אותות מצוקה – חלק ב'
איך מזהים ילד שעבר התעללות גופנית, מינית או נפשית? חלק שני
'הסרטן השקט' – התעללות רגשית
התקשורת כמעט ואינה מדווחת על ילדים שחווים התעללות רגשית יומיומית בידי הוריהם. מה גם שקורבן להתעללות רגשית קשה יותר לזיהוי. עם זאת, ברור כי גם התעללות נפשית בילד משאירה צלקת שספק אם תגליד אי פעם.
ד"ר ריקי פינצי דותן, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, שעבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא פרופיל של תגובות רגשיות והתנהגותיות אופייניות בקרב ילדים מוכים, מציינת כי אמנם בשנים האחרונות זוכה תופעת ההתעללות הרגשית להתעניינות רבה ובחקיקה הישראלית היא הוכרה כהתעללות בשנת 89' בתיקון 26 לחוק העונשין.
"הבעיה היא שהתעללות רגשית – שמכונה בספרות המקצועית 'רצח אופי' – קשה לאבחון, אבל בשל ההשלכות ההרסניות שלה על התפתחותו של הילד חשוב לנקוט באמצעים הדרכתיים, תומכים ומפקחים שיאפשרו צמצום או הכחדת ההתעללות הרגשית. באחת הפעמים טיפלנו בילדה שאמה שלחה אותה לביה"ס עם שלט על הגב עליו כתוב: 'אני מטומטמת', לאחר שהילדה קיבלה בבחינה בחשבון 70 ולא 100. האמא לא הכתה את הילדה, אבל בהחלט התעללה בה נפשית", היא אומרת.
וכיצד מתבטאת התעללות נפשית?
פינצי דותן: "התעללות רגשית יכולה להתבטא כדחייה, או השפלה, או כהתעלמות הורית מהילד שגורמת לו לחוש שהוא 'נדחף החוצה' מהמשפחה. דפוס מתמשך זה של פגיעות הוריות מערער את חוסנו הנפשי של הילד, את בטחונו העצמי ופוגע בהערכתו העצמית. למשל, יש הורים שרוצים שהילד יגיע להישגים ומשרים אווירה קשה של ציפיה וחוסמים כך את יכולת הילד. במקרים אחרים, ההורים מפנים ביקורת הרסנית לעבר הילד; לועגים לו, או מעליבים ומשפילים אותו".
לדברי פינצי דותן, "לרוב, ילדים אלה יהיו מפוחדים ביחסים עם הוריהם וינסו לענות על צורכי ההורים כדי להימנע מהשפלות נוספות. הם יפתחו התנהגות כנועה ויחשבו שהיחס הזה מגיע להם כיוון שהיו ילדים רעים להורים. בהיבט החברתי, ילדים שלא מקבלים חום, חיבה, טיפוח ועידוד יהיו חסרי מיומנויות חברתיות, חסרי אמביציה, יתקשו להגיב לאתגרים חברתיים או מתחים חברתיים".
להגיע לחקר האמת
כיום קיימות מספר שיטות טיפוליות ודרכי חקירה שנועדו לזהות ולאתר ילדים המצויים במצוקה. על-פי חוק, אם קיים חשד שילד עבר התעללות מכל סוג שהוא, מתבצעת חקירת ילדים. החקירה בילדים מתחת לגיל 14 מתבצעת על-ידי עובדים סוציאליים מטעם שירות המבחן לנוער של משרד העבודה והרווחה, שעברו הכשרה מיוחדת, ולא על-ידי המשטרה.
בנוסף, קיימות שיטות נוספות לאיתור פגיעה בילדים כמו: פענוח ציורים, שימוש בבובות ככלי אבחנתי ואף טיפול בבעלי-חיים, המתבצעים על-ידי מומחים מקצועיים.
רונית צור, המפקחת הארצית על חקירות ילדים ועל חקירות מיוחדות מטעם משרד הרווחה, מציינת כי חוקרי הילדים מזמינים את הילד לחקירה, בעקבות תלונה שהוגשה במשטרה לחשד לפגיעה בעבירת אלימות חמורה שנגרמה ע"י אחראי (הורה, מטפל, סייעת במעון, גננת ועוד), או בחשד לפגיעה מינית.
"חקירת ילדים חייבת להיות רגישה ועדינה ועל החוקר קודם כל, לרכוש את אמונו של הילד. התשאול עצמו אורך כשעה ותלוי ביכולת הילד ובמורכבות המקרה ומתועד בוידאו.
