יום ילדי הסנדוויץ': למה חשוב כל כך להקדיש להם זמן מיוחד משלהם?

חופשת הקיץ האחרונה, כמו חופשות החג שבאו בהמשך, יצרה בביתנו דחיסויות שונות של זמן: ימים עמוסים לצד ימים הנמרחים כמו מסטיק ונשאבים אל תוך לילות לבנים, ביניהם ניתן להבחין מדי פעם בשלושה אחים מבלים בהנאה סביב פאזל מוצלח, או לחלופין משמיעים לאורך היום סדרת צעקות בלתי נגמרת.

ובתוך בלון הזמן הזה, המתכווץ ומתרחב חליפות, נוצרו להם כמה ימים של ואקום: הילד הגדול נסע לחברים, הקטנה נסעה לביקור אצל סבא וסבתא, ולראשונה מזה זמן רב נותר הילד האמצעי – מה שנקרא ה"סנדוויץ" – נקי וחשוף מול הוריו. חבילת הזמן הנדירה הפתיעה גם אותו וגם אותנו במידת עוצמתה, נוכח האושר הגדול שהוא חווה, לצד אכזבות שנבעו מציפיות גבוהות שלא תמיד התממשו.

לאן נעלמתם עד עכשיו?

אצל כל ההורים לילד ראשון חולפת בראש השאלה, איך אפשר למצוא זמן לילדים נוספים כאשר פעוט אחד ממלא את כל הבית בהווייתו, רצונותיו וחיוכיו. אבל מרגע שמגיע הילד השני, השאלה מתפוגגת מעצמה. חלוקת הקשב מתפזרת ותשומת הלב נודדת הלוך וחזור.

החוויה המשותפת והעוצמתית של ילד עם אחד מהוריו או עם שניהם, אינה חלק משגרת יומה של משפחה ממוצעת עם כמה ילדים, אך כאשר היא מזדמנת – קשה שלא להבחין בעוצמתה.
שושנה הימן, מנהלת "לייף סנטר"- מרכז סדנאות להורות ומטפלת משפחתית, בעצמה אם לשישה ילדים, אומרת כי תשומת לב ממוקדת בילד היא דבר חיוני שאינו בגדר מותרות או פינוק. "תשומת הלב הממוקדת חשובה ומהותית ביצירת הקשר עם הילד", היא אומרת. "כשאתם הורים צעירים, עמוסים בילדים קטנים התלויים בכם ורוצים את קרבתכם, אין לכם עדיין מודעות לעניין, כיוון שאתם מתקשים לעצור ולחשוב על הצורך לפנות עבור כל ילד זמן בנפרד. זה רק עניין של מודעות. אם הורים יבינו עד כמה זה חשוב, הם יצליחו לפנות לכך את הזמן".

מדוע למעשה זמן נפרד לילד הוא כל כך חשוב?

"הזמן הנפרד עם ההורה מהווה בסיס לקשר ולכל שיתוף פעולה בהווה ובעתיד. הורים עושים כל מאמץ לפעול עם הילד תוך שתוף פעולה, אבל ברוב המקרים מאמצינו אלה מיותרים מכיוון שאנו רותמים את העגלה לפני הסוסים. המפתח נמצא אצלנו, ההורים, והוא טמון בהקשבה כנה לעולם הילד".

בעיני הימן, אורח חיים הכולל זמן איכותי יכול למנוע בעיות רגשיות ולחסוך מההורה הרבה עבודה בעתיד. "זה בערך כמו ההבדל בין אדם שמקפיד לאכול תמיד אוכל בריא, מעלה שני קילוגרם ומוריד אותם מיד, לבין אדם שהעלה עשרים קילוגרם וצריך להורידם בבת אחת", היא ממחישה ומצרפת דוגמה מניסיונה האישי.

"יש לי ילדה שכבר עברה את גיל עשרים, ויום בהיר אחד שאלה אותי: 'אמא, למה אף פעם לא בילינו בילויים אישיים?' אני מוכרחה להודות שברגע הראשון הופתעתי מאוד משאלתה, כיוון שכל השנים הרבינו בבילויים משפחתיים. העניין הוא שעם ילדיי הגדולים לא ביליתי באופן אישי, כיוון שלא הייתי מודעת לצורך הזה. הנחתי שהחברותא חשובה יותר והייתי עסוקה בקטנים. תמיד דאגתי שיהיה אוכל, כביסה וארוחה משפחתית, והמושג של זמן איכות נפרד לא היה קיים עבורי. זו החמצה שקשה לתקן".

בספרם "למה זה כל כך מסובך?" (הוצאת לייף סנטר), מתייחסים ד"ר גורדון ניופלד וד"ר גאבור מהטה להשבת הקשרים האינטואיטיביים בין הילד להורה. ד"ר ניופלד מתאר, בין השאר, פתרון מאוחר שמצא לאחר שכבר ויתר על הקשר עם בתו. לדבריו, כשזו הגיעה לגיל ההתבגרות, הוא הבין שאין בינו לבין בתו כל קשר וכי הילדה מנותקת ממנו. הייתה לו התחושה שהיא איננה רוצה לשתפו בחייה, ורק לאחר תקופה ארוכה של ניתוק הוא החליט לעשות מעשה.

ד"ר ניופלד לקח את בתו לטיול קמפינג, ומשהגיעו ליער השתוממה הילדה: 'אבל אבא, אין כאן אף אחד'. מבחינתה, חוויה משותפת שלה ושל אביה לבדם הייתה בלתי מוכרת ואולי אפילו מפחידה. אבל כאדם נחוש שהתחיל להבין את גודל הפספוס ואולי גם את גודל האחריות, המשיך האב להנהיג את הטיול. כעבור שלושה ימים בהם צעדו באותו הקצב, היא התחילה לפתוח בפניו את עולמה. בדרך חזרה הביתה, שאלה הבת את אביה: "אבא, למה נעלמת לי עד עכשיו?"

"הדוגמה של ד"ר ניופלד מראה לנו שילדים רוצים את הזמן שלהם איתנו, ההורים, בכל גיל – גם בגיל שנה וגם בגיל 15 – אבל זה עניין של הרגלים. אם לא עושים זאת מגיל צעיר מאוד, אי אפשר לצפות שהדברים יקרו בטבעיות בגיל ההתבגרות".

הימן מצביעה על כך שבממד הזמן האיכותי עם ההורים, ישנה משמעות מסוימת למיקום הילד בתוך המשפחה. "האח הבכור, אם היה בוגר מספיק כאשר נולדו לו אחים, יזכור לנצח את הימים בהם שלט לבדו בממלכת תשומת הלב ויתגעגע לעולמים לימים האבודים הללו", היא אומרת. "בשונה משאר האחים, הוא ללא ספק ינסה להשיב לעצמו רגעים כאלה פה ושם".

עם זאת, אין פה כללים. ההתמודדות עם חלוקת הזמן של הילד תלויה באופיו הספציפי ובדינמיקה המשפחתית. לדברי הימן, לפעמים דווקא האחים הגדולים הם שייפגעו ביותר, כיוון שהשינוי הוא הכי דרמתי עבורם. "ממרכז תשומת הלב, הם עלולים להישאר בלי כלום ועוד להידרש להתנהגות בוגרת. לכן, צריך לדאוג לכך שגם לאחר שנולדים האח השני והשלישי עדיין תישמר לילד הגדול הבועה שלו. מצד שני, ישנם בכורים שכבר ידאגו לשמר לעצמם את הזמן הזה ואז הבעיה תתמקד יותר דווקא אצל הילד השני או השלישי".

ומה לגבי האחים הקטנים?

"ברוב המקרים, הילדים הקטנים במשפחה יודעים לקחת לעצמם את הזמן, להפעיל את הקסם ולקבוע עובדות בשטח. אבל ישנם הורים מסוימים שעם לידת הילד הקטן נעשים כבר הרבה פחות סבלנות ומגלים פחות עניין ורצון להקדיש זמן".

איך מוצאים את נקודת האיזון בין ההורה לילד, איך מגשרים על הפער בתחומי העניין?
ערן, אב לשניים: "לא חשבתי על כך באופן מודע, אבל כשבודקים את העניין לעומק, ברור שקל לי יותר ליצור זמן איכות עם בתי הצעירה, כיוון ששנינו אוהבים מאוד חיות. מיד כשאני מגיע הביתה אנחנו מטפלים יחד בכלב אן שאני מספר סיפור על חיות. זה פשוט טבעי. הבן הגדול אוהב מחשבים, וזה הדבר האחרון שמתחשק לי לראות כשאני בא הביתה. הוא רק רוצה להראות לי עוד שלב שעבר במשחק, ואני ממש נמנע מזה. לא משום שאני אוהב אותו פחות או שלא בא לי להיות אתו, אלא משום שהעולם הזה לא מעניין אותי בשעות הפנאי שלי. אם אני נמצא עם שניהם, אנחנו יורדים ביחד לגן שעשועים. הוא ייהנה, אבל ברור לי שחסר לו הזמן שהוא נמצא רק איתי מול הדמויות האהובות עליו על המסך".

הורים רבים לא מודעים לקשרים האלה. זה יכול להתרחש באופן טבעי: אם ובן שאוהבים אמנות, אב ובן שאוהבים ספורט, נוח להם לבלות ביחד.

מה עושים כשהתחומים הם הפוכים?

"ברור שתחומי העניין הטבעיים שלנו לא תמיד קרובים, וככל שהילדים גדלים התחומים נעשים מוגדרים יותר. הכל עניין של מודעות ושל רצון. זה חייב להתחיל עם הרצון של ההורה, וחשוב שגם האב יהיה שותף, ולא רק האם. כשהילד יגיע לגיל עשר ותגלו שלא היה ביניכם קשר רגשי קרוב, תיווכחו שאין לכם סמכות כהורים. הכוח שלנו כהורים, היכולת שלנו להיות עוגן בחיי הילד, נובעים רק מקשר רגשי קרוב. אם אתם מבינים את העיקרון, כבר תמצאו את הדרך לנושאים שמעניינים אותו.

הבן שלך אוהב רק כדורגל ואת לא? את לא חייבת לשחק אתו או לצפות במשחק של מכבי כפי שהוא מבקש, אם כי זה יהיה נחמד אם תעשי זאת מדי פעם. מצד שני, את יכולה להביא לו חוברת, לזהות ביחד אתו שמות שחקנים, לצייר שלטים של הקבוצה האהובה עליו. העיקר שיחוש כי את מקשיבה לעולם שמעניין אותו. לא תאמיני איך השיח ביניכם ישתנה".

עיין ערך אהבה

הזמן האיכותי שמוקצה לילד בחוויה הנפרדת יכול להתקיים מול אחד ההורים או מול שניהם. כל אחת מהחוויות הללו ייחודית ותורמת לשני הצדדים.

אביטל יעקבי, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית, אומרת שאמנם כדאי לפנות זמן איכותי של שני ההורים עם הילד מפעם לפעם, אך יש לתת חשיבות רבה יותר לחוויה של אחד ההורים עם אחד הילדים. "דווקא דרך החוויה של 'אחד על אחד' יש יותר מקום לפתח אינטימיות, ובעיקר כאשר מדובר ביחסים נפיצים", אומרת יעקבי. "לפעמים אחד ההורים נוטה לראות רק את השלילי ומה שדורש שינוי אצל הילד. והזמן הזה יכול לאפשר לילד להוציא מעצמו את המיטב ולהורה פשוט ליהנות אתו. ליהנות ממנו.

"הורים מופתעים לגלות שדווקא הזמן הפרטי משפר את הסמכות ההורית שלהם. יש הורים שרק כועסים ומחנכים כל הזמן, ובדרך זו הם אינם משאירים לילד מקום לרצות להיות חיובי. זמן איכות נפרד מאפשר לילד לצבור חוויות חיוביות עם ההורה שיעודדו אותו לרצות חוויות נוספות כאלו. הפעילות המשותפת יכולה לגרום לילד להעריך את ההורה שלו, לרצות לבלות אתו ולהקשיב לו".

יעקבי מציינת כי לזמן איכות כזה ישנה השפעה גם על היחסים בין האחים. "כ-80 אחוז מהריבים בין אחים, נובעים מתחרות על תשומת הלב. אולם כשכל ילד במשפחה מקבל את הזמן הפרטי שלו עם ההורה, יש סיכוי גבוה יותר שיחוש פחות בתחרות ויהיה רגוע ביחסיו עם האחים".

היימן מצביעה על כך שבקצב המואץ של העולם המודרני, האפשרות של כל ילד לזכות בהקשבה טוטלית היא נדירה. "הבית מלא בחסימות קשב: טלפונים, כותרת בעיתון, גז שצריך לסגור, כביסה בערימה על הספה, וכמובן אח נוסף שזקוק לנו בדיוק כרגע. כמה פעמים יוצא לנו להקשיב בתשומת לב באמת מלאה לכל ילד – כמו גם לבן זוג, לחבר או להורה?

"הילדים רגישים מאד לזמזומים האלה ומזהים בקלות זיוף בהקשבה, ועל כן זמן האיכות האישי, גם אם הוא קצר, משמעותי ומקרב כל כך עבורם. מבחינתם, המשוואה פשוטה מאוד: זמן = אהבה. אם אמא או אבא התפנו מעבודתם ומעיסוקיהם רק כדי להיות איתם ולהקשיב להם, הרי שזו אהבה".

"החברה מעודדת את ההורים לרוץ ולשים את הילדים במעונות ובחוגים, אבל צריך לבנות להורים מעגל תמיכה שיעודדם להיות עם הילדים", אומרת הימן. "ילדים אינם יכולים לגדול בעצמם או על ידי אנשים אחרים, משום שההורים הם האנשים המרכזיים בחייהם. האינטואיציה והקשר ההורי, הן של האם והן של האב, הם המרכיב המרכזי בבריאות הנפש של הילד – ואת זה חשוב שההורה הצעיר יזכור לפני הכל".

מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה