"חיי התהפכו": שירה אורן ניצלה משישה פיגועים והפכה לזמרת

הזמרת שירה אורן עברה לא פחות משישה פיגועים במהלך השנים, מילדותה ביישוב בית אל, עד בגרותה. "כשמחבל עומד מולך ואת רואה את השנאה התהומית בעיניו, והוא זורק לעברך סלע תוך כדי שהוא צועק 'אללה הוא אכבר', את מבינה שעוד רגע את מתה", היא מספרת היום. "וכשבקבוק תבערה מושלך לעבר החלון שלידך וכל גופך מתמלא זגוגיות מנופצות שחודרות לתוך עינייך, וכשאת ניצבת מול המון פרוע – אין לזה מילה אחרת, אלא פחד שסופך הגיע".

אורן (42) מספרת שבמשך שנים מציאות חייה סבבה סביב פיגועי ירי וזריקות אבנים, היות שבעבר הדרך היחידה שלה להגיע הביתה הייתה רק לנסוע דרך רמאללה: "זה היה מפחיד, פיגוע רדף פיגוע, וכל הזמן צריך היה להוריד את הראש בדרכים. פיזית, יצאתי בפגיעות קלות, אבל סבלתי מחרדות וסיוטי לילה שלא הירפו, חלמתי שערבים רודפים אחריי ובאים להרוג אותי".

זוהי לא הדרמה היחידה שידעה בחייה אורן, אם לחמישה ילדים בגילאי 20, 16, 13, 9 ו-5. לפני שלוש שנים היא ניצבה בפני גירושין כואבים שטלטלו את חייה. אבל במקום לשקוע היא אספה אליה את כל המצוקות, הפחדים, הפצעים והטראומות הנפשיות והפכה אותם למקור ריפוי. במקרה הפרטי שלה הריפוי הגיע דרך המוזיקה, ומתוך החשכה נולדו מילים ונוצרו שירים על מציאות אחרת טובה ושמחה יותר.

"כשבקבוק תבערה מושלך לעבר החלון שלידך וכל גופך מתמלא זגוגיות מנופצות שחודרות לתוך עינייך, וכשאת ניצבת מול המון פרוע – אין לזה מילה אחרת, אלא פחד שסופך הגיע"

האלבום החדש שלה נקרא "צומחת מתוך הכאב", ובהפקתו השתתפו לא מעט אמנים נחשבים, ביניהם חמי רודנר, פיטר רוט, אבי סינגולדה, טל פורר, יעל דקלבאום ועוד. אורן כבר החלה להופיע בארץ ובחו"ל לפני שהקורונה עשתה סטופ להכל, אבל מבחינתה המשימה הושלמה: היא זמרת, יוצרת וכותבת – חלום שנראה לה בעבר בלתי אפשרי אבל התגשם.

"כשהתחלתי את הדרך, לא היה לי דבר על מנת להצליח ולהגשים את החלום שלי. לא היה לי קול, לא היה לי ביטחון עצמי, סבלתי מפחד במה, לא היה לי כסף וגם לא תמיכה. אז איך בעצם החלום שלי התגשם?", היא שואלת ומשיבה: "את כל מה שהיה לי חסר השלמתי על ידי הרבה עשייה, תודה לאל. הלכתי לטיפולים כדי לרפא את הקול, טיפלתי בפחד הבמה שלי, עשיתי קמפיין הדסטארט למימון המונים וגייסתי 75 אלף ש"ח כשאף אחד עוד לא הכיר אותי. לא ויתרתי גם כשהיו נפילות גדולות, תקופות חשוכות וימים שנראו בלי תקווה, ידעתי שזה יקרה בעזרת השם. היו לי כוח רצון אדיר ואמונה גדולה מאוד שזה מה שאני צריכה לעשות. התפללתי הרבה לבורא עולם שיעזור לי להגשים את המטרה שלשמה באתי לכאן, והיא שהשירים שלי, הנובעים מתוך כל חוויות החיים המגוונות שעברתי, יביאו ריפוי, חיזוק ושמחה לעולם. אני לא באה בשביל הפרסום, אלא ממקום של נתינה. באתי לעשות טוב לעולם, אני רוצה לתת לאנשים כוח. כי אם שירה, ילדת הכאפות מבית אל, חלמה והגשימה, אז גם אתן תצליחו עם חלום ואמונה".