החקירה מבוססת על תשאול פתוח. כלומר: שואלים את הילד שאלות רחבות, לא מתערבים בזיכרון שלו לגבי האירוע ומנסים לדלות ממנו את מירב האינפורמציה מתחילת האירוע ועד סיומו. למשל, אם רוצים לדעת מי הפוגע, לא שואלים את הילד האם הוא היה שמן, מה הגובה שלו וכולי, אלא מבקשים שיספר הכל על מי שפגע בו. בעקבות שאלה זו מקבלים תשובה מדוייקת יותר כמו: הוא היה נהג ההסעות. התשאול בנוי בצורת סיפור של מקטעים, במהלכו מבקשים מהילד לספר מה קרה מהרגע שיצא מהבית ועד שהגיע לאוטובוס. החוקר בוחן במהלך התשאול את יכולתו של הילד להבדיל בין אמת לשקר והאם אכן חווה את הדברים. עם סיום התשאול, בודקים האם עדות הילד מהימנה והאם היא יכולה להוות ראייה במסגרת הליך משפטי שינוהל כנגד הפוגע", היא אומרת.
צור מסכימה כי לעיתים קיים קושי להפיק מידע מפעוטות או ילדים צעירים בעלי כושר וורבלי נמוך. אולם, בתשאול נכון גם מילדים צעירים ניתן להפיק עדות לצורך ההליך הפלילי.
איך מחליטים אם הילד כשיר להעיד בביהמ"ש והאם אין חשש שעדות כזו תערער אותו עוד יותר?
צור: "אכן ברוב המקרים, הילדים אינם מעידים, בעיקר ילדים צעירים בשל המתח הכרוך במתן עדות בביהמ"ש והחוקר מעיד במקום הילדים ועדותו נחשבת קבילה".
דבר אליי בציורים
ציורי ילדים הם כלי נוסף העוזר לאתר סימני מצוקה והתעללות. מיכל וימר מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים ומחברת הספר: 'ציורים מדברים' אומרת כי כל בחירה שהילד מבצע בציור, מושפעת בד"כ ממצבו הפיזי, המנטלי והנפשי ופחות מהצורך לחקות ולעמוד במשימה שהוכתבה מגבוה.
"יש מספר סימנים מחשידים להתעללות שמופיעים בציורים. עם זאת, בדרך כלל סימן אחד לא יעיד על מצוקה גורפת. כדי לקבל תמונה מקיפה ומהימנה, יש לנתח כמה עשרות ציורים שצייר הילד בסביבות שונות כדוגמת: גן, בית ועוד בתקופות שונות ולבדוק אם מופיעים סימנים מחשידים להתעללות שחוזרים על עצמם. בנוסף, כדי לבסס חשד של התעללות, נבדקים תמיד גם סימנים נוספים על-ידי אנשי מקצוע שונים", אומרת וימר.
היא מדגישה כי בשלב הראשון, ילד שחווה התעללות קשה פיזית, מינית, או נפשית-רגשית, מצוי בניתוק מעולם הדמיון והיצירה שלו והדבר מתגלה ברגרסיה פתאומית בשלבי הציור.
"אנו נגלה למשל, שהילד לא רוצה לצייר כלל, או שהציור שלו הפך להיות דל ביותר, או שלא ניכרת כל הנאה בציור שלו, בהשוואה לציורים שצייר לפני האירוע הטראומטי. למשל: ילד בן 6 שצייר באופן צורני וסימבולי, חוזר פתאום לשלב השרבוט. הרגרסיה הפתאומית מגנה על הילד משום שהוא חוזר לשלב מוכר ובטוח יותר עבורו. עיכוב התפתחותי זה צריך להדליק נורה אדומה", היא מסבירה.
באשר לניתוח הציור עצמו, וימר מונה מספר מאפיינים העשויים לגלות כי הילד סובל מהתעללות. הסימן הראשון: ציור דמויות גפרור – דמות עם קו ארוך, שני קווים קצרים לידיים ושני קווים ארוכים יותר לרגליים, לילד מעל קבוצת הגיל 8-7. סימן נוסף: ציור גדוש במגוון רחב של סמלים כמו פרחים, קישוטים, כשהדמויות ובתוכן דמותו של הילד נטולות פנים. ציור כזה מבטא אמירה ורצון של הילד להישאר מנותק ובלתי נגיש למגע. סימן אחר הוא הפרדה בין דמות הילד לבין שאר הדמויות. בציורים אלה רואים את אמא ואבא כדמויות גדולות, בעוד הוא מצייר את דמותו כזעירה ביותר. ציור כזה מרמז על תחושת ההתגמדות שלו בתוך המשפחה. ציור אחר, המראה ילד המצייר את עצמו בצורה דוחה ומעוותת ומקשקש על הדמות שלו בחוזקה עם טושים כהים, מעלה חשד להתעללות".
לעיתים, ניתן לגלות דרך הציור את סוג ההתעללות הספציפי שעבר הילד. למשל, ילד שעבר התעללות פיזית והכאות יבטא תכנים אלימים רבים בציורים שלו והצללות רבות. לדוגמה, הוא יעשה השחרה במקומות של איזור הפנים, של הידיים, או שיצייר את אבא מחזיק כלי אלים ביד. במקרה של התעללות מינית יופיעו בציור סימנים פאליים כמו הגדלה של איברי המין והצללת איברי המין, הדגשה בצביעה או השחרה ועוד.
