"גברים לא מאמינים שלאישה שמראה את הגוף שלה יש אג'נדה"
תוך עשור הפכה אילנוש מנערה מנצרת עילית לתופעת רשת מתפשטת שמדורגת בעשירון העליון של אונליפאנס. אבל שהתמונות החושפניות לא יטעו אתכן: מדובר במכונת הסברה רהוטה ופמיניסטית
השנה היא 2012. האינסטגרם בחיתוליו ופייסבוק הוא עדיין עניין של צעירים. בעוד אנחנו קינחנו סטטוסים מביכים בברכת "שבת שלום", תופעת הרשת הישראלית אילנוש, אז נערה בכיתה ח', מתחילה את המסלול שלה לעבר כוכבות רשת מהסוג שנטע אלחמיסטר ועדן פינס יגלו רק כמה שנים לאחר מכן. את התיכון היא סיימה עם 15 אלף עוקבים, מספר שנראה אז אסטרונומי. עשר שנים קדימה, חמושה בפילטרים שמשווים לה מראה בובתי ובמלתחת בגדי ים ולנז'רי בלתי נגמרת, אילנוש עדיין מעלה תמונות נועזות של עצמה לאינסטגרם. יש לה כבר 427 אלף עוקבים. ביוטיוב נרשמו לערוץ שלה 82 אלף מנויים. לפני כשנה וחצי היא פתחה חשבון ברשת החברתית אונליפאנס, שמאפשרת לה לגבות מהעוקבים שלה דמי מנוי חודשיים עבור תמונות אקסקלוסיביות. היא מדורגת ב-0.1% העליון של יוצרי התוכן באונליפאנס בעולם. את הכסף שהיא מרוויחה כסמל מין מקומי היא משקיעה בבורסה. לא מזמן היא עברה להתגורר במלון דירות ליד הים בתל אביב.
אבל אילנוש (24) לא באה רק כדי לחגוג את הגוף שלה, לאורך השנים היא הפכה למכונת הסברה פמיניסטית בגובה העיניים, שמצליחה לדבר ללבם של צעירים משולהבים, ולמתג את עצמה כדמות סקסית ומעורטלת אך מנומקת היטב. "התחלתי להצטלם סתם מפרובוקטיביות", היא נזכרת, "היו לי הפרעות אכילה ובעיות דימוי עצמי, אני מדברת על הנושאים האלו המון בעמודים שלי, והרגשתי שאני לא מספיק יפה, שאני לא טובה מספיק. הרגשתי שכל פעם שאני מעלה תמונה אני נותנת קודם כל אישור לעצמי וגם מקבלת חיזוקים מהסביבה. לא משנה איך את נראית, גם אם זה מדהים, באינטרנט יש בנות שנראות יותר טוב ותמיד הרגשתי שאני צריכה לעמוד בסטנדרט הזה. גם קורה שאני מעלה תמונה וכל התגובות הן 'השמנת', או 'איך היא השמינה'. תחשבי שאת בחורה צעירה שגם יש לה הפרעות אכילה ובאדי דיסמורפיה (הפרעה בדימוי הגוף – ה"ח). לקרוא תגובות כאלה גרם לי לחשוב שאני צריכה להיראות כמו בנות אחרות כדי להמשיך לתחזק את המותג. היום אני מבינה שזה רעיל גם לי וגם לאנשים סביבי. בגלל זה אני גם מדברת על זה המון בעמודים שלי, על איך אידיאל היופי משפיע על ההרגשה שלך כאישה".
"מגיל 14 ועד עכשיו אני עוברת הטרדות מיניות כל יום. אני איזשהו מקרה קיצון של תופעה שקורית אצל כולן – ברחוב, בדייטים, בצ'אט. הרבה מאוד גברים מתחילים לעקוב אחרי כדי להטריד אותי, ואז אחרי כמה זמן הם מגלים שאני אדם אמיתי"
את הפלטפורמות שלה היא ממנפת בעקביות לטובת הרבצת תורה בגברים. היא מקפידה לשתף עם העוקבים שלה הודעות מביכות שהיא מקבלת ולהשיב להן בפומבי, בסרטוני "אילנוש עונה למטרידים" או בסטוריז, ומעמידה במקום גולשים שחוצים את הגבול. "מגיל 14 ועד עכשיו אני עוברת הטרדות מיניות כל יום, שזה לא תקין בשום צורה. אף אחד לא צריך לגדול ככה", היא אומרת. "אני איזשהו מקרה קיצון של תופעה שקורית אצל כולן – ברחוב, בדייטים, בצ'אט. הרבה מאוד גברים מתחילים לעקוב אחרי כדי להטריד אותי, ואז אחרי כמה זמן הם מגלים שאני אדם אמיתי והופכים לחלק מהקהילה. התפקיד שלי הוא להראות שכל אישה היא אדם. גברים עוקבים אחריי במשך שבוע, שבועיים, חודש, והדעות שלהם מתחילות להשתנות. פעם הדואר שלי היה מפוצצות בהודעות מטרידות ונוראיות. היום הרוב זה דברים אינטליגנטיים כי הקהל התחיל לקלוט. אני עושה שינוי תודעתי בסופו של דבר. ההודעה ששולחים לי הכי הרבה היא: 'בהתחלה עקבתי אחרייך כי את כוסית ואז ראיתי שאת גם חכמה'. מצד אחד, אני שמחה שאנשים רואים בי משהו מעבר. מצד שני, זה עצוב לי שהם מופתעים, שזו ברירת המחדל שלהם. עצוב שגברים חושבים שאם את בחורה יפה שמצטלמת ככה אז זה אומר שאת טיפשה או שרמוטה".
אילו פידבקים את רגילה לקבל מהסביבה הקרובה?
"בגלל האופי שלי אף אחד לא מעז לבוא ולהגיד לי דברים בפנים. לצורך העניין בתיכון, ברור שכולם ריכלו עליי מאחוריי הגב. כשהייתי בת 14 לא העלתי מה שאני מעלה היום, אלא דברים הרבה יותר סולידיים. למשל, העלתי תמונה עם שמלה צמודה, אודם ונעלי עקב בבית שלי, ומישהי משכבה מעליי הגיבה לי 'מה זה השמלה הקצרצרה הזו, את הולכת לעבוד בזנות?'. הבנות בשכבה מעליי הרגישו שיש להן כוח עליי, וזה היה מתבטא בעקיצות קטנות. פנים מול פנים אף אחד לא יעז להגיד לי משהו, לאנשים יש אומץ רק באינטרנט. זה תקף גם לאנשים מהתעשייה. תמיד הייתי מוכרת באינסטגרם אבל לא הייתי מוכרת בתקשורת, ולמשל כש'ישראל בידור' התחילו להעלות אותי, מלא כוכבי רשת היו מגיבים מין 'מה זה, זה מגעיל' ואחרי כמה זמן הם קלטו שזה לא בסדר והתנצלו בפניי. אני חושבת שהיום אף אחד לא היה מגיב דברים כאלה כי נהייתה יותר מודעות".
"אני זוכרת שאבא שלי עוד היה לוקח אותי אחרי בית ספר לאכול פיצה או לקנות איזה משהו, ואז יום אחד הוא הפסיק. פשוט התפייד. משם זה נהיה שיחות ביום הולדת ואז גם זה נעלם"
הדימוי שלך ברשתות הוא מעין "אוואטר" שלך, ברוח הפילטרים המושמצים של אינסטגרם.
"זה אוואטר אבל לא במראה החיצוני – אני נראית ככה – זה אוואטר בדמות שלי. את יושבת איתי פה, אני נראית לך טיפוס מיני? אני חושבת שצריך דיסוננס בין האישיות שלך לבין הסושיאל, כי אחרת זה יכול לשאוב אותך. זה גם סוג של הגנה כי בסופו של דבר הרשת מלאה ברעל, ואם במקום מסוים את יוצרת דמות אז זה לא באמת נוגע בך. הרבה שנים אני משתפת בהטרדות מיניות שאני עוברת ברשת, ואם אתייחס לדברים האלה כאילו הם מופנים אליי, לאילנה – זה יותר יחדור אליי מאשר אם מדברים לדמות הזו – לאילנוש".
שלושה שמות משפחה, ואף אחד מהם לא שלי
אילנוש נולדה בנצרת עילית לעולים חדשים מבלארוס. כשהיתה בת שש, אביה עזב את הבית והקשר איתו נותק בהדרגה. לדבריה, זו אחת הסיבות שהיא נמנעת מחשיפת שם המשפחה שלה. "החלפתי את שם המשפחה שלי כמה פעמים במהלך החיים. יש לי שלושה ואף אחד מהם לא מרגיש לגמרי שלי, בגלל הנתק מהצד הזה במשפחה".