"כתבתי בפייסבוק שעברתי פיגוע"

אורן, בת למשפחה דתית המקפידה על קלה כבחמורה ושנייה מחמישה ילדים, נולדה בקריית מלאכי, שם עשו הוריה שליחות קהילתית. אביה שימש שנים כרב צבאי בקבע. כשהייתה בת שש, הוריה בחרו לגור בקהילה דתית ועברו ליישוב בית אל הנמצא צפונית לירושלים.

"כילדה קטנה לא פחדתי. היחסים עם הערבים סביב היו טובים, נסענו לרמאללה לקניות אבל כשהייתי בת פחות מתשע, האינתיפאדה התחילה וחיינו התהפכו", היא מספרת. "הייתי ילדה חסרת ביטחון, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת וניגנתי בפסנתר ובגיטרה, לא באתי לילדים טוב בעין. כבר אז הייתה המוזיקה בחיי. מצד אחד שמעתי פיוטים שאבא הביא ממרוקו, ומצד שני גיליתי דרך אחי (העיתונאי והמשפטן ד"ר יהודה יפרח, דב"א) את שלמה ארצי, משינה, אתניקס והביטלס, אבל מרוב ביישנות ניגנתי ושרתי רק לעצמי".

אורן עשתה שירות לאומי בדרום תל אביב בשכונות מצוקה, התחילה תואר בבר אילן, עברה למכללת בנות בירושלים וסיימה עם תואר של מורה למוזיקה. את בן זוגה אביצור אורן, מהנדס בתעשייה האווירית ובעברו מאבטח אישים, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה רובי ריבלין, הכירה בזכות אחיה. "אימא שלי הייתה לחוצה והחליטה שאני צריכה להתחתן, היא ביקשה מאחי שיביא אלינו שניים מחבריו. אליצור היה אחד מהם. זו הייתה היכרות טבעית, אהבה ממבט ראשון. הוא מבוגר ממני בארבע שנים, התחתנו אחרי שנה ושמרנו נגיעה עד יום החתונה".

גם אירועי החתונה שלהם עמדו בסימן פיגוע. "יומיים אחרי הטקס הוזמנו לשבע ברכות עם החברים של בעלי מהישיבה. ביציאה מהיישוב עתניאל, חטפנו את האבן של החיים. המכונית כולה התמלאה בזכוכיות, גרנו אז באלון שבות וטסנו הביתה דרך כבישים מסוכנים, הגענו המומים ומבוהלים ובנס רק עם פציעות שטחיות. עוד לא הספקנו אפילו לפרוק את מתנות החתונה".

"הלכתי לטיפולים כדי לרפא את הקול, טיפלתי בפחד במה וגייסתי 75 אלף ש"ח במימון המונים כשאף אחד עוד לא הכיר אותי. אני רוצה לתת לאנשים כוח. כי אם שירה, ילדת הכאפות מבית אל, חלמה והגשימה, אז גם אתן תצליחו עם חלום ואמונה"

במשך 13 שנה הם התגוררו בקרוואן בבית אל, ואת חדירת המחבלים ליישוב בזמן שהייתה אימא לילדה קטנה, היא לא תשכח לעולם: "היה יום שבת, בעלי היה בתפילה, והקרוואן הוא מן קלקר שאינו מגן על כלום. לקחתי את הילדה והתחבאתי איתה מתחת לשולחן, זה היה פחד תהומי, וגם בפעם הזאת ניצלנו ועדיין זו לא הייתה הפעם האחרונה".

הרצון לעבור דירה לא הרפה והם החליטו לעבור ליישוב אורנית, יישוב מעורב של דתיים וחילוניים. "הכיף הוא שעם ישראל חי ביחד", כדבריה. אבל המעבר לווה בקשיים רבים ובפיגוע נוסף.

"הקבלן נעלם עם הכסף שלנו לפני המעבר ולא ידענו אם נצליח לסיים את הבית, הפכתי להיות פועלת בניין וסיידנו אותו לבד. קצת לפני כניסת שבת, בדרכנו לבית הארוז בבית אל, עברנו ליד כפר ערבי וראינו התקהלות. מיד הבנו שאנחנו מוקפים ולא הייתה דרך לחזור. לא היה צבא במקום, שבת עמדה להיכנס והלב שלי על מאה, וזכוכיות מתנפצות. הרגשתי טונות זכוכיות עליי, ואנחנו תקועים וערבים מסתכלים עלינו, ועד עכשיו אני לא מבינה מה מנע מהם להרוג אותנו. אני רועדת ובוכה וצורחת את נשמתי, בטוחה שעוד שנייה זה נגמר. איכשהו הצלחנו לחתוך שמאלה ולשים את הגז של החיים, זה היה נס מטורף. כשהגענו הביתה פחדתי להתקלח בגלל הזכוכיות, אז כתבתי בפייסבוק שעברתי פיגוע ושאלתי איך אני מוציאה את כל הזכוכיות מהגוף. מישהי כתבה לי שאקח שואב אבק ואשאב הכול, זו הייתה שיטה מעולה".

המעבר לאורנית הקל עלייך?
"בהתחלה היה לי אי סדר בראש, חשבתי שאם זה ערבי – הוא בא להרוג אותי, ופתאום פגשתי ערבים נחמדים ביישוב, כמו המנהל בסופר השכונתי והרוקח בבית המרקחת. האמת שהיום אני סומכת על הרוקח הערבי, לפעמים יותר מאשר על הרופאים".

איך השפיעו כל החוויות המטלטלות שעברתם על הזוגיות ועל המשפחה?
"די מהר אחרי הנישואין התחילו הבעיות. לא נהנינו מהכיף שהיה לנו לפני החתונה. לא היה לו טוב, לי הכול הפריע אצלו ועשינו דרמה מכל דבר. לא הצלחנו להיות חברים והיינו אבודים בזוגיות. אחרי כל ילד חשבתי שהנה אני הולכת להתגרש. הוריי שגרו בשכנות אלינו, עזרו לי עם פסיכולוג ועם יועצת טיפולית, שנים לא הפסקתי לעשות טיפולים כי אצלנו במשפחה, הם אמרו, לא מתגרשים. החזקתי בתוכי כוח סבל אדיר, לא היו בגידות, לא הייתה אלימות, אבל לא הייתה אהבה ולא חיבוק. כלום. יום אחד היה פיצוץ והחלטנו להתגרש. הגעתי למקום נפשי שאמרתי לעצמי שאם ככה נראים חיי נישואין, אני לא נשארת שם. 'אלוהים', אמרתי לעצמי, 'לא הביא אותך לעולם כדי לסבול, פשוט תעזבי, חצי עולם מתגרש'. הוא הכריז רשמית על פרידה, עברתי לסלון והמשכתי בעיסוקיי ובהקלטות. החלטנו ללכת למגשרת, התהליך היה קשה, כל אחד נלחם על משמורת ועל זכויות בסיסיות. הייתי חוזרת ממנה סחוטה. ברגע שחתמנו אצלה, הלכנו יחד לחפש לו דירה ויחד עם הילדים ריהטנו אותה והוא עבר. בחנוכה לפני שלוש שנים, נקבע התאריך לגט".

