איך הפכו אפליקציות הדייטינג לזירת ההטרדות החדשה?
מה שהתחיל כאזור בטוח שהגבולות שלו הם נועזות, תשוקה ובחירה הופך במהירה לסצנה פרוצה של גברים שהמירו את השריקה ברחוב בתמונה פוגענית ומפרשים את האופציה לדייט כהזמנה לחדירה
גם אם אתן לא רווקות בעצמכן, סביר שיש לכן לפחות חברה אחת כזאת, אחות או קולגה. לכן, אתן בוודאי יודעות שאפליקציות הדייטינג שינו את המשחק לחלוטין. זה המקום להכיר, לחזר, לפלרטט, למצוא סטוצים, למצוא דייטים ואפילו למצוא אהבת אמת. האפליקציות השתחררו מהתדמית הלוזרית שהייתה להן עד לפני כמה שנים כמרחב ששמור לנואשים ולנואשות שאיבדו את התקווה. חיי הדייטינג שלנו נשאבו לשם לחלוטין, ואיתם גם כל מה שסובב אותם. אם בעבר אישה הייתה צריכה לספוג מבטים, אמירות ונגיעות לא רצויות כשהיא יוצאת מהבית בחצאית ועקבים, היום היא יכולה להתכרבל במיטה ולהסתפק ביד אחת. על מסך הטאץ', כלומר. אבל ככל שנשים משתפות צילומי מסך של הודעות סוטות מגברים, וחשבונות טוויטר, אינסטגרם ופייסבוק מוקדשים לתופעה, הולכת ומתבהרת התמונה – אפליקציות הדייטינג הן הזירה החדשה של ההטרדות המיניות.
"בוקר טוב. ממצב? עומד לי הזין", "מה עושה? חרמנית?", אלה ציטוטים נבחרים מתיבת ההודעות של אישה ממוצעת באוקייקיופיד, והם רק חלקיק קטן. למעשה, עם שולחי הודעות מהסוג הזה קל יותר להתמודד מאשר עם אלה שבטוחים שהם לא מטרידים מינית. גברים ש״רק״ מתפעלים מהשפתיים שלך או מתארים בפירוט רב מה היו עושים לך במיטה. דברים לגיטימיים סך הכל, אבל אולי אחרי דייט או שניים ולא כהודעה ראשונה לבחורה זרה לחלוטין.
הסיפור של ויטני וולף, מייסדת אפליקציית הדייטינג באמבל, הוא כנראה הסיפור הכי מייצג של נשים צעירות ורווקות בסביבה טכנולוגית. את האפליקציה, שבה רק נשים יכולות ליצור את הקשר הראשוני, החליטה להקים לאחר שעזבה את חברת טינדר, שם הייתה שותפה להקמת האפליקציה ועזבה לאחר שהוטרדה מינית על ידי אחד משותפיה. לא שבאמבל נקייה משוביניסטים, אבל כשהאישה שולחת את ההודעה הראשונה, הסיכוי להטרדה מינית אונליין מצטמצם פלאים, מכיוון שרוב המטרידים לא באמת מחפשים דיאלוג אלא רוצים להעיר וללכת, ממש כמו מטרידי הרחוב.
במקום צביטה בתחת
אפליקציות הדייטינג מכילות בתוכן סכנות שתמיד היו אונליין. כך, למשל, לאנסים מסוג יניב נחמן האפליקציות מספקות מאגר בלתי נדלה של נשים לצאת איתן לדייט ולגרום להן לסיים את הערב כשהן מחוסרות הכרה. האפליקציות הופכות את חייהם של עברייני המין לכל כך פשוטים, שבבריטניה גילו שהן העלו את מקרי האונס והתקיפה המינית של נשים במאות אחוזים. וממש כפי שהאפליקציות, המאפשרות ליצור קשר עם נשים זרות בלחיצת כפתור גרמו לעלייה במקרי האלימות המינית, כך הן גם מהוות מקום מפלט מצוין למטרידים מינית, שהיום אפילו לא צריכים לצאת מהבית.
הטרדה מינית ברחוב הייתה במשך שנים רבות עניין שבשגרה, והיא ממשיכה להיות דומיננטית גם בימינו, כפי שהוצג היטב בסרטון הוויראלי שהופץ לפני שנתיים ותיעד אישה שהלכה עשר שעות ברחובות ניו יורק. יחד עם זאת, ההתקוממות של נשים כנגדה בשנים האחרונות כנראה עשתה את שלה, ויש כיום מי שנזהרים יותר ונמנעים מלהעיר לנשים זרות ברחוב, אם לא מתוך הבנה שמדובר בהטרדה אז מתוך חשש שהחפצים המדברים יענו להם או גרוע מכך – יעשו להם שיימינג. היי, מה שעובד.
אפליקציות הדייטינג, לעומת זאת, מעניקות להם אופציה להטריד ולצאת מכך בשלום. במקרה הכי גרוע – המטריד יקבל בתשובה הודעה מזועזעת או שהפרופיל שלו יככב באיזו קבוצת פייסבוק. תמיד אפשר לסגור ולפתוח חדש, לא קרה כלום. אחד היתרונות הגדולים של המטרידים באפליקציות הדייטינג הוא שהם נתקלים בנשים שמלכתחילה מגיעות עם פחות מגננות – הן מעוניינות להכיר גברים, וחלקן אפילו למטרות סקס בלבד. באוקייקיופיד המצב אפילו פשוט יותר, שכן בניגוד לאפליקציות המתחרות שם לא נדרש לייק הדדי בין הצדדים כדי לשלוח הודעה, כך שהמטרידים יכולים לפנות למי שבא להן ואפילו לא לטרוח להפוך את הפרופיל שלהם לכזה שיקבל לייקים מנשים.
"אני באופן אישי עדיין חווה יותר הטרדות מיניות ברחוב", אומרת חן רייכמן, עובדת סוציאלית בת 31 מאזור המרכז שבילתה בשנה האחרונה באוקייקיופיד ומחקה את האפליקציה לאחרונה, לאחר שהחלה מערכת יחסים עם גבר שפגשה שם. "אבל הייתה שם כמות מכובדת של הטרדות, והרבה יותר ממה שציפיתי. ברחוב, עד כמה שזה עצוב להגיד, התרגלתי לזה וגם התרגלתי להגיב לזה בהתאם. אני ממש לא מהשותקות – אני מגיבה בחזרה. זו הייתה פלטפורמה שלא הכרתי, והנחתי שיהיו וירדוז ומטרידים, אבל הכמות הפתיעה אותי".
איך את מגיבה להם?
"ברחוב זה יותר מאיים, אז התגובה שלי יותר אלימה ותקיפה. כאן – מה הם יעשו לי? אז אני עונה להם תשובות מפגרות, כמו 'אוווו מאמי, כל כך רומנטי מצדך! אני יכולה לכתוב את זה על ההזמנה שלנו לחתונה?'. הם מתבלבלים מזה. ככל שהם יותר אלימים ומטרידים בהודעות, ככה אני שולחת להם יותר הודעות אהבה".
בקבוצות התמיכה לקורבנות אפליקציות דייטינג שנמצאות בפייסבוק אפשר למצוא שלל ענק ומגוון של הודעות מטרידות יותר ופחות. התוצאה המתקבלת היא עומס שקשה להתמודד מולו, ולכן לא כולן בוחרות להתמודד עם המטריד. על פי מחקר שנערך בארה"ב ב־2014 על בריונות ברשת (שכלל גם הטרדות מיניות), קצת פחות מחצי מהנחקרים אמרו שהתעמתו עם המטריד שלהם. "אנחנו שומעות הרבה סיפורים על איברי מין רנדומליים שנשלחים לנשים או הערות לא לעניין על הגוף שלהן", מספרת אמילי מיי, מי שהקימה את הפרויקט Hollaback שנלחם בהטרדות מיניות במרחב הציבורי, בריאיון למגזין האינטרנטי The Daily Dot. "יש איזו תפיסה שכשאישה מציגה את עצמה כפנויה לדייטינג, היא בעצם אומרת 'אני אובייקט מיני, אתה מוזמן לצרוך אותי איך שתרצה', אבל זה לא נכון". הפתרון? מיי קוראת לאפליקציות לעשות עבודה טובה יותר בתגובה לתלונות שמתקבלות על פרופילים מטרידים, ובעיקר קוראת לנשים לדבר – לענות לגברים, לשתף בקבוצות, לספר לחברות, הכל חוץ מלהתעלם.
לפני שלנו הייתה את "השחורה", אושיית פייסבוקית אנונימית שעונה חזרה בפומבי למטרידים, הקימה אלכסנדרה טוויטן האמריקאית את Bye Felipe, חשבון אינסטגרם שמתעד את ההטרדות המיניות שהיא חווה באפליקציות ההיכרויות, והוא כנראה קריאת חובה לכל גבר באשר הוא. התפקיד של החשבון, ממש כפי שמיי מעודדת, הוא לחלוק, לספר ולהפיץ את הבשורה כמה שיותר. אחת הסיבות היא ההשפעות הפסיכולוגיות שיש להטרדה מינית על נשים, הכוללות ביטחון עצמי ירוד בחיים האישיים והמקצועיים, חרדה, דיכאון וגם פוסט טראומה. המענה לגברים האלה, או הביוש שלהם ברבים, מחזיר לנשים את תחושת השליטה. "אם אני מטרידה אותם בחזרה, אני מרגישה פחות מוטרדת", אומרת רייכמן, ומעלה נקודה נוספת: תופעת ההטרדות המיניות צריכה להדאיג לא רק נשים, אלא גברים.
"אני פעילה במרכז לנפגעות תקיפה מינית ובאירועי התרמה תמיד מפריע לי שמזמינים רק נשים, ומגיעות רק נשים. כשאני מדברת על זה עם החברים הגברים בחיי, אני מגלה שהם מדירים את עצמם מהמרחב הזה. הופכים את זה לבעיה של נשים, ועוד מעזים לומר שבגלל שנשים מוטרדות הופכות לשונאות גברים, אנחנו אחר כך לא נותנות צ'אנס לאף אחד. עד שגברים, סטרייטים, נורמטיבים, לא יצטרפו למאבק נגד גברים מטרידים, זו תישאר בעיה של נשים, שהיא כידוע פחות חשובה מבעיה של גברים. צריכים להבין שזו בעיה של כולנו. הגברים האלה מוציאים לגברים ממש סבבה שם רע, ואז אנחנו מפספסות אותם, כי אנחנו כבר מגיעות עם מגננות וקוצים ומוכנות לכל תקיפה".