"ביני לבין אבא שלי אין ריב", היא מבהירה, "בהתחלה עוד אני זוכרת שהוא עוד היה לוקח אותי אחרי בית ספר לאכול פיצה או לקנות איזה משהו, ואז יום אחד הוא הפסיק. פשוט התפייד. משם זה נהיה שיחות ביום הולדת ואז גם זה נעלם. היו לו כבר ארבעה ילדים לפני מאימא אחרת, ואחרי נולדו לו מאישה נוספת עוד שלושה. כולם בנים. אני לא מכירה אף אחד מהם. ראיתי את אח שלי פעם בסופר כשהוא היה בן שש, לפני עשור, עם אבא שלי ואשתו. התכופפתי ואמרתי לו 'היי, אני אחותך'. הוא נבהל וברח לאימא שלו ומאז לא ראיתי אותם".
>> החיים המורכבים של הפשוטע: הכירו (באמת) את בר אלמליח
בהמשך היא עברה להתגורר עם אימה במושב נופית ולמדה עיצוב אופנה בוויצ"ו חיפה. "עבדתי ברשת 'אפריל' כשהייתי סטודנטית, באתי למישהו ושאלתי אם הוא צריך עזרה, ופתאום מי שהסתובב היה אבא שלי. כמו בסרטים. הוא שאל אם הוא יכול לקחת אותי לדבר, אמר שהוא רוצה שנשמור על קשר ולא דיבר איתי מאז. עברו שנתיים. כל כמה זמן יש לו אפיזודה שהוא מנסה להחזיר את הקשר. לאחרונה התקשרתי אליו בעצמי ואמרתי לו 'שומע, אתה אבא שלי ואנחנו בקושי מכירים, בא לך אולי שנכיר?'. הוא אמר 'כן' ורצה שאגיע ונשב. שאלתי אם הוא יכול למחרת והוא אמר 'סבבה, אני רק אבדוק עם העבודה'. לא התקשר. מאז עברה שנה".
הקשר עם אמה, לדבריה, קרוב וחזק לאחר שידע מהמורות. "היחסים לא תמיד היו טובים, זה משהו שבנינו. אימא שלי באה מחינוך רוסי, נוקשה, והיא אדם מאוד דומיננטי. היו לנו התנגשויות לאורך השנים, היינו רבות המון. פעם אחת היא אמרה לי 'אני מתביישת בך'. יום אחד היא קמה ואמרה 'אני לא רוצה לאבד את הבת שלי'. היא התחילה ללכת לכל מיני קורסים של התפתחות אישית ולמדה לגשת אליי בצורה יותר מקבלת ומכילה. בתחילת הדרך אנשים היו באים לאימא שלי ואומרים לה 'איך אילנה העלתה את זה?'. בהתחלה זה השפיע עליה אבל היום אם אני מרגישה לא טוב היא אומרת לי 'לא משנה מה את עושה, תלכי עם הראש למעלה'. היום היא זו שמרימה אותי".
מה גרם לך לפתוח חשבון באונליפאנס?
"הקהל שלי ביקש ממני לפתוח, היו כותבים לי 'בבקשה, אנחנו נעקוב אחרייך לא משנה מה תעלי'. לא רציתי, ראיתי קצת דברים שבנות מעלות לשם שאני לא מוכנה לעשות, אבל הם אמרו לי 'אנחנו נשלם גם על הלבשה תחתונה'. השתכנעתי ופתחתי, וישר נרשם גל מטורף של אנשים שלא ציפיתי לו. זה היה כאילו את פותחת עסק חדש ויש לך הרבה מאוד לקוחות על היום הראשון ואת עוד לא יודעת מה המוצר שלך. לא היה לי זמן לפענח את זה, הייתי בין הראשונות בארץ".
עדיין אין שם הרבה נשים ישראליות.
"טוב שכך. לא בשבילי, לא אכפת לי, אלא בשבילן. אנשים שם מאוד מניפולטיביים. התחילו להגיד לי 'למה שילמתי כסף ואני לא רואה גם את זה ואת זה ואת זה'. בתור בחורה חדשה שם, את חושבת 'אולי הוא נמצא שם יותר זמן ממני, הוא מבין משהו שאני לא מבינה'. הייתי מקבלת המון הודעות כאלה ומרגישה רע עם עצמי, שלקחתי ממישהו כסף ואני לא מספקת תמורה טובה מספיק. הייתי נכנסת לחרדות ובוכה בשבועות הראשונים, ומרוב שלחצו עליי עשיתי דברים שלא הרגשתי איתם בנוח. היום אני כן שלמה עם זה, אבל אילנה של לפני שנה לא הייתה. לא קמתי בבוקר והיה לי דחף להראות את הפטמה שלי. לא שאני חושבת שיש בזה משהו רע, גם בחורה שעושה פורנו זה בסדר גמור, השאלה היא האם היא באמת רוצה לעשות את זה. זו אחלה פלטפורמה לנשים להרוויח ואם את בחורה שמחוברת למיניות שלה ונהנית מזה, בכיף. הבעיה מתחילה כשזה נטו בשביל הכסף. את פותחת את זה ונופלת לרשת מניפולציות של גברים ואם את לא מספיק חזקה נפשית אין דרך חזרה. זה עולם אכזר, זה לא לכל אחת".
"גברים לא מאמינים שלאשה שמראה את הגוף שלה תהיה אג'נדה כלשהי, זה לא מסתדר להם בראש. החברה מקטלגת אותך לתוך ריבוע ובשנייה שאת יוצאת ממנו צועקים עלייך"
איך את מתנהלת שם היום?
"היום אני שם מאוד גדול ואני לא צריכה להתחנן לעוקבים. מי שרוצה משהו שאין – יאללה ביי. גם לא חציתי כאלה גבולות אני עדיין בתחום העירום האמנותי, אפילו לא עירום מלא. אבל אני מקרה בוחן לדברים שקורים שם. יוצרות לא מדברות על זה, נשארות ב'וואי, אני עושה כסף מהגוף שלי' ולא מתייחסות להיבטים השליליים. אצלי גם אין שיחות מיניות בכלל. כולם יודעים את זה. מקבלים גם הודעת כניסה 'אין פה תוכן פורנוגרפי, אין שיחות מיניות'. הכסף כבר לא מעניין".
הכסף אולי לא מעניין אבל הוא כן חשוב. את ההכנסה שלה מאונליפאנס אילנוש החכימה למקסם: "אמרתי יש לי הכנסה, אני רוצה ללמוד לנהל אותה חכם, ואף אחד לא מלמד אותך את זה בבית ספר. עשיתי שני קורסים של שוק ההון ואני משקיעה, לא מסחר יומיומי אלא לטווח ארוך".
>> המשקיעניות: "אני לא רוצה לעבוד קשה כל חיי, אלא להיות נוכחת עם עצמי ועם ילדי. החופש חשוב לי"
איך השינוי הזה קרה?
"עברתי דרך עד שהבנתי איך אני יוצרת תמונות אמנותיות וזה הפך לאמנות שלי. כשהייתי בת 14 עשיתי קורס צילום והיה לנו שיעור עם מודל עירום, וזה היה בסדר, המודליסטית קיבלה על זה כסף. גם אצל ציירים, מישהי יושבת ערומה וכולם מציירים אותה. עירום זה לא כזה טאבו כמו שעושים מזה. זה בסדר כשמישהו אחר מציג את זה. כלומר, אם את דוגמנית הלבשה תחתונה של מותג ויש תמונות שלך בקניון וקיבלת על זה כסף, את נחשבת דוגמנית מצליחה, אבל אם את מעלה את זה לעמוד שלך זה פתאום זול, כי אף אחד לא גוזר על זה קופון. בסופו של דבר, החברה מחנכת אותנו, כנשים, להתבייש במי שאנחנו באיך שאנחנו נראות, ובגוף שלנו, וגם כל הזמן גם רוצה לראות אותו. את תראי כל הזמן גברים מדליפים תמונות של נשים ומחפשים את זה ומשלמים על זה, אבל בו זמנית הם גם יורדים עליהן שלא יעשו את זה".
"בכל פעם שדיברתי על קושי שלי ביטלו אותי בגלל שאני אישה בבגד ים, מאז שאני ילדה"
במשך השנים אילנוש הפכה את חצי הביקורת שמופנים אליה לבסיס משמעותי ליצירת תוכן ולנקודת ייחוס בה היא משתמשת על מנת להפיץ את התובנות שלה, והיא לא מהססת לבייש עוקבים שסרחו. כך, למשל, גבר שהפיץ תמונות גנובות שלה קיבל ממנה הודעות נזיפה ששותפו בסטוריז למען יראו וייראו. מבחינתה, האונליפאנס הוא כמעט כלי פוליטי. "אני מאמינה שעברתי את הדברים האלו כי הייתי חזקה מספיק להתמודד עם זה, ושהתפקיד שלי הוא לעזור לבנות אחרות לעבור את זה. עצם העובדה שאני מדברת ואנשים ששומעים אותי מגיעים להבנה שלבחורה עם חוטיני יש ראש והיא בן אדם בפניי עצמו ויש לה רגשות והיא נפגעת, זה כבר משנה תודעה. גברים לא מאמינים שלאשה שמראה את הגוף שלה תהיה אג'נדה כלשהי, זה לא מסתדר להם בראש. החברה מקטלגת אותך לתוך ריבוע ובשנייה שאת יוצאת ממנו צועקים עלייך. לא התחלתי ממקום שאמרתי 'אני עכשיו אראה את הציצי בשביל הפמיניזם', אבל במהלך הדרך זה מצא אותי. עכשיו זה חשוב לי ברמה האישית".
מה עוד את חושבת שאפשר לעשות?
"צריך לעשות הסברה לבנים. זה לא קשור לנשים בשום צורה. את יכולה להיות הכי רזה, הכי מלאה, הכי חשופה, הכי לבושה, ועדיין לעבור את זה. משהו בתפיסה של נשים אצל גברים כל כך שגוי. אני חושבת שזה צריך לבוא ממערכת החינוך, מכיתה א' להסביר להם שנשים הן בני אדם. אנשים נמשכים למה שאסור, מי שמינית וחשופה היא אסורה, מלמדים אותנו להתבייש בעצמנו. הם לומדים הכל מפורנו והפורנו מציג נקודת מבט שהמטרה שלה היא לספק את הגבר. זו פנטזיה גברית. מי שמטריד אותי הכי הרבה זה ילדים. זה מחלחל מלמעלה, מגופי התקשורת ועמודי בידור. הם מעלים סקרים "היא הצטלמה ככה, האם זה רע או טוב?" ומשם הילדים מבינים שזה רע. אם את נכנסת לטיקטוק, כל התגובות המשפילות הן מילדים, ומה שהם הכי אוהבים לעשות זה להשתיק אותי כשאני מעמידה אותם במקום, להגיד 'את מצטלמת ככה, למה את מצפה?'. בכל פעם שדיברתי על קושי שלי ביטלו אותי בגלל שאני אישה בבגד ים, מאז שאני ילדה".
בימים אלה אילנוש עובדת על מותג בגדי ים והלבשה תחתונה משלה. "מה שמנחה אותי בהקמת המותג זה לגרום לנשים להרגיש בנוח עם עצמן, עם הגוף שלהן ועם המיניות שלהן, להבין שזה לא דבר רע, שזה מה שאומרים לי מילדות – שזה שיש לי מחשוף זה רע, זה שיש לי תחת זה רע. אם גבר מעלה תמונה שלו בלי חולצה כדי להראות את הקוביות הוא מקבל תגובות מפרגנות כמו 'אחי, איך אתה מתאמן', אבל ממני מבקשים להסתיר את עצמי. למה אני צריכה להתבייש? זה גם כלכלי לגברים, לגרום לך להאמין שיש איתך בעיה. על זה בנויה התעשייה. כשהייתי ילדה הייתי פותחת טלויזיה או מגזין ורואה אידיאל יופי אחד. היו לי תקופות שלא זיהיתי את עצמי במראה, פתאום חשבתי לעשות כל מיני דברים, ניתוחים. כל החיים ניסו לשכנע אותי שאני בוטה מדי, גם סוכנויות ומותגים, או שאני מלאה מדי לדוגמנות או לא יפה מספיק או שאני צריכה לתקן את האף. מה שאף אחד לא מנסה למכור לך הוא שאת שלמה איך שאת".
צילום הדר חזן סטיילינג לירון שמעוני איפור ושיער איילת וייסמן לסולו צולם במלון מאייר