גט שלא היה בסוף, לאור העובדה שאתם עדיין נשואים.
"החלטתי לטוס לאומן להתפלל עם הרבנית והדרשנית ימימה מזרחי ולראות מה אני עושה עם החיים שלי. אימי החליטה להצטרף אליי. במשך שלושה ימים מטורפים לא הפסקנו לבכות, והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש מיד אחרי, בלי להבין למה, הייתה להקפיא את תאריך הגירושין. בעלי כהן, ואם היינו מתגרשים לא היה כבר שום סיכוי לחזרה".

מה קרה כשחזרת לארץ?
"עם שובי, אלוהים הפגיש אותי עם מטפלת בשיטת ביואורגונומי, שיטת טיפול אלטרנטיבית שאני ממליצה עליה לכל אחד על פני האדמה, ושאני שוקלת ללמוד אותה בעצמי. השיטה הזאת משקמת את שדות האנרגיה בגוף, מנקה טראומות ותבניות ועושה ריסטארט להכל, כולל לרגשות. אחרי 18 שנה, כשכבר חשבתי שאין לי רגשות לבעלי, רציתי לחזור אליו כי אני אוהבת אותו. קבעתי איתו דייט ועוד דייט והתחלנו לצאת אחרי שנה פלוס שהיינו פרודים. גם הוא עשה את העבודה שלו, ובסוף הוא חזר הביתה והתחלנו לבנות הכל מהתחלה".

ואתם מצליחים לשמר את זה מאז?
"כן. זוהי עבודה יומיומית אבל הזוגיות החדשה בינינו היא התיקון שלי. אני אוהבת והוא מאוד חשוב לי. גם הוא למד ממה שקרה, הוא יותר שם והוא מקשיב, ואם יש בעיה אנחנו מדברים ופותרים אותה. השינוי בינינו ניכר גם על הילדים, יש יותר שמחה בבית. אני שמחה שהחלטתי להילחם על הבית ושהרווחתי אותו. בעיניי, גם זה נס. עכשיו אנחנו חולמים על חופשה משפחתית בתאילנד".

"הגעתי למקום נפשי שאמרתי לעצמי שאם ככה נראים חיי נישואין, אני לא נשארת שם. 'אלוהים', אמרתי לעצמי, 'לא הביא אותך לעולם כדי לסבול, פשוט תעזבי, חצי עולם מתגרש'"

את לא מרגישה פספוס שהתחלת עם המוזיקה קצת מאוחר?
"לא. בעיניי אין גיל לחלומות. הדברים קרו בקצב שלי ואצלי זה לקח שנים, זה היה קצב נכון לי. התחלתי בכלל כגיטריסטית, מאחורי הכלי, שלא יראו אותי. הלכתי לריפוי בקול, ואז רק גיליתי את הקול שלי. הלכתי ללמוד פיתוח קול אצל חנה הכהן, המורה של ריטה ואחינועם ניני, התחלתי אצלה כתראפיה, והיא אמרה לי שאני חייבת להיות זמרת – ואז התחלתי לטפל בפחד הקהל שלי. כשהתחלתי להופיע המשפחה שלי הייתה בהלם. הם לא האמינו שזאת אני".

בפני איזה קהלים יצא לך להופיע עד עכשיו?
"עד הקורונה הופעתי בפני קהל דתי וגם קהל חילוני, ובמשך תקופה הופעתי ברומניה בפני קהל יהודי. בשנה שעברה הופעתי באירוע גדול לבנות השירות הלאומי, בין השאר עם יובל דיין ולהקת שלווה, וכבר נקבעה לי הופעה בצוותא אבל היא נדחתה בגלל הקורונה. האלבום שלי כבר מוכן ומחכה לצאת, ואני יכולה לומר שבימים כתיקונם אני מתפרנסת מהמוזיקה. לשמחתי הבעל שלי מאוד פתוח לזה ומאוד משחרר".

מה החלום הבא שלך?
"שהמוזיקה שלי תגיע לכל מקום, גם בארץ וגם בעולם. למוזיקה יש כוח לרפא את הנשמה ולשמח, וזו השליחות שלי".