האם ילד נטול כשרון בציור, שנוטה לצייר ציורים דלים, יכול בטעות להיות מאובחן כאחד שסובל מהתעללות?
וימר: "אכן יש לשלול בעיה מוטורית כלשהי, כגון טונוס שרירים נמוך או לקות למידה כלשהי שגורמת לציור דל. לאחר שלילת בעיות אלה, כשאנו יודעים שחל שינוי בציור של הילד וברקע קיים חשד להתעללות, נבדוק עד כמה הציור אכן מאשש חשד זה".
משחק עם בובות ככלי אבחוני
ד"ר נטע אורן, מטפלת בדרמה ותיאטרון בובות, מרכזת המסלול לתיאטרון בובות טיפולי בביה"ס לתיאטרון בובות בחולון, אומרת כי אבחון בעזרת בובות מחייב, לפני הכל, יצירת אמון בין הילד לבין המאבחן. "ילדים מתחילים לשחק בבובות מגיל מוקדם ביותר. ואולם, בדרך-כלל מגיל שלוש המשחק הופך להיות מפותח יותר. הילד מסוגל לשחק ולהחליף תפקידים, ועין טובה תדע לזהות היכן מדובר בהתעללות או רק במשחק תוקפני. בתחילת האבחון נערכת שיחה עם הגורם המבוגר שהפנה את הילד בחשד לפגיעה, ולאחר מכן אני ממשיכה באבחון שכולל לפחות שלושה מפגשים עם הילד.
במהלך המפגשים הילד נחשף למגוון בובות: דמויות משפחה, בובות בדמות בעלי-חיים ועוד. חלק מהבובות ניתנות להפעלה על-ידי המאבחנת, ועם חלקן האחר ניתן לשחק משחק חופשי. בדרך-כלל הילד מתחיל במשחק חופשי עם בובה שבחר, ותוך כדי התבוננות בילד ובמשחקו אני יכולה לבחור בובה מסויימת שיכולה לעזור לילד להיפתח ולשוחח על מצוקתו.
למשל, אם מגיע אליי ילד עם חשד להתעללות מינית, אבחר בובה עם זרועות ארוכות שלא נוגעות ישירות בילד, בשל רגישותו הגבוהה למגע ישיר.
במקרה של אלימות פיזית או נפשית, אם אראה סימולציה שכוללת הכאות או השפלות בין בובת האב לבובת הילד, אנסה לדלות ממנה יותר פרטים על אירוע אמיתי שהתרחש, באמצעות שאלות מכוונות נוספות".
לעיתים ילדים מביעים תוקפנות גם אם לא עברו בהכרח התעללות, איך מבדילים?
אורן: "אכן, רק ניסיון רב שנים עוזר להבחין בין הבעת תוקפנות שנוגעת לחיי היום-יום שתתבטא במשחק עם הבובות לבין חווייה קשה של התעללות שתתבטא במשחק שונה עם הבובות".
אבחון בעזרת בעלי-חיים
הילה אליאב, מאמנת כלבים ומטפלת באוכלוסיות מיוחדות עם כלבים, מאבחנת מצוקות ילדים בעזרת כלבים. היא מסבירה כי טיפול בעזרת בעלי-חיים נועד לקשר בין המציאות הפנימית של הילד לבין הסביבה החיצונית וההתרחשויות בה, ומעודד השלכת תכנים רגשיים משמעותים עבור המטופל. אליאב: "כדי להצליח באבחון חשוב שהילד יאהב חיות ובפרט כלבים. האבחון עצמו נעשה באמצעות בחינת האינטראקציה בין הילד לבין הכלב וכולל התייחסות לצורת ההתבטאות כלפי הכלב – הקשבה לשיחה שמנהל הילד עם הכלב ולהתנהגותו אל הכלב, תוך כדי הטיפול בו.
"לפני תחילת האבחון, נערכת פגישת היכרות מקדימה עם הגורם המפנה לצורך תיאום ציפיות. לאחר מכן נערכת פגישה נוספת עם הילד והכלבה שלי, או עם הכלב של הילד – במידה ויש, כשהמטרה המוצהרת הינה: אילוף הכלב. הפגישה אורכת כשעה ומתקיימת בביתו של הילד או בחוץ , בגינת כלבים או בפארק וכולי.
"במהלך הפגישה המשותפת אפשר, למשל, ללכת לגינה ולתצפת על כלבים. תוך כדי התבוננות בכלב, אני נחשפת לשיחה של הילד. למשל, הוא יכול לומר משפט כמו: 'הכלב הגדול מאיים על הכלב הקטן ' ואז דרך 'המשקפיים שלו' אני מנסה למצוא נקודות השקה בין הסיטואציה החיצונית ובין התרחשויות בעולמו הפנימי". אליאב מדגישה עוד כי אבחון טיפולי באמצעות בעלי-חיים מחייב תמיכה של אנשי מקצוע נוספים, כמו פסיכולוג ילדים ועובד סוציאלי.
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה