אחותי הקטנה, אחי הגדול

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

פורום ייעוץ להורים

האמרה הידועה, לפיה "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק", רלוונטית במיוחד כאשר מדובר בתכנון המשפחה. רבים מאיתנו (או יותר נכון רבות) חולמים כבר מגיל צעיר: "לי יהיו בן ובת בהפרש של שלוש שנים. הגדול ישמור על אחותו הקטנה", או "אני אביא ילדים בהפרשים קטנים, ויהיה לי הרבה יותר קל בהמשך". אבל כידוע, בענייני הריונות קשה מאוד להכתיב את סדר הדברים, ופעמים רבות הדברים לא בדיוק הולכים לפי התוכניות.

מרווח קטן

ד"ר סיגלית עליש, מרצה למדעי ההתנהגות במכללה למנהל ומטפלת זוגית ומשפחתית, אומרת כי בקרב הורים רבים מתעוררת השאלה האם קיים הפרש גיל אידיאלי לגידול ילדים: "התשובה היא שההפרש האידיאלי הוא אידיאלי עבור משפחה מסוימת בזמן מסוים. נתחיל בכך שיש להפריד בין מצבים בהם קיימת בפני בני הזוג האפשרות לבחור פער זה, לבין מצבים בהם לזוג אין אפשרות זו. כך למשל, בקרב זוגות שיש להם קושי להרות והם עוברים טיפולים, קורה לעתים שמייד לאחר הלידה הראשונה האישה נכנסת להריון שוב.

לרוב, בני זוג כאלה יקבלו בשמחה צאצא נוסף, גם כשהפער בין הילדים הוא קטן מאוד. במקרים כאלה כנראה שישנה פתיחות ומוכנות לקבלת ילד נוסף בהפרש קטן מאוד, למרות הקושי הגדול. היכולת להרות הפכה להיות כל כך קריטית ומשמעותית, עד כדי כך שבני הזוג והמשפחה המורחבת מוכנים להתגייס למען המטרה.

המוכנות והרצון עושים את ההפרש בין הילדים להפרש טוב, ואולי אף אידיאלי, למשפחה זו. במקום לחיות במתח אם יוכלו להיכנס שוב להריון ומתי, מקבלים ההורים תשובה מיידית על כך, מה שמאפשר להם רוגע, שמחה והיעדר דאגה. כל אלה ישפיעו על התמודדותם עם הקושי שפער קטן בין הילדים מציב".

מתי יהיה הפרש קטן בעייתי יותר?

"הפרש קטן עלול להיות קשה בעיקר כשלזוג אין מספיק מקורות תמיכה מהמשפחה המורחבת – רגשיים, מעשיים וכלכליים. יתרה מזאת, היכולת להתמודד עם הקושי האובייקטיבי הגדול שבטיפול בילדים עם הפרש קטן ביניהם תלוי במצבו הנפשי של כל אחד מבני הזוג, ובעיקר של האם.



"למצבה הנפשי של האם יש השלכות לא רק לגבי עצמה, אלא גם לגבי הקשר שלה עם כל אחד מהילדים, הקשר שיווצר ביניהם וכן השלכות לגבי הזוגיות והקשר עם המשפחה המורחבת. כשהאם נמצאת במצב נפשי ירוד, קשה לה מאוד להיות קשובה לצרכי התינוק, ובמקרה זה – התינוקות. קשה לה ליצור את הקשר המיוחד והייחודי עם כל אחד מהם.

"ילדים קטנים זקוקים להוריהם לא רק לסיפוק צרכיהם הפיזיולוגיים, כי אם גם ליחס חם, תשומת לב, מגע, ומעל הכל – שישקפו להם את התחושה שהקיום שלהם טוב ורצוי. ברגע שלהורים קשה מאוד לגדל שני ילדים עם צרכים כל כך דומים במקביל, ייתכן שתחושת הקושי תעבור אליהם ותשקף עבורם את המצב שהקיום שלהם לא כל כך טוב ורצוי, ומכאן הדרך לפגיעה בהערכה העצמית קצרה".

מרווח גדול

"אנו פוגשים במשפחות בהן שנים רבות היה ילד אחד, ורק כעבור מספר שנים נולד ילד נוסף. גם כאן חשוב לעשות את ההפרדה בין יצירת פער זה מתוך בחירה לבין כורח מסיבות של קושי להרות. מכל מקום, במשפחות אלה מאוד חשוב לשים לב לדינמיקה של ההורים עם הילד הראשון וכן לדינמיקה בין הילדים עצמם. הרבה פעמים הורים לילד בן תשע עלולים לשכוח שהבכור הוא עדיין ילד ועדיין זקוק להוריו, פיזית ורגשית.



להורים הרבה יותר קל לגדל את התינוק החדש כשיש ילד גדול בבית עליו ניתן לסמוך. זה בסדר לתת לילד הגדול את ההזדמנות לפתח את חוש האחריות דרך הטיפול באח הקטן, וזה בסדר שהוא ילמד לשתף פעולה ולעזור בתקופה הראשונה להבאת התינוק החדש הביתה, אך עם זאת עלינו להיזהר שלא להדביק לו תפקיד הורי.

הוא עדיין ילד וצריך להמשיך להתייחס אליו כאל ילד. כמו כן, אם לא נשים גבולות לגבי גודל האחריות שלוקח הילד הגדול על הקטן, גם הדינמיקה בין שני הילדים עלולה להפוך לבעייתית. כך, למשל, התינוק עשוי להתקשר אל האח כאל דמות מטפלת במקום כאל אח".

מקובל לחשוב כי המעבר ממעמד של ילד יחיד לתפקיד של אח בכור קשה לילד, שהתרגל במשך שנים למנעמי החיים ולתשומת הלב הבלעדית, אולם ד"ר עליש מאירה על נקודה נוספת: "מאוד קשה להיות ילד יחיד. לילדים אלה קשה יותר להסתגל חברתית, שכן הם רגילים להיות במרכז. כמו כן, מכיוון שהם ילדים יחידים, כל הזרקור מופנה אליהם, מה שיוצר בהרבה מקרים תסכול.

ד"ר סיגלית עליש, מרצה למדעי ההתנהגות ומטפלת זוגית ומשפחתית

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין להיות משפחה, נובמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter