מקודם

מתוך עולמות שבורים בוחרת בחיים

בחרה בחיים. צילום: יח"צ
בחרה בחיים. צילום: יח"צ

כמעט שבע שנים חלפו מאז היום בו נתבקשה סוניה ביתשו בצו בית משפט לוותר על הטיפול באחיה שנפגע בראשו בתאונת דרכים ולהעבירו למוסד טיפולי. לאחר מעברו, היא ואמה עשו סדר בכל חפציו ומכתב אחד שמצאה אמה באחת המגירות שינה לסוניה את החיים

88 שיתופים | 132 צפיות

סוניה ביתשו, בת 43, נשואה ואם לשלושה, עברה בחייה טלטלות שיכלו בקלות לדרדר אותה היישר למטה במדרון של החיים, אבל פעם אחר פעם היא לקחה את הבחירות הנכונות, בחירות שהשאירו אותה לא רק בחיים, אלא גם מספיק חיה כדי לספר ולהשפיע על חייהם של מאות אחרים.

לסוניה תמיד היה דחף עז לעזור ולהעצים אחרים, בשנת 2006 התחילה לצעוד לעבר ייעודה כאשר היתה מעורבת בהקמתו של  "בית אמיתי" – מרכז נשי טיפולי לנערות וצעירות שעברו פגיעות מיניות, מרכז שעוזר להן להשתקם ולחזור למסלול החיים, בנוסף לכך שלקחה חלק ביוזמה ובהקמה, היא גם התנדבה במרחב תקופה ארוכה וסייעה לנשים צעירות רבות לצאת ממעגל האשמה והבושה.

כבר בילדותה הפגינה סוניה, האחות הבכורה מבין חמישה אחים, אופי נחוש והחלטי כשלקחה בחירות הרות גורל כדי להציל עצמה ממצבים ואירועים קשים. היא היתה מציבה לעצמה מטרות ורוקמת לעצמה בראשה תוכניות שנתנו לה כוחות ואמונה לעתיד טוב יותר וכל יום התקדמה לעבר הגשמתן. כבר אז הבינה שהיא ראויה לטוב ושאם לא טוב לה, היא לא נמצאת במקום הנכון עבורה ויש צורך בנקיטת פעולה, יש צורך בשינוי.

כשהיתה בשנות ה-20 לחייה איבדה את אחותה הצעירה ממנה בשנה בנסיבות טרגיות, אולם המשבר הגדול ביותר בחייה היה בו אחיה הצעיר, שהתגורר בביתה ואותו היא מתארת כמו בנה הרביעי, נפגע בראשו בתאונת דרכים ואושפז במצב של צמח.

במשך כל השנים בהן היה שרוי במצב זה, היא, אימה ואחיותיה טיפלו בו סביב השעון, תחילה כאשר היה מאושפז בתל השומר ולאחר מכן בבית, תחת השגחתן, סוניה הצליחה ליצור איתו תקשורת, דרכה הוא הצליח לבוא לידי ביטוי בכתיבה ובדרכים אחרות, הטיפול שלה באחיה היה מאוד אינטנסיבי ומשמעותי לאורך כל השנים האלו, עד אותו יום בו בית המשפט החליט עבור המשפחה כי עת להעבירו למוסד טיפולי.

לאחר מעברו, בזמן שהיא ואימה ארגנו את חפציו מצאה אימה של סוניה באחת המגירות מכתב שהשאיר לסוניה שבועיים לפני התאונה – המכתב שכב שנים ארוכות במגירה ובין מערבולות החיים הלא פשוטות הוא נשכח. במכתבו אמר לה אחיה כמה חשוב לו שהיא תהיה מאושרת ושתדאג למשפחה ולעצמה וכמה חשוב לו שהיא לא תישא את העול שלו או של אחרים על כתפיה כמו שהיא נוטה לעשות.

כתב ידו של אחיה ומילותיו הדהדו בה כל כך חזק ולראשונה בחייה הרשיתה לעצמה סוניה לשחרר את השליטה, להתפרק לאלפי רסיסים ולהרגיש את הכאב בכל מקום בגוף. זו הנקודה בחייה בה היא הבינה שהגיע הזמן שלה להוציא את עצמה לאור. בין כל תפקודיה כאישה, כאם, כאחות, כבת, היא נשכחה. תקופות ארוכות היתה מתנהלת על טייס אוטומטי, מתפקדת אבל לא חיה, מעורבת בחיי ילדיה, בחיי אחיותיה ואחיה, בחיי אימה, בחיי בעלה, אבל לא מעורבת בחיים שלה עצמה.

שנתיים לאחר שעבר למוסד הטיפולי נפטר אחיה ומתוך האובדן והחלל העצום שהותיר בה, מצאה סוניה את הכוחות הגדולים ביותר לקום על רגליה ולצאת לדרך שלה לעבר הגשמת השליחות שלה בעולם והיא להשפיע על כמה שיותר אנשים ולעורר אותם לחיים – נשים וגברים, בני אדם שעוברים בחייהם טלטלות – פיטורים, אובדן, כאבים פיזיים – למעשה אומרת סוניה: "אין אדם שאינו עובר משבר כזה או אחר בחייו, זה בסדר ליפול, מותר לנו ליפול, היופי בחיים טמון בלדעת איך לקום כל פעם מחדש". ואין דרך טובה יותר ללמד אנשים מאשר להוות דוגמה חיה לכך.

מתוך הרצאה של סוניה ביתשו. צילום: יח"צ
מתוך הרצאה של סוניה ביתשו. צילום: יח"צ

את הרצאתה הראשונה "בחרתי בחיים" המגוללת את סיפור חייה ואת גישתה לחיים, העבירה לראשונה בבית ספר של בנה, טבילת רגל זו הובילה לתגובות שהמשיכו לחזק אותה בדרכה ומהר מאוד מצאה את עצמה חורשת את הארץ לאורכה ולרוחבה ומשתפת עשרות אנשים בסיפור חייה המורכב, סיפור שאפשר שלעולם לא היה מסופר אם לא היו לביתשו את תעצומות הנפש הללו לבחור פעם אחר פעם, טלטלה אחר טלטלה, משבר אחר משבר בצד של החיים.

בזמן שיומנה מלא בהרצאות ובפגישות עם אנשים אותם היא מלווה באופן פרטני, פרצה הקורונה לחייה ולחיינו וטרפה את הקלפים, סוניה נאלצה לבטל בזו אחר זו את הרצאותיה, והבינה שוב שיש צורך בחישוב מסלול מחדש. לאחר כמה ימים של הכלת המצב החדש, דמעות והרבה מחשבה חיפשה עבודת יום שתספק לה בסיס יציב אשר יאפשר לה להמשיך בשיחות ובליווי פרטני בערבים, בזכות כך היא הגיעה לשליחות נוספת ומלווה בשעות היום ילדי חינוך מיוחד.

אנשים רבים שהיו בהרצאותיה של סוניה מספרים על תחושת קתרזיס שהם חווים בזמן ההרצאה, אחרים מגיעים בפעם השנייה והשלישית עם בני הזוג, האחים, האמהות, החברות. סיפור חייה קשה לעיכול, ולא משאיר עין אחת יבשה בקהל, אבל אחרי הבכי מגיע השיחרור.

במהלך 5 השנים האחרונות, בהן בחרה לספר סיפורה ולהיחשף לעולם, נחשפה סוניה לאינספור סיפורים אישיים שהיו נעולים בליבם של אנשים ורק חיכו להישמע, היא רואה זאת כשליחות, כמהות חייה, לתת מזור לנשמות רבות ככל שניתן, נשמות שחיות עם ענן כבד מעל ראשן – סוד, כאב שנדחק הצידה, אובדן או כל משבר חיים אחר שלעתים מכריע גורלות של אנשים.

כאשר היא נשאלת על הקושי בלספר את סיפור חייה שוב ושוב ולהיחשף בפני אנשים כה רבים, היא עונה בלי היסוס שההפך הוא הנכון "התגובות שאני מקבלת, בהרצאות, בהודעות פרטיות, בשיחות טלפון… נותנות לי את הכוח להמשיך ולעזור לעוד ועוד אנשים"

אז אמנם, בימים אלו לא תוכלו להגיע להרצאתה, אבל את הדרך היא ממשיכה בנתיבים אחרים: פגישות אישיות, שידורים חיים בעמוד הפייסבוק ובדף האינסטגרם ושיחות אישיות. אחרי שנים רבות בהן היתה חיה את חייה מתוך ריצוי, היא חיה היום מתוך השלמה עצמית, הערכה עצמית ובעיקר הבנה שלבחור נכון עבור עצמך זו הפעולה הכי פחות אנוכית שאדם יכול לעשות בחייו.

סוניה ביתשו כבר מזמן אינו האדם שמרצה את כל הסובבים אותו, כבר מזמן אינה מנסה להסתיר את הכאב שלה, היא למדה לחיות איתו ולא לחיות בצילו. היא איננה רואה עצמה כקורבן של מישהו ומאמינה שכל אדם אחראי על עצמו וכל אדם, בכל נקודה בחייו, יכול לעשות את הבחירה הנכונה עבורו, הבחירה שתשאיר אותו חי, לא שורד את החיים, אלא חי אותם – במלואם.

בגב זקוף וראש מורם, ללא שמץ של התנצלות, ללא משקעים מגבילים או טינות מהעבר, ללא רגשות אשם וללא בושה מספרת סוניה את סיפורה, מעוררת השראה ומוכיחה שגם כשהנסיבות קשות, גם כשכואב והכל נראה חסר תקווה, לכל אחד ואחת יש את האפשרות לבחור לאן לקחת את חייו ולשנות את גורלו, על ידי הצבת מטרה וצעידה לעבר הגשמתה, על ידי בחירה בחיים.

עד שיחזרו החיים למסלולם ויהיה ניתן להתקהל ולקיים הרצאות ניתן לקבוע איתה פגישה אישית, לשוחח טלפונית או לעקוב אחריה בעמוד הפייסבוק.