הוא אומנם סיפור בדוי אבל פיראטים רבים התיישבו, השתכרו, ושדדו באיי הבתולה הבריטיים. המפורסם ביותר היה שחור-הזקן, שהגיע לאזור ככל הנראה בשנת 1715.

קפטן ג'ק מפליג למרחק

מכיוון ששדה התעופה המקומי באי ביף (Beef Island) אינו בנוי לנחיתות ולהמראות של מטוסים גדולים, הדרך היחידה לנחות באיי הבתולה הבריטיים היא במטוס קל מהאיים הסמוכים פוראטו ריקו או אנטיגואה.

שיא העונה באזור הוא מאמצע נובמבר עד אמצע פברואר, ובעונה זו המחירים בבתי המלון מתייקרים עד 35 אחוז. בחלק מהמסעדות אפילו ראינו שני מחירים, אחד לעונת השיא ואחד לעונה השפל. איי הבתולה הבריטיים מוכרים בין השייטים כאחד האזורים המשובחים ביותר לשיט, ובכל שנה בחודש אפריל נערך כאן אחד הפסטיבלים הגדולים ביותר בעולם לשיט.

רוב האנשים ששוכרים יאכטות באיי הבתולה הבריטיים יודעים היטב כיצד להשיט אותן. אלה שאינם יודעים להבדיל בין חרטום הספינה לבין הירכתיים (כמוני) נעזרים באנשים כגון ג'ק (לא ג'ק ספארו מ"שודדי הקריבים" אלא ג'ק דמפסי, ספן מיומן ועתיר ניסיון בצי הסוחר). ג'ק עובד כסקיפר עצמאי בחברת להשכרת יאכטות, ומדריך את הלקוחות במרחבי הים הקריבי. ג'ק פגש אותנו בשדה התעופה ולאחר לחיצות ידיים חמות יצאנו בג'יפ שלו למרינה הקטנה. כך הרמנו עוגן ויצאנו לשוט ביאכטה נוחה אך פשוטה באורך 15 מטרים לשבוע של הרפתקאות.



חול לבן וים כחול

להפלגה לא היה יעד מוגדר ומטרתה הייתה ליהנות מעצם השיט. בים אין תמרורים, אין עבודות לתיקון כבישים ואתם יכולים לשוט כיד הדמיון הטובה עליכם. המסלול הקל ביותר הוא לשוט עם הרוח, והרוח נשאה אותנו קודם אל האי וירג'ין גורדה. וירג'ין גורדה הוא האי השלישי בגודלו מבין איי הבתולה הבריטיים. בתולה ספציפית זו – "השמנה", לפי מגלי ארצות ספרדים, עם בטן של גבעות מיוערות (המוגנות כפארק לאומי) בצפון ומישורים בדרום – משתרעת על פני 20 קילומטרים רבועים בלבד.

רוב המבקרים מגיעים לאי בספינות כדי ליהנות ממרחבי המים הצלולים בגווני הטורקיז בנורת' סאונד (North Sound), "המצר הצפוני", המצוי כחמישה קילומטרים מעבר לחוף ומוקף בשוניות אלמוגים ואיים זעירים. האי וירג'ין גורדה מציע חופים נפלאים של חול לבן ונקי, שחלקם אינם נופלים מחופי האיים הקריביים, כגון ליטל סיקס ביי (Little Six Bay) – חוף שאורכו כ-800 מטרים, הנחשב לטוב ביותר. אך סימן ההיכר המפורסם ביותר של האי הוא ה"מרחצאות" (The Baths), היכן שחלקות חול מקיפות סלעי שחם ורודים-אפרפרים מבצבצים, רכים כציור של דאלי וגדולים כעננים. כדי לחקור אותם עליכם לצאת למסע רגלי מאומץ בסגנון אינדיאנה ג'ונס בדרך חתחתים דרך מערות, מנהרות ומרחצאות חמים של מי ים, לפני שתגיעו לחוף הרך של מפרץ השטן (Devil's Bay), הנושק לים הצלול.

מווירג'ין גורדה עקפנו את האי טורטולה אל ג'וסט ואן דייק (Jost Van Dyke), אי אלמוגים עם חופים לבנים בתוליים כה ריקים מאדם, עד שלא ראינו עקבות רגליים אחרות על החול במשך יום שלם. לאחר שנת לילה ערבה, כשהגלים מנענעים בעדינות את הספינה, המשכנו לאי נורמן, האי שטוען לכתר "אי המטמון". האגדה ממלאת תפקיד חשוב בהיסטוריה של האי נורמן עם סיפורי שודדי-ים ומערות עם אוצרות. מור ושלי הלכו לחפש אחר אוצרות בעוד אנו הזמנו פעמיים פינה קולדה וצפינו בגלים מתנפצים ברכות על החוף. באווירה שלווה ורגועה כזו אפילו האוברדראפט המעיק נראה חסר כל חשיבות.

פגישה אישית עם ברקודה

התחלנו להבין כי "הנס הכחול" של הים הקריבי עדיין חי וקיים. כל ההבטחות בקטלוגים הנוצצים של סוכני הנסיעות התגלו כאמת לאמיתה: מי טורקיז, חופים עם חול לבן כשלג, אנשים לבביים, מבנים בסגנון קולוניאלי בצבעי פסטל רכים, פרחים שניחוחם נישא למרחוק ומפרצונים רומנטיים.

קחו לדוגמה את סנדי ספיט (Sandy Spit), אי זעיר ובלתי מיושב, שיחד עם שלושת עצי הדקל המרשרשים שלו נראה כגלויה שהפכה למציאות. דגים מעופפים עורכים תחרות קפיצה סמוך לחופיו החוליים, בעוד ציפורי הפרגטה מקיפות את השמיים הכחולים מעל וקומץ של ספינות שכורות שעוגנות במקום מתנדנדות אנה ואנה ברוח הקלילה. סנדי ספיט הוא אתר פיקניק פופולארי בנתיב האיים.

אנו שטים בבריזה הנעימה וחולפים על פני האי נקר (Necker Island), שבני תמותה רגילים יכולים רק להתפעל ממנו מרחוק. האי הוא רכושו הפרטי של ריצ'רד ברנסון, בעליה של
חברת התעופה "וירג'ין אטלנטיק". נוסעים בעלי אמצעים יכולים לבלות כאן את החופשה האולטימטיבית באי פרטי. תמורת סכום צנוע של כ-30 אלף דולר לילה תוכלו לקבל אי שלם עם בית בסגנון באלי, פרי דמיונו של היזם, ושתי בקתות, מתקני ספורט מים, סירות, מסעדה, חופים, בריכות שחייה וכמובן צוות של 31 איש, שיעמדו לשירותכם יום ולילה.

ביום האחרון לשיט ירדנו אל סירות הגומי עם הסנפירים והשנורקלים. הריף מתחתינו שינה את צבע המים מטורקיז צלול לכחול עמוק. עומק קרקעית הים הוא שישה מטרים לפחות ועדיין אפשר לראות אותה בבהירות. מדהים. לאחר כחצי שעה של צלילה כולם עלו בחזרה ליאכטה ואני החלטתי להישאר במים עוד קצת. לפתע הבחנתי מולי בברקודה ענקית. בקושי הצלחתי לנשום וברכיי רעדו בעת שטיפסתי בסולם מהים אל הסיפון הראשי של הסירה.

"לא תאמינו מה ראיתי!" אמרתי, בעודי מנסה לנשום לאחר מסע צלילה מרתק. "מיד לאחר שקפצתי לתוך המים היא הייתה שם, ברקודה ענקית, אורבת בצל הסירה במרחק נגיעה ממש. ואני נשבע – היא חייכה אליי". אחרי כל ההרפתקאות והצלילות שלנו בשבוע החולף נראה כי אף אחד לא ממש מתרשם, וכולם חזרו באדישות ל"עמדות הסתלבט" שלהם על הסיפון. אחרי הכול, זה היה בדיוק מה שהעלונים ממשרד התיירות של איי הבתולה הבריטיים הבטיחו: "באיי הבתולה הבריטיים גם הדגים שמחים לפגוש אתכם".

 

סטיב אלן – צלם ועיתונאי. עונה בדוא"ל: steve@stevephotography.com

מתוך: מגזין מסע עולמי

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה