למה הוא כועס?

בכי וכעסים מתרחשים בכל גיל, החל מינקות, בכל שלב מסיבה אחרת. על פי מודל ההתפתחות הרגשית ששרטטה הפסיכולוגית מרגרט מאהלר, עליו מבוססים רבים מהמחקרים הפסיכולוגיים, הפעוט עובר תהליך התפתחותי הדרגתי, שמתחיל ברגע הלידה, ובסופו הוא תופס עצמו כישות נפרדת ועצמאית. לכל תינוק יש, כמובן, תאריך לידה שבו הוא נולד פיזית, אך הלידה הפסיכולוגית שלו מתרחשת במהלך שלוש השנים הראשונות לחייו.

חודש ראשון בחוץ

בחודש הראשון לחייו, כשתהליך ההתפתחות עוד בראשיתו, התינוק עדיין שקוע בעצמו ואינו מודע לכך שאמו היא אדם נפרד ממנו. בהדרגה מופיעים ניצנים ראשונים לקשר: הוא מתחיל לזהות את ההורה, שתפקידו בשלב זה הוא לספק את התנאים הפיזיים הדרושים ליציאה מהרחם המוגן לעולם החיצוני.

לפעמים הורים מתחילים מתקשים להתמודד עם חוויית הבכי של הילד הראשון. "הבכי מביא לידיעת ההורה את הצורך של התינוק במזון ובהרגעה, ומצד שני מעורר בו חרדות ראשוניות, בהן גם חשש לחיי התינוק", אומרת דלית בלונדר רון, פסיכולוגית קלינית לילדים. "אצל התינוק מתפתחות ציפיות ותחושת אמון בקשר הטוב עם ההורה המטפל", היא מוסיפה. "בשלב הזה יש כישלונות בלתי נמנעים באמפתיה שבין האם לילד. לא תמיד אנחנו מבינים מה הבעיה, לפעמים אנחנו עייפים, ויש גם אילוצים אחרים כמו ילדים נוספים במשפחה, וכדומה.

"מנגנון סיפוק הצרכים של התינוק פועל כך, שאם צרכיו סופקו הוא יירגע לבסוף. כאשר יש 'קלקול', התינוק צריך למחות על שצרכיו לא סופקו, ואז ניתן לבצע 'תיקון'. אם מחאותיו של התינוק לא יישמעו, הוא יפסיק למחות. כלפי חוץ הוא אולי יהיה תינוק נוח, אך בפועל המצב מדאיג. משהו בקשר השתבש והתינוק מרגיש שאין טעם למחות, כי זה לא יעזור לו. במצב כזה, ההורה לא יכול לתקן את עצמו. כאשר התינוק בוכה, קיים פרק זמן אופטימלי להיענות לו, כך שהתינוק ילמד שיש משמעות לקול שלו".



אל תחנכו את התינוק

בשלב השני להתפתחותו הרגשית, מגיל חודש עד חמישה חודשים בערך, התינוק מרגיש מעין התמזגות עם ההורה המטפל, ואינו מבדיל עוד בין הפנים לחוץ. יש לו מודעות מעורפלת לגבי זהות האדם שמספק את צרכיו. בגיל זה התינוק חווה את העולם דרך המשמעות שהוריו נותנים לדברים- כך שהם אלה שמעבדים את המציאות עבורו.

כשתינוק בן ארבעה חודשים בוכה, ההורה מבין שהוא רעב, למשל, וצריך לאכול. לאחר תהליך של שיקוף רגשות מצד ההורים, הילד לומד "להיות בקשר" עם רגשותיו: "אתה בוכה כי אתה רעב – כבר מגיע האוכל", יאמר לו ההורה, וזהו תהליך של הסבר, הבנה ומענה. תינוקות בנויים לשלוח מסרים למטפל בהם, ומבוגרים בנויים לקלוט אותם: בכי, חיוך וקשר עין הם הדרכים העיקריות לתקשורת בגיל הזה.

"ילדים נולדים עם תכונות שונות: יש להם מזג מסוים, רגישות חושים, דפוסי שינה וערות, יכולת מוטורית ותכונות הקשורות בהזנה ובעיכול שלהם, אומרת דפנה רענן כהן, פסיכולוגית חינוכית. "בשלבים הראשונים, המזג המולד מביא לתגובות שונות מצד הילד, וההורה הוא זה שאמור לזהות את הצרכים ולענות עליהם.

"בשלב הזה עלינו ללכת עם הצרכים של התינוק, זה עדיין לא השלב שבו מחנכים אותו, וחשוב לדעת זאת. תינוק שבוכה יותר, מסמן לנו בכך שמשהו מפריע לו. תחושת ההגנה שלו מול העולם קשורה ביכולת של ההורה להקשיב לצרכיו ולמלא אותם. ככל שיגדל, יתפתחו יכולותיו והחוויות שנוצקו בו קודם. חלק מהתכונות המולדות שלו יישארו לאורך זמן, וחלקן ישתנו כתוצאה מהשפעת ההורה המטפל והשפעת הגדילה. למרות הניסיון שלנו לכוון את התינוק להתנהגויות רצויות יותר, תינוק בכיין לא יהיה בהכרח ילד לא מסופק או לא מרוצה".



הקשר עם אמא וחרדת זרים

בין גיל חמישה חודשים לתשעה חודשים, בשלב השלישי של התהליך, תשומת ליבו של התינוק מופנית החוצה: הוא מתחיל לראות באמו אדם ייחודי, ולהבחין בינה לבין דמויות אחרות בסביבה. זו גם הסיבה לכך שהוא מגיב בעצב לפרידה ממנה.

בגיל חמישה-שישה חודשים מתחיל התינוק לחייך לאנשים מסוימים, וזה סימן לקשר ספציפי. התינוק בודק האם הוא יחידה נפרדת מאמו, למשל על ידי משיכה בשיערה, נגיעה באפה או הסרת המשקפיים שלה. בגיל שבעה-שמונה חודשים נוצרת אצלו תמונה קבועה של האם, והוא משווה אותה לזרים. על פי המודל של מאהלר, זה השלב שבו מתפתחת חרדת הזרים, עם גילוי סימני אי נוחות ובכי ליד אנשים לא מוכרים.

חשוב שההורים יעודדו את התינוק לקיים תקשורת. למשל, כשילד בן שמונה חודשים זורק חפץ ומצפה שהמבוגר ירים אותו, חשוב להגיב בדיבור, אפילו מוגזם: "יופי, תן לי את זה", ולעודד באמצעות התגובה את הניסיון שלו ליצור תקשורת. אם הילד מביע רצון לקבל חפץ שאינו יכול לקבלו, הוא יתרגז. במקרה כזה יש לנסות לכבד את העובדה שהוא רצה ולא קיבל, להסביר לו למה, ולהציע חפץ אחר כתחליף.



יורק את האוכל

השלב הרביעי, מגיל תשעה חודשים עד גיל שנה וארבעה חודשים, מאופיין בפעילות מוטורית אינטנסיבית שמתבטאת בחקרנות, בזחילה, בעמידה ובהליכה.

השינוי הזה משמעותי מאוד עבור התינוק. הוא מתחיל להתרחק פיזית מהאם, וחוזר אליה כמו אל מעגן בטוח המעניק לו "תדלוק" רגשי. העולם מתגלה לו כמפחיד ומלהיב, אבל כל עוד אמו לצדו הוא ממשיך לחקור אותו בביטחון. בעמידה, החקירה הזו נעשית אפילו יותר מלהיבה והיכולת המוטורית המתפתחת עוזרת לו בביסוס תחושת הנפרדות שלו.

לדברי בלונדר-רון, בתקופה זו הפעוטות חווים חרדת פרידה מועצמת, דווקא משום שהתקדמו מאוד. הדבר מפחיד אותם, והם כועסים ובוכים. כדי להקל עליהם, היא מציעה ליצור טקס פרידה קבוע. "יש להסביר להם שאמא הולכת, אבל היא גם חוזרת. יש הורים המתקשים לתת עצמאות ומעצימים בכך את חרדות הילד.



תוקפנות כתגובה על תסכול

בסביבות גיל שנה וחצי מתפתחת אצל הילד מודעות עצמית. הפעוט מתחיל לזהות עצמו בשם, הוא רואה עצמו במראה, ומפתח הרגשה של כל-יכולות – "מלך העולם" ממש. כשהוא לא מצליח במשהו, הוא מתמלא כעס גדול. בשלב החמישי של התהליך, בין 16 חודשים לגיל שנתיים, מתוודע התינוק למגבלותיו וחש שהוא נזקק לזולת. בשלב הזה מתפתח משבר המלווה בתחושה קשה, לאור הניסיונות הכושלים לעשות משהו שהצליח בו בעבר.

זהו שלב של תוקפנות, המשולב בהתעניינות בקשרים חברתיים וברצון לחקות חברים. הילדים חוטפים צעצועים מהחברים, יש ביניהם אי הבנות רבות, ואם לקחו להם את הצעצוע, הם עלולים להגיב באלימות, למשל בנשיכה. לעיתים הורים מתביישים בעוצמות התוקפנות של הילד, משום שהוא לא למד עדיין לשלוט בהן. מוטב שיסייעו לילד ללמוד לשלוט בתוקפנות, ולהחליף את הביטויים האגרסיביים בביטויים מילוליים. כך למשל יש ללמד את הילד לומר "תן לי את הכדור בבקשה", במקום לחטוף אותו.