פיגועי טרור: איך מדברים עם ילדים על תכנים קשים?

גל הטרור שמרים ראשו מסעיר את כולנו: הסרטונים המצמררים שרצים בחדשות וברשתות ותחושת הפאניקה באוויר – כל אלה גורמים לגופי התקשורת לעבוד שעות נוספות ולעדכן בתדירות גבוהה את ההתפתחויות, לצד עוד ועוד תמונות קשות ודיווחים שצצים ברשתות החברתיות ללא פיקוח. ילדים הנחשפים לתכנים האלו יכולים מאוד להיבהל ולהיכנס למצבי חרדה. חשוב לעזור לילדינו לעבד את המידע מבלי להיכנס לפאניקה.

אחרי הפיגוע שהתרחש בדיזנגוף באפריל 2022, במשרד החינוך הפיצו את ההנחיות הבאות לשיחה עם הילדים בעקבות פיגועים:

• נתווך את המידע באופן רגיש, מותאם וענייני – נאפשר לילדים לשתף במה שהם יודעים על האירוע ונסייע לילדים להבין את האירוע במילים פשוטות, באופן רגוע וללא דרמטיזציה מיותרת, באופן שמותאם לגילם. נמנע ממידע מיותר או השערות שעלולים להצית את הדמיון ולעורר פחדים נוספים. נדגיש שהאירוע הסתיים. ככל שהילדים צעירים יותר כך נשאף לקצר את השיחה ונשתדל להתנסח במשפטים קצרים וברורים. לבסוף נשמע מה הילדים חושבים או מרגישים בעקבות האירוע כפי שהסברנו עכשיו ונהיה נכונים לענות לשאלות. נביע הבנה לחששות ולפחדים וניתן להם מקום. מתוך שיח כזה המבוגרים יוצגו כברי סמכא וככתובת טבעית ונכונה לשיתוף בשאלות, לבטים וקשיים.
ננסה להשיב תחושת שליטה במצב בדגש על היום שאחרי – כוחות הביטחון שעובדים כדי לשמור על האזרחים, הרופאים שמטפלים בפצועים והקהילות שתומכות במסירות בפצועים ובמשפחות.

• מיתון החשיפה לאמצעי התקשורת והרשתות החברתיות – רצוי לכוון ילדים לפעילות מהנה ויצירתית ולמתן את הצפייה בחדשות. צפייה מרובה באסונות ובאנשים נפגעים עלולה להגביר פגיעות נפשיות (גם אצל מבוגרים). בהזדמנות זו ניתן להסביר – בעיקר לילדים הגדולים יותר – את הסכנה שבהעברת שמועות ואת חשיבות הזהירות וההקשבה לגורמים מוסמכים בלבד, ולבחור להימנע מלצפות בתמונות ובסרטונים.

ומה נוכל לעשות לנוכח ילדים שיגלו חרדה ויהיו מוצפים מאשר אירע?
• נביע מסרים בוני חוסן, נביע ביטחון, תקווה ואופטימיות.
• נשמור על שגרה – השגרה מחזקת ונותנת מסר של שליטה ורציפות.
• נעודד אותם לשתף בשאלות, במחשבות וברגשות, כך שיחושו בטחון לפנות אלינו שוב ולשתף בקושי.
• שותפות ופעילות יעילה- מתן תפקידים שמתאימים ליכולותיהם. חזקו את תחושת המסוגלות של ילדיכם. תנו
להם חיזוקים חיוביים. השתמשו בחוזקותיהם כדי לבצע איתם פעילות שנותנת תחושת כוח. פעילות ומילוי
תפקיד אחראי מחזקים וממתנים עיסוק יתר בפחדים.
• נשדר אמון ביכולת התמודדות שלהם.
• נהיה ערניים למצבם ובמידת הצורך נתייעץ עם גורמי המקצוע בבית הספר ובקהילה.
נזכור שכל ילד וכל ילדה מגיבים בדרכם, ולכן אנו צריכים לא להיבהל אלא להיות נוכחים ורגישים. לא למהר לפרשנויות, אך לשמור על ערנות.

כמו כן הוסיפו במשרד החינוך שניתן לקבל סיוע בקו הסיוע העירוני- מוקד 106
וגם  בקווי הסיוע של שפ"י, 6552* שלוחה 5 ,ימים א-ו: 08:00-20:00 ,ימי ו': 08:00-14:00.

הפיגוע הרצחני בטיילת בתל אביב, 7.4.23 | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images

טכניקות להתגבר על הפחד

פנינו לכמה מומחים כדי לקבל עוד הנחיות שיסיעו לנו במלאכה המורכבת של הרגעת הילדים: "אפשר ללמד את הילד טכניקות להתגבר כמו הרפיה – למלא את הבטן כמו בלון בשלוש נשימות עמוקות ואז להוציא את כל האוויר וגם את כל התחושות הלא נעימות, הלחץ והכאב", מציע ד"ר גיא טבעון. "כשלוקחים נשימה נוספת אוספים אנרגיה חיובית ואיתה רק דברים טובים ומשמחים".

>> מה להגיד לילדים ואיך להרגיע אותם בזמן אזעקה?

גם בשגרה, כשאין איום של פיגועים, יש בישראל הרבה נושאים קשים שילדים נחשפים אליהם כחלק מהשגרה, כמו יום השואה וימי הזיכרון המצוינים מדי שנה בגני הילדים ובבתי הספר. עד כמה חשוב שהם ילמדו את הנושא לעומק? מה חשוב שהילדים לא ישמעו או ייחשפו אליו?
"ביום השואה ובימי זיכרון אמצעי התקשורת מציפים במידע ובחומרים רבים שאפילו למבוגרים לא קל לצפות בהם ולעכל אותם. להורים יש תפקיד חשוב כמתווכים בין הילד למבול המידע ולחשיפה לתכנים אלו. הורה צריך להיות רגיש לרמת ההצפה של הנושא ולבחור את המינון המתאים לילד, לפי גילו, לצרוך ולשמוע על הנושאים הללו".

"ישנם ילדים רגישים מאוד שיום השואה ויום הזיכרון עוברים עליהם בצורה קשה והם מקשרים אותם לדברים לא קלים. ילדה שטופלה אצלי ראתה בטקס יום השואה בבית הספר סרט שמאוד לא התאים לגילה, שבו ראו גופות וילדים מורעבים, והיא עברה חוויה קשה ויצאה באמצע הסרט להקיא כי התמונות היו קשות מדי עבורה. לכן, צריך להתאים את סוג התוכן והחומרים שאליהם הילדים נחשפים לרמת הבנתם, המשתנה ככל שהגיל עולה".

"ההורים והמורים חייבים להיות מודעים לכך ולחשוף את הילדים במידה ובמינון נמוך כשהם צעירים. מוות מעורר בילדים חרדות ובעיקר הם פוחדים מפגיעה בהוריהם ומכך שיישארו לבדם", מסביר ד"ר טבעון.

"אפשר ללמד את הילד טכניקות להתגבר כמו הרפיה – למלא את הבטן כמו בלון בשלוש נשימות עמוקות ואז להוציא את כל האוויר וגם את כל התחושות הלא נעימות" | צילום: shutterstock

ביטחון, חום ואהבה

רועי, תלמיד כיתה ג', נחשף באחרונה לידיעה בחדשות על זוג הורים שנהרג בתאונת דרכים קטלנית ושילדיהם נשארו יתומים. כמה ימים מאוחר יותר הוא שאל את אמו רחל, בצורה הכי רציונלית ומאופקת, מי ישמור עליו ועל אחיו אם אמא ואבא ייהרגו. אמו מספרת שהוא הפך חרד לבני המשפחה ואם הם מאחרים להגיע בכמה דקות הוא נלחץ ומתחיל להיכנס למחשבות קשות שאולי קרה להם משהו בדרך.

לילך (38) ואם לשלושה (4 ,7, 12) מספרת שהילדים שלה לא פעם נחשפו לחדשות "קשות" בטלוויזיה ורק כעבור מספר ימים הגיעו השאלות והפחדים. "הבן הבכור שלי הוא מטבעו ילד רגיש וחרד יותר והיו תקופות שבעקבות חשיפה לחדשות הוא הפך לילד דאגן, מפוחד והיה לו קושי לתפקד. הוא היה מתיישב לידי ושואל המון שאלות על מוות, ילדים יתומים, יחסי משפחה ועוד".

"הסיפורים הנוראיים שהוא נחשף אליהם בערוצי התקשורת, על הורים שהתעללו בילדיהם, עוררו אצלו סערת רגשות והוא לא היה רגוע. הוא שאל אותי איך זה יכול לקרות ומה יעשו להורים האלה? איך רואים שמישהו מתנהג לא יפה לילדיו ומה הילד יכול לעשות כדי שלא יקרה לו כלום?", מספרת לילך. "אם בעלי ואני התווכחנו על משהו בבית או הרמנו את הקול קצת מעבר לרגיל, ראיתי עליו שהוא במתח ולא טוב לו", היא מוסיפה. "צריך להיות מאוד רגישים ולנסות לקרוא את שפת הגוף וההתנהגות של כל ילד וילד, כדי לגונן ולעזור לו להתמודד עם המציאות הלא קלה שקיימת פה".

"הבן האמצעי שלי, לעומת זאת, לא מדבר בכלל על נושאים שמפחידים אותו, הוא מופנם וכנראה מדחיק ומעדיף לעבור הלאה כדי לא להתעסק עם נושאים שלא נעימים עבורו. פעם הוא אמר לי שהוא לא רוצה להתגייס לצבא כי מתים שם כל הזמן. כשהוא נחשף לנושאים מפחידים הוא רוצה את קִרבתי, מבקש להשאיר אור בחדר, מעדיף לבוא איתי לכל מקום ועוד. והילד הקטן יכול לשאול פתאום מה זה למות ולהגיד שהוא יהרוג את כל הרעים. אבל ההבנה שלו כמובן עדיין מוגבלת".

איך את נוהגת עם הילדים במצבים שתיארת?
"הסברתי לילדיי שהמקרים הללו של רצח, אלימות, תאונות ועוד הם נדירים מאוד ושזה קורה לעיתים רחוקות ולא בשגרה היומיומית שלנו. בנוסף, אמרתי שאנחנו משפחה שדואגת לשמור על עצמה: לנהוג בזהירות, לחגור חגורות בטיחות, לא לנסוע למקומות מסוכנים ועוד. חשוב לי להזכיר להם מדי יום כמה אני ואבא אוהבים אותם ותמיד נשמור עליהם ואחד על השני, בתקווה שהביטחון שלהם יעלה בזכות החום והאהבה שלנו".

אפשר ורצוי להוריד מהילדים שלנו את מינון החשיפה שלהם לתוכניות ולנושאים השייכים לעולם המבוגרים | צילום: shutterstock

לכבות ולהתנתק

דרך נוספת להתמודד עם חשיפת היתר ועודף המידע הקשה היא פשוט להתנתק מהטלפון ומהחדשות לכמה שעות. הניתוק הזה מה"אינפוזיה" היומיומית של החדשות הקשות בארץ גורם למעט שקט נפשי ומאפשר לראש להתנקות ממבול המידע שזורם אלינו באינטנסיביות רבה.

עושה רושם שאפשר ורצוי להוריד מהילדים שלנו את מינון החשיפה שלהם לתוכניות ולנושאים השייכים לעולם המבוגרים, ובעיקר לחדשות המדווחות מדי ערב וגורמות להם לא פעם לנדודי שינה. נכון שהם קולטים הכל מהסביבה ויודעים על מה שמתרחש סביבם, אבל כל עוד הדברים בשליטתנו ראוי שננסה עוד קצת להגן עליהם מפני ההכרה בכך שהעולם הוא לא בהכרח מקום נעים וטוב עבור כולם.

אחד התפקידים היותר חשובים של ההורה הוא היותו המתווך בין הילד לעולם הגדול (שלפעמים קורים בו דברים עצובים, מכאיבים ומזעזעים), והמסנן ("הפילטר") של הדברים המורכבים שקשה לילדים להכיל ולהתמודד איתם. הילדים שלנו סומכים עלינו שנעשה זאת בשבילם, ואנחנו, שרוצים יותר מכל להגן ולהעניק להם חיים מאושרים, מחויבים לעשות זאת עבורם, קשה ככל שזה עשוי להיות.